אני רואה את הגעגוע בעיניך. את מתגעגעת לעצמך, נכון?

הנפש שלך ברצפה,

אל תגידי לי שלא שמת לב.

את מרוסקת,

מכף רגל ועד ראש.

מתי בפעם האחרונה הבטת על עצמך במראה?

הכפיפות והעצבות בעיניך כבר כאילו הפכו לשגרה.

אני רואה את הגעגוע בעיניך.

את מתגעגעת לעצמך,

נכון?

את מתגעגעת לחיוך השופע,

לשמחה,

לרוגע.

את מתגעגעת לנפש שלך שכאילו הוחלפה לה באחרת.

אני רואה אותך.

רואה אותך מביטה סביבך וצוחקת על סובביך, צחוק מלגלג מעט, כואב.

את מבינה כמה את טובה בהסתר,

בלהתל.

אולי אף אחד לא סיפר לך לפני זה,

אבל תני לי לגלות לך משהו קטן –

את משקרת ומהתלת גם בעצמך.

תראי,

את אפילו לא מסוגלת להביט לי בעיניים.

לא מסוגלת לראות את האדם שמעמיד אותך מול תחושותיך.

את כה רוצה להתכחש להן, שאת דוחפת אותן הרחק.

הדמעות שלך יורדות כנהר,

לא מפסיקות.

אני רוצה להתנצל אבל אני לא,

כי זה מגיע לך.

לא מהמקום הרע,

מהמקום הדואג.

אני יודעת שההכחשה שלך הולכת ומתפוררת.

אני רואה את החרדה על הפנים שלך.

הגוף שלך צועק את זה.

את הולכת שפוף,

עינייך מלאות דמעות, עצורות.

הביטי על לבך,

הוא דופק בחרדה כה חזק שחולצתך כמו מנסה להיקרע ממך.

ידייך סגורות,

שפתייך חתומות.

אפשר להגיד לך משהו?

גם אני שם.

הנה.

השגתי תזוזה קלה ממך.

כן.

גם אני.

בלילה,

הזמן שאת הכי...

טוב,

את.

כשאת חושבת שאף אחד לא רואה ופורצת את כל סכרי ליבך.

כשאת מרגישה הכי בטוחה, כי את לבד.

כי אף אחד לא שואל אותך.

אף אחד לא בוחן אותך.

אף אחד לא דוחק בך.

אבל אני שם.

ותתפלאי או לא –

אני בוכה יחד איתך.

עיני אדומות כעיניך.

אני אוהבת אותך באמת,

את פשוט לא מצליחה לראות את זה.

לא מצליחה להרגיש את זה.

את יודעת,

לא הכל סובב סביבך.

גם אני מתגעגעת אליך.

לחברה הכי טובה שלי,

לצחוק התמידי שלך,

לפרגון שהיית מעניקה לכולם.

לאמונה שלך,

לפשטות.

לשמחת חיים העדינה שלך.

מתי תחזרי?

את רחוקה כבר זמן רב מידי.

אני נשברת יחד איתך.

אבל אני תמיד מחכה לך.

אולי כדאי שתרימי את עיניך,

שתדעי מי אני,

שתדעי לאן לשוב כשתרצי לחזור.

                 * * *

מבטה עלה אט אט.

ובין טשטוש הדמעות היא הביטה בדמותה המשתקפת במראה שלמולה.

ואז היא הבינה.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.