הזמרת יוספה שירה דהרי: "ידעתי שלעולם לא אסלח לעצמי אם לא אפגוש את אמא"

יוספה שירה דהרי נולדה וגדלה באילת. "הוריי התגוררו בעיר עוד לפני שהתחתנו", היא מספרת, "וזו לא הייתה אילת שמכירים כיום. העיר הייתה קטנה מאוד והוריי נמנו על אלו שהקימו אותה. אבי ז"ל היה ממקימי הנמל. אני חושבת שהעיר והסביבה המדברית מאוד השפיעו עליי. אני ממש יכולה לשים אצבע על המוזיקה שלי ולהעיד שהיא התחילה שם, בנוף ילדותי. כי היינו גרים ממש על יד ההרים, זה הנוף שמלווה אותי".

את החיבור למוזיקה מביאה יוספה שירה מהבית. "זהו דבר שנשמתי אותו ממש מגיל אפס. אבי ואמי שניהם ניגנו ושרו, אבי ניגן במפוחית ובגיטרה ואמא באקורדיון, אחותי הגדולה מנגנת עד היום בפסנתר ואני זוכרת את עצמי כבר מגיל שלוש  מזמזמת יצירות ששמעתי מהפסנתר של אחותי. הייתה לי שמיעה טובה. בשלב קצת מאוחר יותר כבר הבנתי שאני רוצה לשיר, והדבר בא לביטוי בעיקר בטקסים של בית הספר וכדומה".

המהפך

הפעם הראשונה בה הבינה יוספה שירה שהשירה עומדת להיות חלק מרכזי בחייה, הייתה כשהגיעה לצבא. בתחילה היא שירתה בחיל רפואה, אך מהר מאוד התקבלה לתפקיד סולנית בלהקה הצבאית. "פתאום ראיתי את התגובות של האנשים שסביבי והבנתי שיש לי באמת כישרון ביד", היא מסבירה.

עוד בהיותה בלהקה היא עבדה על הפקת הדיסק הראשון שלה, לאחריו יצא דיסק נוסף בשם 'שורשים', שאת השירים בו כתבו מיטב היוצרים. הוא הופץ ברחבי אירופה ובארה"ב וקנה לו שם עולמי. "אני הייתי בסך הכל חיילת צעירה", היא נזכרת, "ופתאום בבת אחת הפכתי למפורסמת, זה הוביל לכך שמהר מאוד עבדתי על עוד דיסק, הפעם כולו בשפה העברית. טובי היוצרים כתבו לי את השירים והביאו לי חומרים איכותיים מאוד".

לאחר הצבא טסה יוספה שירה לארה"ב והמשיכה שם את הקריירה המקצועית. "באופן כללי חייתי בישראל, אך הייתי נוסעת לעתים קרובות לתקופות ארוכות מאוד. כיום, בפרספקטיבה של זמן, אני יכולה לומר שבשנים בהן הייתי בארה"ב מצאתי את עצמי נמשכת כמו במגנט לקרבת יהודים. בכל פעם כששאלו אותי מה אני מחפשת, עניתי שאני רוצה לשמוע קידוש בליל שבת במשפחה של יהודים, ובכל פעם מצאתי את עצמי בבית אחר שנתן לי תחושה עמוקה וטובה לנשמה. באותו זמן לא ידעתי להסביר לעצמי למה אני מחפשת את זה, אבל זה היה חשוב לי ממש".

