את מה שיקר, גונזים ושומרים עד לרגע שבו זה יהיה כדאי לתת אותו

אחד הדברים שהכי קשה לי לעשות בחגים כמו חנוכה שבהם אני מצווה לעשות אותם - הוא לשמוח. גם בפורים, דווקא ביום שבו אני מצווה לשמוח, היצר הרע 'חוגג' על המחשבות והתחושות שלי, אך דווקא לאחרונה - אחרי שנים של חיפוש ורצון לדעת מדוע זה קורה, סוף סוף התחדשתי בתירוץ נפלא. 

מלחמת היוונים ביהודים הייתה מלחמה על שלושה דברים שאותם ביקשו היוונים לעקור מעם ישראל: שבת, מילה, וחודש. כך אנחנו אומרים בתפילת 'על הניסים' - שהיוונים ביקשו 'להעבירם מחוקי רצונך'. 

במילים אחרות, היוונים לא יכלו לסבול את העובדה שיהודי שומר על מסורת אבותיו, ומקיים את חוקי השם. כאב להם לראות איך אנחנו שמחים במצוות, ואיך השם שמח בנו - ולא סתם הדגש הוא על השמחה דווקא. 

ש- שבת

מ-מילה

ח-חודש

אלו שלושת המצוות העיקריות שהם רצו לנשל אותנו מהן, אך מפרשים רבים טוענים כי מה שכאב להם באמת הוא לראות אותנו שמחים במצוות הללו. שמחים ומודים להשם על הזכות להיות חלק מהעם היהודי, על הזכות לקיים מצוות קבל עם ועדה ולהכריז בכך על קרבתנו המיוחדת לבורא עולם. 

הרב אברהם שפירא בביאוריו על מסכת כתובות וקידושין כפי שיצאו בספרו של הרב בנימין רקובר, אומר כי היוונים בחרו לבטל מהיהודים דווקא את המצוות הללו כי המצוות הללו הן השורש של כל התורה כי הן ניתנו עוד לפני מעמד קבלת התורה: "מצוות מילה ניתנה לאברהם אבינו, מצוותקידוש החודש ניתנה לבני ישראל במצרים, ומצוות השבת ניתנה במרה", הוא כותב ומסביר כי פגיעה בשלוש המצוות הללו היא בעצם פגיעה בתורה כולה, ויכולה לגרום לנתק בין ישראל לתורה. 

בתוכך את יודעת להיות הילדה ש'הכל שווה אצלה'  

איך זה קשור אלינו הרווקות, ולמה דווקא בחנוכה אנחנו צריכות להתפלל יותר על השמחה?

כי ממש כמו היהודים שכמעט וכרעו תחת גזירות היוונים שרצו לאבדם - גם אנחנו לא פעם כורעות תחת גזירת היותנו רווקות, בעולם שלא מעט 'מתייוונים' יש בו. 

גם אנחנו נדרשות לנצח ולהגביר את כוחות השמחה באמצעות שלוש המצוות הללו. תשאלו כעת איך אפשר למול ילדים אם עוד אין לנו אותם? יפה שאלתם, והתשובה שלי לכך היא שבינתיים - אתן יכולות למול את ערלת הלב. בינתיים תמולו את הכוחות השליליים שבכן, שמבקשים לנשל מכם את המצוות, שהן הבסיס לקשר שלכן עם הקב"ה. 

בינתיים תמולו את העצבות שהיצר הרע מבקש להפיל אתכן בה, ותגבירו את האור על החושך. 

איך עושים את זה בפועל?

גם את היית בגן, ובתודעה שלך נצרבה לנצח התחושה ההיא של ילדה קטנה שהיא כמו כולם. את לא שונה מאף אחד ש'רוקד' במסיבת הגן, את לא שונה מאף אחד שקיבל כתר מהגננת עם נר דקיק עליו, ואת לא שונה מכל ילד אחר שהוזמן לקבל סופגניה מלאת ריבה. בתוכך את יודעת להיות הילדה ש'הכל שווה אצלה', שיודעת להאיר לעצמה ולאחרים, שלא פוחדת משום דבר, שמאמינה עדיין בכוח ההתבוננות באור. 

