"המאירים": ליאור אליאס, מצלמת זוגות מאותגרי פוריות

רגעים לא פשוטים עוברים על בני הזוג בדרך להקמת משפחה. לעיתים הקב"ה שולח בקלות, אך לפעמים יש צורך במסע ארוך, מלא מהמורות ופיתולים. בדיקות, טיפולים, אכזבות, ציפייה ואמונה הם חלק בלתי נפרד מאותו מסלול המוביל אל היעד הנכסף -  להיות הורים.

ליאור אליאס, נשואה +2, הבינה את הצורך בהחדרת קרן אור מעודדת לעולמן של אותן משפחות המתמודדות עם אובדן, רצון לילד שאינו ממומש, וחלק נוסף בלתי נפרד - התחושות הקשות המתלוות לתהליך. את אותו צורך היא תרגמה לפרויקט מיוחד המאיר את אותם רגעים חשוכים ומעצים את הרגעים השמחים, שבוודאי ישנם, למרות הכל.

הרעיון מאוד מקורי ומרגש - איך הכל התחיל? מהיכן צץ הרעיון?

"התחלתי עם הפרויקט בעקבות הפלה של הריון שחיכינו לו מאוד", משחזרת ליאור אליאס את אותה חוויה כואבת. "הגעתי למיון והבנתי שאני אחת ממיליון נשים שחוות כמוני תהליך של אובדן, אבל חיות בשתיקה, בהסתרה, ולא מדברות על מה שקרה.

"אחרי תקופה החלטתי לחשוב בדרך שלי כיצד להעצים את היש, ולהגיד תודה לה' על מה שנתן לי. על הדרך זה גם היה תהליך ריפוי לעצמי".

ליאור, צלמת ילדים ומשפחה, הקשיבה לקולות הדממה, החליטה לתרום מהכישורים המקצועיים שברשותה למען אותן משפחות. "בפרויקט זה אני מגיעה עם הרקע שלי והחיוך שלי, ומשם הדברים מתגלגלים ומתפתחת שיחה על כל הדרך שהם עברו ועוברים. לפעמים אלה פשוט רגעי קסם, שכל מה שבא לי זה לחבק אותם, ולהגיד להם תודה שזכיתי לפגוש אותם".

להפיץ אור ולתעד רגעים

ליאור לא עוצרת כאן. במקביל היא מטפחת פרויקט נוסף שיקר ללבה, והוא צילום 'אימהות ללא אמא'. כלומר, תיעוד רגעים שמחים אצל משפחות של אימהות, שמגדלות משפחה ללא סבתא ברקע.

איך נולד הרעיון לתעד משפחה של אימהות ללא אימהות?

"אמא שלי נפטרה לפני ארבע שנים, חודשיים לפני שילדתי את בכורי. מידי פעם אני מחפשת תמונות משותפות מהשנים האחרונות, ולא מוצאת", משתפת ליאור בתחושת החמצה. "לכן החלטתי לתת למען אותן נשים שחוות כמוני, כי הרי כולנו חיות מתוך החוסר הזה".

המכנה המשותף בין שני הפרויקטים הוא בצילומי משפחה, שברקע המשפחתי שלהם יש אובדן. מה, בעצם, רצית להשיג?

"הפרויקט מיועד, למעשה, לכל משפחה או בני זוג שעוברים קשיים בדרך לידיים מלאות. משפחה עם ילדים קיימים ברקע או בלי, שרוצה להנציח זיכרונות טובים ונעימים, ולהעלות חיוך בכל פעם שמסתכלים בתמונות מחדש. "אני אפילו חושבת שזה סוג של ריפוי משותף", היא אומרת.

(צילום: shutterstock)

"המטרה היא שתהיה מזכרת ותיעוד של רגעים שמחים של היש, למרות החוסר. גם כשאני מצלמת בני זוג ללא ילדים, הדגש הוא על ה'יש'. יש זוגיות ויש במה לשמוח. כך נלמד להגיד תודה בכל פעם שנסתכל על התמונות האלה, שכן ממש לא מובן מאליו שקמנו בבוקר, ואנחנו יחד"

בנוסף מדגישה ליאור כי "אחת מהמטרות שלי היא שכל אחד ירגיש נוח להגיע, כיוון שהכסף הוא לא מדד. למעשה, כל אחד מחליט כמה ואם לשלם, זאת כדי שכל מי שרוצה יוכל להצטלם".

"הקשר נמשך גם אחרי הצילומים"

כדי להגיע לשלב ביצוע הרעיון, מעידה ליאור שהתהליך לא היה קל: "הייתי צריכה קודם לעבור עיבוד עם עצמי, לראות אם אני מוכנה להיחשף עם הסיפור האישי שלי, ולספר על עצמי בפומבי.

