"איך זה קרה? לפני כמה חודשים הכל היה בסדר!"

"איך זה קרה? את יכולה להסביר לי את זה? איך הוא הגיע לכל החברים האלה? מאיפה הוא מכיר אותם בכלל? מה מושך אותו לשטויות האלה?".

כך היא ישבה ובכתה, אמא לילד מתבגר ונושר. בכתה ושאלה הרבה שאלות שכבר תקופה ארוכה היא שואלת את עצמה ואין לה מענה, ועוד הרבה שאלות שלא העיזה לשאול מעולם.

"הלוואי שהיה רוצה לספר לי ולענות לי. הוא בקושי נמצא בבית. לפעמים הוא מגיע לישון, ולפעמים לא... לפני כמה חודשים הכל היה בסדר, רק קצת ויכוחים פה ושם. מה הוא מחפש שם?".

איך זה קורה? "לפני כמה חודשים הכל היה בסדר"?

כיצד יתכן שילד יפנה לרחוב ולחברים רעים "כך פתאום"?

נשירה לרחוב, התחברות לחברה רעה לא מתרחשת ביום אחד ולא בחודש ימים.

לנשירה יש 2 שלבים.

1. שיטוט ברחובות כדי לא להיות בבית – זה יכול להיות כבר בגיל 7-8, וזה נגרם מחוסר גילויי חיבה מפורשים (אפילו כשההורים אוהבים מאד בליבם). הילד זקוק לחום ולאהבה מפורשים, בשילוב של גבולות ברורים ויציבים. אם הוא לא מקבל את השילוב הזה – הוא חש מצוקה, ובגיל קטן הוא לא יודע למה, אבל הוא רק מרגיש שברחוב הוא לא מרגיש שהוא לא אהוב.

2. המפגש עם חברים רעים - אצל החברים הלא טובים הוא מרגיש אהוב בלי תנאים. הוא לא מרגיש מאוים שהוא לא יעמוד בתנאים, זהו קשר בטוח מבחינתו.

תהליך גדילה טבעי של ילד הוא, שבשלב מסוים הוא מתחיל להרגיש רצון לעצמאות ורצון להבין טוב יותר מכולם. התלות פוחתת, ואז ההורים מנסים להוריד את התחושה שהילד מבין טוב יותר ע"י ביקורת, גערות וצעקות, וזה נובע מהפחד של ההורה לאבד את הילד...

כל שעלינו לעשות הוא לעזור לילדים להשתחרר מהתלות ולקבל את הרצון של הילד לעצמאות ולחיים משלו. להתיידד אתו, להפוך את הקשר מתלות לידידות. לכבד את רצונותיו, את דעותיו, לשמוע אותו, להקשיב לו, לשקול, להתחבר ולהיות קרוב אליו.

השחרור מהתלות ופיתוח העצמאות נעשים ממילא. אך ביכולתנו, ההורים, לגרום לכך שזה יעשה אתנו ולא בלעדינו.

"אז מה אעשה אם כבר פספסתי את הרכבת והילד כבר ברחוב?".

כל הורה היה רוצה להחזיר את הילד שלו בחזרה!

הורים רבים שאני פוגשת אומרים לי: "אני מוכנה לשלם מיליונים, שווה לי אפילו למכור את הבית, רק תחזירי לי אותו. אני מוכנה לעשות הכל כדי שהוא יחזור!".

אז  קודם כל, לא צריך למכור את הבית... מספיק ל-י-י-ש-ם את הכלים שאתן לך, ואם את מתקשה ליישם – אז לא להתייאש אלא לבוא לקבל עזרה אישית.

דבר ראשון וחשוב שהוא הבסיס לכל, הוא לשנות את ההסתכלות על הילד.

כמו בכל דבר בחיים ההסתכלות שלנו על דברים היא זו שקובעת, אני זאת שנותנת את המשמעות לדברים.

הסתכלי על הילד שלך שמסתובב ברחוב (שלכאורה נראה מאושר ושמח). הרי את יודעת באמת מי הוא, איזה נשמה טובה הוא, כמה תכונות נפלאות יש בו. תתבונני רגע, כמה עמוק הוא צריך להדחיק את התכונות שלו בשביל להסתדר שם? תתנקי רגע מהכעס, מההאשמות, ותראי אותו במבט אמתי ומפוקס. כמה מסכנות? כמה כאב?

תראי את הילד הפגוע שכל כך היה רוצה להישאר בבית ולהרגיש את האהבה שלך, אבל קם והלך בסוף, למרות הכל (וכי יש ילד שרוצה ללכת?).

תזכרי, את אמא חזקה! אמא שתעשה הכל כדי להציל את הילד שלה!

השינוי חייב להתחיל בראש לפני שהוא משתרש ומורגש בלב. אח"כ ממילא תצליחי להרגיש את זה ולהעביר את זה הלאה, לילד שלך. תתפללי לד' שיעזור לך להצליח בכך.

תרגיל יומי ליישום:

שבי כל יום, 5 דקות ביום, קחי 10 נשימות עמוקות, תירגעי, ואז נסי להיזכר לפחות ב-3 רגעים שבהם הרגשת אהבה לילד הזה (אפילו בהיותו תינוק). דמייני את זה, חושי את זה, הרגישי את זה עד הסוף עד שתתמלאי באהבה. אל תסתכלי מבחוץ. היכנסי ממש לאותם הרגעים וחווי אותם. הסתכלי לו בעיניים. מה את רואה? שמחה? אהבה? שלימות? או תסכול, כעס, ייאוש ועצבות?

עשי את זה בכל יום 5 דקות, בעקביות וברצינות.

את תראי כיצד הלב שלך מרגיש אליו אחרת. הלב שלך אוהב יותר, מבקר פחות, כועס פחות, מרחם יותר, מבין יותר, רוצה יותר ויותר להחזיר אותו ממקום של אהבה אמתית לבן שלך.

יכול מאד להיות שבהתחלה תרגישי קושי גדול, וזה טבעי. אך אם תתמידי, תראי שמשהו אצלך משתנה לטובה, וכבר עשית את הצעד הראשון להתקרב אליו ולהחזיר אותו.

ואם תשאלי "למה שאני אעשה את זה? אני כולי פגועה, כועסת ולא מסוגלת?" – על כך במאמר הבא, בע"ה.

בהצלחה רבה!

יוכי דנחי – ייעוץ חינוכי ותמיכה רגשית לגננות ואימהות, מומחית למשמעת וסמכות Yd0548414745@imahut.org.il