"אמא, יש לי אריה מתחת למיטה!"

יש לנו בעיה עם ילדנו בן השלוש וחצי. כמעט בכל לילה הוא מתעורר בצרחות ובכיות מפחד, הוא טוען שיש לו אריה מתחת למיטה. אנו מותשים מרב הסברים שאין לו ממה לפחד. הדברים חוזרים על עצמם בעוצמה. מה דעתך בעניין?

בגילאי 3-5 ישנו פחד אופייני בקרב הילדים. הם מפחדים מדמויות ומיצורים דמיוניים כמו מכשפות, מפלצות למיניהם ובעלי חיים. הפחד בא לידי ביטוי בחששו של הילד מפני מקומות חשוכים או ממקומות שבהם לדעתו נמצאים היצורים המפחידים. לעיתים הילד נמנע מצפייה בתמונות מסוימות בהן הדמות המאיימת נמצאת. מבחינה קוגניטיבית, כיוון שהילד, בגיל זה, מתרשם מתפיסתו המידית ומתקשה להבחין בין דמיון למציאות, היצורים הדמיוניים והדמויות נתפסים בעיניו כחיים וקיימים, ומסוגלים לצאת לחופשי אפילו ממסך, ולחיות בחדרם מתחת למיטה.

בשלב זה אין כל טעם לשכנע את הילד כי הפחד שלו לא הגיוני, כי אין לו יכולת חשיבה לתפוס זאת.

ניתן לסייע לילד להתמודד עם הפחד ע"י שימוש בדמיון, לדוגמא: להכין עם הילד מכשיר שיעזור לו לנצח את החיה, לתכנן איתו כיצד לצוד אותה או לבנות לה כלוב שאליו היא נכנסת בלילה. ניתן, לחלופין, להדריך את הילד להתיידד עם היצור הדמיוני בדרכים שונות: לצייר אותו, להכין  אותו  כיצירה, להפוך ולהשתמש בדמות בצורה חברית שתגן עליו מפני פחדים אחרים. ניתן כמובן גם לקרוא אתו קריאת שמע, ולהסביר לו שהשם שומר עליו גם בלילה.

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)

* * *

בזמן משבר בעלי אומר לי הרבה פעמים: "את כמו אמא שלך, גם היא תמיד רבה עם השכנים!", או "את בדיוק כמו אחותך, מה שמעניין אותך זה רק הקניות והבזבוזים". אני נפגעת מאד מהמשפטים האלה. אני יודעת שאימא שלי ואחיות שלי לא מוצאות חן בעיני בעלי, והדברים האלו מעליבים אותי, כי אני מרגישה שהוא כביכול אומר לי שאני שווה בעיניו כמותן, כלומר – לא שווה כלום. אחרי משפטים כאלו אני לא מסוגלת להמשיך לדבר עם בעלי, ולפעמים לוקח הרבה זמן עד שהתקשורת בינינו חוזרת לקדמותה.

נכון, משפטים כמו אלה מקטינים אותנו, נותנים לנו להבין שאנחנו לא שווים, מציבים לפנינו מראה האומרת: "הנה, ראי כמה את לא שווה!".

הדברים האלו גם מלבישים את הפנים של בני המשפחה שלנו, שאותם אנו אוהבים, על פי רוב, בצבעים שחורים משחור.

צריך להיות ברור ומובן בכל בית, שמשפטים כאלו לא נאמרים אף פעם. כל איש או אישה חייבים לדעת שאין להשוות את בן זוגם למישהו אחר ולגרום לו בכך צער.

לצערי אני יודעת שבבתים רבים המשפטים הללו שגורים על הלשון, אבל אם בעלך נוטה לומר את הדברים הללו שוב ושוב, הסבירי לו שאלו דברים שפוגעים.

עד שלא ידע שהוא פוגע – הוא לא יפסיק. משום מה בני זוג נוטים להיעלב, להסתגר ורק לא להסביר לשני ולומר, לכן ודאי מעל לכל ספק שבעלך יודע שהמשפטים הללו פוגעים בך. רק כך הוא יוכל להפסיק.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

הבת שלי, בת 4, הולכת לישון בסביבות 8 בערב, אבל קמה ב-5 לפנות בוקר, גם בשבתות וימים טובים. זה קורה גם אם היא הולכת לישון מאוחר יותר. הבעיה היא שכל היום היא בוכה, ואני חושבת שזה מעייפות. כשהיא קמה אני חייבת לקום אתה, כי אם לא, ה' ישמור... היא גם מעירה את האחים שלה, וזה גורם להם לקושי ולעייפות. איך אוכל לגרום לה לישון יותר שעות בלילה? יש לציין שאיני יכולה להשכיב אותה לפני השעות שצוינו לעיל, כי אני לא בבית.

השינה בריאה וחשובה מאד לגוף, במיוחד בגילאים הקטנים.

ישנם ילדים שב"ה בטבעם הם אנרגטיים יותר ומלאי מרץ, ויתכן שבתך כזו, או שפשוט כך התרגלה, וכדי לשנות יש להרגיל אותה להרגלים "חדשים".

אם ממילא היא קמה מוקדם, הקפידי שבצהריים היא לא תישן ולא תנמנם אף לא לחצי שעה. גם אם אינך נמצאת בצהרים, הקפידי על כך מאד שמי שנמצא אתה ידאג שהיא תהיה עסוקה ולא תירדם.

הציבי לה גבולות בעניין. גם אם היא מתעוררת וקמה מוקדם (בהתחלה) – קומי והחזירי אותה למיטה, הגידי לה שלא קמים עכשיו וצריכים להמשיך לישון. כמובן שתצטרכי לשוב ולחזור על הדברים עד שהיא תראה שאת רצינית, ושיש כללים "חדשים" ואחרים ממה שהתרגלה עד כה.

בכל מקרה, אל תאפשרי לה לשחק או להרעיש. אם בכל זאת זה גורם לשאר הילדים להתעורר, בשלב הראשוני כדאי להשכיב אותם בחדר אחר, עד שהיא תתרגל (חשוב שהיא תישאר בחדרה ע"מ שתתרגל להירדם במיטה שלה). (יוכי דנחי, יועצת חינוכית ותומכת רגשית לגננות ולאמהות)

יש לכן שאלות בנושאי נפש, זוגיות, פרנסה ועוד? כתבו אלינו למייל debi@htv.co.il בנוסף, אם את מומחית בעלת ניסיון רב, נשמח לצרף גם אותך לפאנל המומחיות