"לאחר מכן הייתי צריכה לפרסם כדי שיגיעו אליי, הרי לא נעים לפנות למשפחות שאני יודעת על לידה שקטה שחוו, הפלה, עקרות ושאר פרטים אישיים שמתרחשים אצלם, אבל בהמשך ראיתי שמגיעים אליי בעיקר משמועות, מפה לאוזן".

המשפחות משתפות אותך ברגעים הקשים שלהן?

"יש משפחות שנפתחות דרך הטלפון או דרך ההתכתבות, ויש משפחות שצריך לתת להם זמן. כשנפגשים אני קודם כל מבקשת שירגישו בנוח, כאילו שאני לא שם ויתנהגו טבעי למרות המצלמה, ואז לאט-לאט, במהלך הצילומים, הם משתפים. תחילה שואלים שאלות, ואז מספרים על ההתמודדות שלהם. בחלק ממקרים הקשר נמשך גם אחרי שהמצלמה כבה."

איך את מתמודדת עם הסיפורים הכואבים שאת שומעת?

"לפעמים אחרי שאני סוגרת את הטלפון אני בוכה. אנחנו אנשים בעלי רגשות וגם אם קורה שזולגת לי דמעה לידם, אני חושבת שזה לגיטימי. בעיקר מנסה להכיל, לדבר ועוד לדבר.

"יש מקרים שבהם אני שומעת את הסיפור האישי, זוג שעבר אינסוף משברים ודברים לא קלים, ותוהה איזה סוג של אנשים אפגוש. אני מדמיינת את האנשים הכי עצובים שיש, ולהפתעתי, כשאני נפגשת עמם, אני רואה את ההפך הגמור. אנשים אופטימיים, מלאי אמונה ותקווה, אמיצים ונועזים, שמחים וכל כך אוהבים, שעד היום אני רק לומדת מהם מהן אופטימיות ואמונה"

לראות את היש, ולהודות

אני מבקשת מליאור לשתף אותי במקרה של משפחה שהשפיע עליה במיוחד, והיא נזכרת מיד: "הגיעו אליי בני זוג יקרים שכל רגע איתם הייתה חוויה מעצימה שגורמת לי עד היום לחייך. הם הגיעו אליי לאחר שנתיים של טיפולי פוריות, ובעקבות הטיפולים האישה סיפרה שהיא לא אוהבת להסתכל על עצמה במראה, ולראות את הקושי מול הפנים.

"גם בתחילת הצילומים היה להם קשה להיפתח, וביקשתי מהם שידמיינו שאני לא שם, ובאמת הם התנהלו בשקט שלהם ובשטויות החמודות שמאפיינות אותם. הם גרמו לי לצחוק יחד איתם, ויצאו תמונות כל כך טבעיות. אחרי שהם קיבלו את התמונות, היא כתבה לי שבזכות התמונות היא מסתכלת על עצמה (שזה מקרה נדיר), ורואה את עצמה, האמתית, כמו שהיא הייתה רוצה לראות - שמחה ומשוחררת. הרגשתי שהצלחתי לגעת בתוך הנפש פנימה.

"משפחה נוספת שצילמתי אמרה שהיא מרגישה שהיא עושה את הצילומים כתיקון לעצמה, כיוון שאין לה תמונות ביחד עם אמא שלה, וזה כל מה שהיא הייתה רוצה - שיישארו לה מזכרות מזמנים יפים".

מה נותן לך את הכוח להמשיך בפעילות הזו, ועוד בהתנדבות?

"האור שיש לאנשים בעיניים", פוסקת ליאור בהחלטיות. "כמו כן ההודעות והשיחות של אחרי הצילומים, שגורמות לי להתמלא באהבת אדם".

יש מסר שהיית רוצה להעביר הלאה?

"אם יש לכם חלום, לכו איתו. אם יש לכם קול שאתם רוצים שייאמר, תגידו אותו בקול רם ובחיוך גדול. בנוסף, חשוב לתעד רגעים שמחים עם המשפחה, לראות מה צמח מתוך האין, ואיזה אור גדול אנחנו יוצרים בעולם. זה גם המוטו שלי - לראות את היש ולהגיד עליו תודה, לשמוח מהקיים שגם הוא לא מובן מאליו.

ליצירת קשר עם ליאור, ניתן לפנות במייל liori.ammric@gmail.com

לרגל חודש כסלו, יוצאת הידברות ללקט סיפורי אור והוד על אנשים שמאירים את הדרך. גם אתם מכירים אנשים כאלה? אתם מוזמנים לשלוח את פרטיהם למייל debi@htv.co.il, או לכתוב עליהם בעצמכם. בואו ונפיץ יחד את האור הגדול!