אם תתרחקי ממנה - לא תתקרבי לעצמך  

אז די, פשוט תצאי מהתחפושת שעטית על עצמך, ותחזרי להיות הילדה ההיא מהגן של שולה. 

הילדה השמחה שנטולה את הצורך להסביר מדוע היא שמחה, ובטח שאינה צריכה להתנצל על זה או לפחד ממה יגידו. 

שימי שיר משמח, תתבונני באור המרקד של הנרות, ותזכרי שאת יכולה. את יכולה לנצח את כל המחשבות המתייוונות שבך, את יכולה לנצח את כל ה'רבים' שבך - בכוח אמונה קטנה ודקיקה שבוערת בך בדיוק כמו השלהבת המרצדת לנגד עינייך. 

אל תתני ליוונים לטמא את היכלך במחשבות פסולות שכופרות באמת שהיא אמונה וביטחון בקב"ה - בכל מחיר, ובכל מצב. המכבים הוא הכוח שבך לתת מכה בי-ם (או קיצור של יוונים).יש בך כוח להכות את הכוחות השליליים שרודים בך ומנסים להרחיק אותך מהתורה - שהיא היא מקור החיות והחיים של הכל. 

אם תתרחקי ממנה - לא תתקרבי לעצמך. תתרחקי מכל מה שאת סוגדת לו, ותפסידי בכפל כפליים גם את הקשר עם עצמך, וגם את הקשר עם בורא עולם. 

גם את האור שלך שומרים עדיין - לזמן המדויק שבו הוא יוכל לצאת

האור הזה שיורד לעולם עכשיו, הוא אור גנוז. 

מה זה אור גנוז? אור שמור. 

חז"ל אומרים שחנוכה הוא הזמן שבו יורד אלינו השפע של אותו אור גנוז, שבאמצעותו יכל אדם הראשון לראות את כל העולם מתחילה ועד סוף. מדובר באותה עוצמה ואותה השפעה של אותו אור, שמגיע לחנוכיה שאנחנו מדליקים מדי ערב בחנוכה.   

את שומעת? את מה שיקר, גונזים ושומרים עד לרגע שבו זה יהיה כדאי לתת אותו. 

מוכר לך מאיפשהו? 

נכון, את צודקת. זה מזכיר בדיוק את המסע שלך, ואת הקשיים שעברת ואת עדיין עוברת בתוכו. 

גם את האור שלך שומרים עדיין - לזמן המדויק שבו הוא יוכל לצאת סוף סוף מגבולות עצמו, ולהאיר לעולם שמחוצה לו: בעל, ילדים, משפחה. 

תאמיני שבזמן ההמתנה שלך, הקב"ה פועל מאחורי הקלעים לישועה שלך ועוזר לאור הזה להינתן בכלים הנכונים. איזה כיף זה להדליק חנוכייה ולצפות באור שלה בתחושה שהוא אף פעם לא הולך להיכבות, אהה? 

מצד שני, איזו אכזבה זו שאיך שאת מדליקה את הנר הוא כבה?

אז עכשיו תחשבי על האור שלך במושגים האלה, ותשאלי את עצמך - לכמה זמן את רוצה שהאור שלך יאיר, ומה היית מוכנה לעשות בשביל זה, ואני בטוחה שזה יביא אותך לשמחה מסוג אחר לגמרי. 

שמחה של אמונה וביטחון בקב"ה, שאם הוא החליט לגנוז את האור שלנו לעת עתה - חזקה עליו שכשיתגלה לעולם, הוא יאיר בעוצמות שנמשכות לזמן רב, ולא יכבה תוך זמן קצר חלילה. 

שנזכה עוד השנה ב"ה להאיר את האור הגנוז, ולהשלים אותו בבתים הטובים שנזכה להקים, אמן. 

להצטרפות לקבוצת הפייטריות  לחצי כאן 

ליצירת קשר עם הכותבת אפשר לפנות במייל shira@htv.co.il