מיוחד לחנוכה: כך מסלק אור הנרות את הדאגות, הספקות והבלבולים

מחשבות דאגות וטרדה שונות מטרידות כל אחד ואחד מאתנו, מבלבלות אותנו ומונעות מאתנו להגשים את תפקידנו בחיים. המחשבות מצטברות יחדיו כאסופת חתיכות נייר קטנות שבלית מי שיסדרם, הם מצטרפות יחדיו להר ענק של דאגות, מחשבות, ספיקות ובלבולים.

כשנתבונן בנזק הנגרם ממחשבות אלו, נמצא כי ישנם שלש הגדרות מרכזיות לבעיה שיוצרות טרדות אלו.

ניפוח הדאגות

הבעיה הראשונה היא – ניפוח הדאגות מבלי פרופורציה. יש לדעת כי מחשבות העשייה אמורות לתפוס חלק קטן מאוד מהמוח, - החלק הקשור לענייני העשייה, וכאשר הדאגות נמצאות במקום הלא נכון שלהם – קרי: המחשבה השכלית, הם מכפילות את עצמם פי מאה מאשר הפרופורציות הנכונות שיש להעניק להם, שכן כוח המחשבה השכלית הינו עוצמתי לאין ערוך מאשר כוח העשייה, ואליו נלווים מלבד השכל גם כוח הדמיון וכוחות נפש נוספים שאינם אמורים להתעסק בעניינים מעשיים.

ניקח לדוגמא דאגה מפני כאב פיזי מסויים, כמו דקירה. ילדים רואים בדקירת מחט טראומה לכל דבר, בניגוד למבוגרים. מה ההבדל ביניהם? הילד, חושב על דקירת המחט מהרגע שהוא שמע על קיומה, ועד הרגע שבה הוא מקבל את הזריקה בפועל. מחשבות אלו עצמם, גורמות לכאב רגשי כתוצאה מהפחד על הכאב שעלול לבוא, ומלבד זאת הם גם מגבירים את כח הדמיון המכפיל את עוצמת הכאב המוחשי בעשרות מונים מכפי שהוא במציאות האמיתית. גם הכאב שנלווה לאחר הדקירה, הינו אמנם כאב אמיתי, שמתהווה בפועל במוח האדם החושב על ידי פיתוח נימי הכאב שבמוח על ידי הדמיון המפותח עם שילוב קטן מאוד של הכאב הפיזי.

בצורה זאת ניתן להבין את הנזק הנגרם על ידי שאר הדאגות למיניהן. הן מנפחות כל דבר שעלינו לעשות, בעשרות מונים מאשר העמל והזמן שאנו צריכים באמת להקדיש להם. הן רואות צל הרים כהרים, הן מנפחות בלי פרופורציה כל בעיה או תקלה שהיא, וגורמות שנקדיש להם מקום חשוב ומוגזם במערכת המוח שלנו, על חשבון דברים אחרים, חשובים באמת.

צמצום כוח המחשבה

הבעיה השנייה – הצמצום ו'קטנות המוחין' שמביאות הדאגות – המעיקות את לבנו ומצמצמות את הרחבת המחשבה שלנו.

שימוש במוח בצורה לא נכונה

כפי שהוזכר, המוח הוא כלי רוחני עוצמתי ורחב מאוד, שייעודו ויכולתו היא להתעסק בעניינים עמוקים ורחבים, ומכיוון שכך, כאשר הוא נאלץ להתעסק בעניינים חומריים ומעשיים, הרי הוא דומה לאדם חכם ומיושב בדעתו, אדם מבוגר ובעל משפחה, שנאלץ מסיבה כל שהיא להרכיב ולחבר חלקי פאזל המתאימים לגילו של נינו בן השלש. את הצער הרב הנגרם לאדם כזה, אין להסביר, מדובר בצער רוחני של הנפש.

