הסטודנטית לספרדית שינתה את חיי המרצה. איך זה קשור לנס חנוכה? גם אתם תתרגשו

איך מצליחה סטודנטית לספרדית בספרד, לגרום לניצוץ קטן של יהדות להידלק בלבו של מרצה ששום דבר בשמו, התנהגותו והלך רוחו - אינו מסגיר את האמת כי הוא יהודי?

כשחנה צובר שרפשטיין נרשמה במסגרת לימודיה לקורס ספרות ותרבות ספרדית - היא לא חשבה שהוא הולך לשנות את חייה מן הקצה אל הקצה. כשפגשה לראשונה במרצה המנחה את הקורס, פרופסור מנדז - הוא עשה רושם של אדם מעניין ומבריק, אבל דבר אחד בכל זאת לא הניח את דעתה. "הופתעתי לשמוע אותו מדבר אלינו באנגלית", כתבה שרפשטיין בטור מיוחד שפורסם באתר של חב"ד. 

כשהרימה את ידה ושאלה את המרצה מדוע הוא מדבר באנגלית והרי מדובר בקורס למתקדמים, דממת אלחוט השתררה בחדר. "בקול קשוח ובציניות הוא אמר שהוא לא בטוח שאנו מתקדמים מספיק כדי לדון בהיסטוריה ובספרות בשפה הספרדית. מתוך כך התפתח ויכוח לוהט, וכמובן שראו בי את מי שהתחילה את כל הדיון".

והיחס האנטיפתי אליה הן מצד המרצה והן מצד התלמידים, היה בהתאם. במבחן אמצע השליש הופתעה הסטודנטית המצטיינת לקבל את הציון 80, לצד הערה פוגענית במיוחד של פרופ' מנדז, שהסביר על שאלה מסוימת כי שגתה בכך שניתחה את החומר במקום לסכם אותו. 

שרפשטיין רתחה מזעם. "בני משפחתי חשבו שהוא ודאי אנטישמי", היא כותבת.  

"כיצד ניחשת שאני יהודי?"

באחד הימים נקרתה לפניה ההזדמנות 'לתקן' את היחסים המעוותים עם הפרופסור. היה זה כאשר הפרופסור אסף את חפציו, והתארגן ליציאה מן החדר - כשהיא נכנסה אליו, והגישה לעיניו עיתון שבו פורסם אחד מטוריה. "הוא העיף בו מבט קצר, ואז באופן בלתי צפוי לחלוטין - שאל אם יוכל לקחתו לביתו כדי לעיין בו".

שבוע לאחר מכן פרופסור מנדז ביקש לפגוש אותה במשרדו, והחל לפסר לה כמה נהנה מהמאמר שלה. באותם רגעים חשבה שרפשטיין לעצמה כי זוהי ודאי הפעם הראשונה עבורו, שבה הוא נחשף לחיים מפרספקטיבה יהודית אמיתית. 

אך אז זה היכה בה. 

קולו של פרופ' מנדז הגיע אליה מרחוק, כמעט בלתי נשמע. "המאמר שלך הזכיר לי את הנעורים שלי", אמר. 

שרפשטיין נאלמה דום כאשר החל הפרופסור לספר את סיפורו, שעבר דרך מלחמת העולם השנייה - כאשר נאלץ, יחד עם יהודים אחרים במצבו, לחגג את החגים בחשאי. "כל שנה לא ידענו אם יהיה עוד חג, וכל שנה חגגנו במקום אחר".

ואז נחתה עליה ההפתעה בשנית, כששאל אותה הפרופסור כיצד ניחשה שהוא יהודי.

מתחת לשמו הלועזי, חתם פרופסור מנדז את שמו היהודי

"יהודי? אתה?", נמלטה הזעקה מפיה. 

כן, אותו פרופסור שבחיצוניותו דבר לא הסגיר את יהדותו, המשיך לספר לה כי במהלך המלחמה שינה אביו את שם המשפחה שלהם כדי שיוכלו להימלט אל דרום אמריקה. "התאמנו להתחזות ללא יהודים. למדנו על המתיישבים הספרדים הילידים, וחיקינו אותם", חשף בזה אחר זה את הקורות אותו ואת משפחתו, בימים המסוכנים ההם. 

שבוע אחרי כן, קיבלה באורח מפתיע במיוחד חנוכייה מאחת מבנותיה. היה זה פרויקט שקיבלה בבית ספרה, לחלק חנוכיות ולזכות גם את מי שאין לו חנוכייה, לזכות במצווה החשובה. השתיים עטפו את החנוכייה בנייר עטיפה יפה, ושרפשטיין טמנה את החנוכייה עמוק בתיקה - שי מיוחד לפרופסור מנדז. 

תחילה חשב הפרופסור כי מדובר במאפה מיוחד שהכינה עבורו, אך שרפשטיין ביקשה כי יתאזר בסובלנות ולא יפתח את המתנה עד הגיעו לביתו. בשיעור הבא הגיעה לכיתה בהתרגשות, והדבר הראשון ששאלה את הפרופסור היה האם הדליק את החנוכייה. 

"לא", הייתה התשובה שקיבלה. "כבר אמרתי לך שהחיים שלי השתנו בצורה קיצונית מאז שהייתי ילד, ואני לא שומרת מצוות. שמתי את החנוכייה על השולחן, אבל לא הדלקתי אותה". 

 לשרפשטיין כאב לשמוע את זה, והיא ניסתה לדבר על לבו ולנסות לשכנע אותו שייצא מההסתר וההחבא, ושיכריז על יהדותו בפומבי.  הוא פטר אותה במילים 'אולי בפעם אחרת', ובזה הסתיים הקשר שלהם. הקורס נגמר, ושרפשטיין המשיכה בדרכה עד לרגע שבו קיבלה בדואר מעטפה מבוילת, שנה לאחר מכן. 

זה היה בחנוכה. "קיבלתי ממנו גלויה עם הודעה קצרה בלבד, שמעדכנת אותי כי 'הנרות דולקים'. ומתחת לשמו הלועזי, חתם פרופסור מנדז את שמו היהודי - יהודה מנדלובסקי". היא הרגישה שזו המתנה הטובה ביותר שיכלה לקבל לכבוד החג. "ישנם סוגים רבים של מאבקים וניצחונות. את הגבורה שאתה מפגין הפרופסור מנזד, ניתן להשוות למאבקם ההיסטורי של המכבים. כשנדליק את נרותינו היום - אחשוב על הלהבות הזעירות של נרותיך, המסמלות את נצחונך", סיכמה.