פרשת אל-על: אולי מדובר דווקא במקרה הפוך, בניסיון חילוני לכפות חילול שבת?

הסערה סביב 'טיסת השבת' הוציאה מהבקבוק את השד החרדי. הגרסאות הסותרות, הטענות הלא מבוססות לאלימות שהופעלה מצד נוסעים חרדים, והתיאורים שבחלקם נמצאו כמופרכים, הפכו במהרה לקרב על התודעה. העיסוק בפרשה הפך לכפייתי, ומה הפלא? לא היה צריך הרבה כדי לייצר באזז על חשבון ציבור שלם, שמנהגיו ואורחות חייו הפכו לנלעגים ('הם מתפללים במסדרונות המטוס, וחוסמים מעברים'). בטורי דעות ופרשנויות נכתב שממילא מדובר במגזר לא מי יודע מה, בלקוחות פרובלמאטיים ותובעניים, כאלה שיותר מידי מתחשבים בהם, שבגלל החילונים מדירים את רגליהם מאל-על כבר שנים, שזה בדיוק הזמן שאל-על צריכה לעשות חשבון נפש, ולשקול אם נכון לה מסחרית וכלכלית להמשיך 'להתקפל' לדרישותיו של המגזר (ספוט: נמאס לנו לטוס לצד לובשי המעילים הארוכים), שאל-על הפסידה בגדול מהסיפור, ושלא זכורה אי-פעם כזאת 'התקפלות' מצד החברה.

דמותו של החרדי הפכה לא רק לפרצופו של הישראלי המכוער, כזה שהולך מכות בגלל קוביית שוקולד, אלא לפרצופו של היהודי הגלותי שמעז לכפות את עצמו, ואת שמירת השבת שלו על כולללם, וגם מרוויח כרטיס טיסה חינמי לאירופה. האומנם זה כך? האם מי מהנוסעים כפה או ניסה לכפות את שמירת השבת על נוסע אחר? ממש לא. אולי דווקא מדובר במקרה הפוך, בניסיון חילוני לכפות חילול שבת?  כאשר כידוע שמירת השבת היא ערך שאין עליו עוררין בעיני כל אדם דתי, מסורתי או חרדי, והיא נדחית רק כשמודבר בפיקוח נפש. אגב, במקרה הזה לחרדים לא הייתה שום בלעדיות על שמירת השבת, יהודים נוספים שהיו על המטוס שגם הם שומרים שבת, לא רצו לחלל אותה מן הסתם.    

במקרה זה המבקרים בוחרים להעלים עין מטענות, שאם יתברר כנכונות הרי שהן משנות לגמרי את התמונה: טענת מספר נוסעים שהצוות הטעה אותם ועדכן שהטיסה תגיע לפני שבת, הטענה שצוות הדיילים איחר לטיסה, וגרם לעיכוב בהמראה, וממשיך בסירוב של החברה, על פי טענות נוסעים להישאר בניו-יורק כדי לא לחלל שבת. ובכלל, למה אל-על לא מיהרה להתנצל, בפה מלא, ולנקות את שמם של לקוחותיה? חרושת השמועות ברשת רק הציתה את השיח.

סוגיית שמירת השבת במרחב הציבורי היא פצצה מתקתקת בשיח הישראלי, אבל דבר אחד בטוח: לאף אחד אין זכות לכפות על אדם מאמין חילול שבת, ולאף אחד אין זכות לרמוס, ואף יותר מכך, להדיר את הנוסעים החרדים מאל-על. מי שלא רוצה אותנו – זו בעיה שלו! נקודה.

הציבור החרדי הוא ציבור שאוהבים לשנוא. אוהבים להלום בו. אוהבים להזכיר כמעט בכל הזדמנות, שאנחנו – כלומר הם החרדים - פרזיטים, וככאלה, בכל הזדמנות הם יעשו הכול כדי לחיות על חשבון אחרים, למצוץ את טיפת דמה האחרון של החברה האזרחית, ולעשות 'חינגות' - על חשבונכם, משלמי המיסים ושומרי החוק. הציבור החרדי מצידו לא תמיד מרים גבה נוכח הביקורת שמוטחת בו. עובדתית רוב החרדים ממודרים מהרשתות החברתיות. אבל יש פרמטר נוסף: לציבור החרדי אין יחצ"נים שמפמפמים את מסריו, אין לו לוביסטים, אנשי קשר לעורכי אתרי אינטרנט. וזה בהחלט בא לידי ביטוי.

הערה על הפיצוי שהבטיחה אל-על: צריך להודות שיכולתם של החרדים לאגד את כוחם כצרכנים מעורר קנאה והשתהות – על כך מגיע שאפו. אם היו לוקחים מהם שיעור או שניים בניהול מאבקים, אולי לא היו צריכים לצאת לרחובות כדי להפגין על עליית מחירי הקוטג', אולי מעמד הביניים לא היה עומד ב- 2018 בפני שוקת שבורה, ואולי זוגות צעירים לא היו חולמים על לקנות בית, אלא באמת קונים אותו. אלא שבמקום לפרגן על ההישג, הוא הוצג, לפחות באופן חלקי, כניסיון סחיטה, כאקט 'מאפיונרי' שאיים לרוקן את כיסיה של אל-על. פתאום האזרח הקטן, זה שנקלע לסיטואציה קפקאית מול ענקית תעופה, הפך לאיש הרע בסיפור הזה. הפוך על הפוך, כבר אמרנו?