הכלב רק רוצה לחזור הביתה. גם אנחנו

לשכן שלי יש כלב שאוהב כל כך לברוח מהבית, שנראה שכול עיסוקו הוא סביב איך הוא בורח מהבית. הוא נובח, שורט את השער, בוכה ובעיקר, בסופו של דבר, מצליח לברוח בדרכים מתוחכמות.

בעת הבריחה הכלב, בשיא ריגושו, רץ, מקפץ, מקשקש בזנב, נובח נביחות של שמחה. שיא האושר ממש! עם זאת, לאחר זמן קצר ההתלהבות יורדת, ואני מוצא את הכלב מפוחד, הולך ברחובות עם מבט מדוכדך וזנב בין הרגליים. ברגע שאני מחזיר אותו לביתו הוא שוב כולו שמח, מקפץ ומקשקש בזנב.

אז מה הכלב רוצה?!

לרגע, כשהתבוננתי בכלב, הבנתי כמה חיי ההתבגרות שלי היו דומים לאותו הכלב. כשהייתי ילד, תמיד רציתי להיות גדול יותר. בבית ספר חיפשתי כול דרך אפשרית לברוח. בצבא סופרים עד מתי – ואז מגיע רגע האמת, שערי המסגרות נפתחים ואני יוצא פורץ בהתלהבות! השתחררתי סוף סוף מהכבלים של של מסגרות ואני חופשי לעשות רצוני בלי שאף אחד יגיד לי מה לעשות!

אבל אז, כמו אותו הכלב, אני מתחיל להרגיש את הדכדוך, הריקנות, מנסה בכול כוחי למלא אותה ב"הנאות החיים", במסיבות, בישיבה עם חברים בפאבים וכו'. מה עכשיו? אולי המילוי שאני צריך נמצא בלימודים, להוציא תואר ראשון ולסדר את החיים? יכול להיות. מנסה, וגם שם אין ישועה. זו ריקנות גדולה יותר, בסופו של דבר אני מקריב כתשעים אחוזים מהחיים שלי ואת כל הכסף שאין לי בשביל לעבוד בעבודה שאני לא מתלהב ממנה.

באותו הזמן מצאתי את התורה. למדתי, חקרתי, קיימתי קצת ועוד קצת מצוות וגיליתי שהיא זו שנותנת לי מילוי, נותנת לי חיות, דרך חיים שמפתחת אותי ומביאה אותי לגילוי עוצמות חיים חדשות שמעולם לא הכרתי, ממש כמו לשתות משהו קר בלב מדבר.

ביום יום אני פוגש הרבה אנשים, ביניהם הרבה חברים שעברו ועוברים מסלול דומה בחייהם. יש כאלה שמגלים את האמת ופועלים לפיה מיד, יש כאלה שזה קורה להם בגיל 20, ויש כאלה שבגיל 40, והם עוד מנסים לחולל שינויים לאט לאט, כי היצר הוא באמת חזק. אותם אנשים אני פוגש בתל אביב, כשאין כיפה על ראשיהם, כתובת קעקוע על גופם, חליפת עסקים מסודרת עם שיער לבן על ראשם וכולם חושפים את האור הפנימי שלהם בגלל החזות הדתית שלי: האחד מראה לי את הציצית מתחת לחולצה, האחר מראה לי את הכיפה בכיס, מספרים לי על פרשת השבוע, על איך שומרים שבת, מחזקים אותי בסיפורי ניסים וכו'.

אחד הסימנים לביאת המשיח, לפי חז"ל, זה "פני הדור כפי הכלב", אני רואה את הדור הזה, הוא כמו אותו הכלב שברח מהבית, מבולבל, מפוחד.

לדעתי, לא משנה איזה יהודי תראה מולך, איך הוא נראה, איך לבוש, איך מדבר – תדע שבתוכו יש צמא ענקי לדברי תורה ולתוכן רוחני ממלא. בידך לקרב את ה"רחוקים" לא על ידי תוכחה אלא על ידי דברי תורה מתוקים ודוגמה אישית, שתהווה מקור לגשת אליו בעת הצורך של אותו יהודי אבוד ומבולבל, ממש תינוק שנשבה.

כי מה הכלב רוצה? תשובה, לחזור הביתה אל בורא עולם.