כך גם המוח – המרכז השכלי, שיש בו כוחות שכליים עמוקים ורחבים, אינו יכול להתעסק באופן מעמיק בקטנות, בגדרי וגבולי העולם, שלמען האמת אין בהם כל אמת, שהרי הם מחוברים ומוגדרים כל עת מחדש על ידי הכח הבלתי גבולי – כוחו של הבורא שמושג בכוחות השכל שהם השורש של הכוחות הגשמיים, ורק כאן בראיה המצומצמת של הגוף הגשמי, נראים הגבולות כעצמאיים וממשיים ואינם ניתנים לעקיפה.

יעודו האמיתי של השכל – הוא לעסוק בעניינים שכליים בלבד. המחשבות שמרוכזות רק בשכל בטהרתו הן המחשבות העוסקות במציאות ה' ובגדלותו, וכפי שמסביר המגיד ממעזריטש כי "האדם יש לו שכל, ומדרך הטבע – שכל אין לו להדבק אלא בדברים שכליים. נמצא יש לחשוב:  מה לי לחשוב בשכל שלי דברים גשמיים, ומדבק ומוריד המחשבה למדריגה שפלה, טוב לי להעלות השכל למדריגה עליונה, דהיינו לדבק מחשבתי באין סוף ברוך הוא".

מחשבות חיובית מרחיבות את השפעת המוח

גם בענייני גשמיות, קיים חילוק ברור, בין מחשבות חיוביות הבאות כתוצאה מהתבוננות חיובית על העולם, שמחשבות כאלו גם אם עוסקות בעניינים גשמיים, אינן סותרות בהכרח את ההשפעה החיובית של המוח, מכיון שהם מרחיבות את המוח, לבין מחשבות שליליות שמצמצמות את השפעת המוח.

וכפי שמביא לידי ביטוי אחד מגדולי תלמידי המגיד ממעזריטש, הצדיק הקדוש רבי חיים חייקא מאמדור, את העובדה כי יעודו של המוח הוא לעסוק במחשבות חיוביות המרחיבות את השפעתו, וכל אפשרות אחרת מנוגדת לאופיו של המוח, וזה לשונו: "ויראה לילך תמיד ברחבות, הוא מחשבות טובות, ולא בצמצום, כי המוח אינו יכול להיות בצמצום".

כלומר – מחשבות טובות מרחיבות את השפעת המוח, ומחשבות שליליות מצמצמות את השפעתו.

במקום אחר מרחיב רבי חייקא מעט יותר ומפרט את מעלת המחשבות החיובית, גם אם באות כתוצאה מהתבוננות במציאות גשמית, אם ההתמקדות היא בחיות הרוחנית שבו, בתענוג ובטעם הנרגש, שבתורת החסידות נתבאר כי מטרתו של תענוג זה הוא לחבר אותו עם התענוג האלוקי:

"זה כלל גדול בעבודת הבורא שילך תמיד ברחבות, והרחבות יבוא לו כשיסתכל על תענוג שיש לו ממנה הן בראיה ובהן בשמיעה הן באכילה ושתיה, לא על הגוף, אלא חיות פנימית שיש בו".

על פי תורת המגיד ממעזריטש, ישנה קליפה (-כח טומאה) מיוחד שמונע מהאדם מלהרחיב את כח המחשבה ולחשוב בישוב הדעת מבלי בלבולים שונים, כח זה נקרא ענן גדול, הוא משרה על המוח כעין אוירה של ערפל וערפול חושים, המונע ממנו מלעיין במחשבות טובות וחיוביות, שמביאות להכרה אלוקית. כח זה הוא כוח קליפת יון.

הכח שמנצח ומסלק "קליפה" זו, הוא אורם של נרות החנוכה. אור זה יש לו כוח סגולי מיוחד להאיר את המחשבה, לסלק ולהמיס כל כח שלילי העומד סביב המחשבה בטהרתה, ולהאיר את כוח העצום של הנשמה, שמתגלית בשעה שיש לאדם שעה פנויה של מחשבות טהורות ונקיות של ישוב הדעת, שמסייעות לו להעמיק במציאות ה' יתברך. בשעה נפלאה זו נוכל להתבונן בהשגחה פרטית, בחסדים הרבים שהבורא משפיע לנו בכל יום ויום, ולחזק את מחשבות האהבה שלנו לבורא יתברך שמו.