בתקופה מסוימת היא התגוררה במיאמי ואז נהגה ללכת לשיעור קבוע בימי רביעי בבית כנסת ספרא. "יום אחד הגעתי להרצאה מעט מוקדם ואמרתי לעצמי שאם יש לי זמן פנוי, אעיין קצת בספרים. הספר הראשון שמצאתי היה של רבי נחמן מברסלב. התחלתי לקרוא והייתי פשוט המומה. באופן כללי אני לא תולעת ספרים, אבל  הספר פגע בי כמו חץ ששוגר אל תוך הלב. פתאום בבת אחת הבנתי למה לא הייתי עד היום מאושרת. זו הייתה תשובה לשאלה שהציפה אותי במשך אותם ימים ואכלה אותי מבפנים. הרי כביכול יש לי הכל, אני שרה ומקליטה, מצליחה בכל מה שאני עושה. למה זה לא טוב לי? רק כשקראתי את הספר הבנתי שאני צריכה לשנות משהו במהות שלי".

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

מספר ימים לאחר מכן קיבלה יוספה שירה טלפון בו הודיעו לה על כך שאימה חולה ומאושפזת במצב רפואי לא טוב. "זה היה מלחיץ מאוד", היא נזכרת, "בני משפחתי התחננו שאחזור לארץ תכף ומיד. עזבתי הכל, ממש הכל, כשאני מודעת לכך שייתכן שאלו הרגעים האחרונים של אמא עלי אדמות, היא בוודאי רוצה לראות אותי וגם אני רוצה לראות אותה. היה ברור לי שאם חס וחלילה יקרה לה משהו לפני שאספיק להגיע אליה לא אסלח לעצמי כל החיים.

"עליתי על הטיסה הראשונה לארץ", היא ממשיכה, "ובמשך שתים עשרה שעות רק קראתי תהילים, זה משהו שלא עשיתי מעולם קודם לכן. במטוס גם פגשתי קבוצה של בחורים בעלי חזות ישיבתית. פניתי אליהם וביקשתי בדמעות שיקדישו את כל התפילות שלהם לאמא שלי, שאזכה לראות אותה. הם רק שמעו אותי ומיד התחילו להתפלל, במשך כל הדרך. בסופו של דבר הגעתי בזמן ופגשתי את אמא שזכתה לחיות אחר כך עוד יותר מעשור. זכיתי ללוות אותה במסירות במשך כל אותן עשר שנים ואני מודה על כך בכל יום. אבל החוויה הזו טלטלה אותי, הבנתי בבת אחת שאני חייבת לשנות משהו בחיים שלי. לא ידעתי איך וכיצד, הרגשתי מאוד בודדה בסיפור של ההתקרבות, אבל המטרה הייתה ברורה. ידעתי שאני  עומדת לפני מהפך".

החלום הגדול מתממש

כאשר מישהו רוצה להתקרב, הקב"ה סולל עבורו את הדרך, וזה בדיוק מה שהיה בסיפור של יוספה שירה.

"אמא שלי מעולם לא הייתה אישה דתייה, מספרת יוספה שירה, "אבל היא הייתה מלאה במצוות וערכים. מספר ימים אחרי שהיא שוחררה מבית החולים הגעתי לבקר אותה בבית וגיליתי שם אדם דתי עם זקן ארוך, יושב על יד השולחן. שאלתי את אמא בשקט מיהו, ואמא הסבירה שהוא מגיע פעמיים בשבוע כדי לנקות את חדר המדרגות, והיא דואגת לכך שבכל פעם תהיה לו הפסקה והוא יאכל וישבע. בינתיים הוא שאל את אמא מי אני ואמא הסבירה שאני בתה. באותו רגע החלטתי לנצל את ההזדמנות וסיפרתי לו שאני מנסה להתקרב ליהדות ולא יודעת איך לעשות זאת. הוא מצידו סיפר לי על כך שיש סמינריונים בנושא והציע לקשר אותי אליהם. כך התחיל תהליך ההתקרבות שלי אל הדת.

"הגעתי לסמינריון שהתקיים בנתניה, ומי שהסיע אותי לשם הייתה הרבנית לסרי, אשתו של הרב מיכאל לסרי. האמת היא שבתחילה הייתי בשוק, מעין הלם תרבותי. לא הבנתי איך אצליח להיות שם מחמישי עד שבת. היה ברור לי שאצא באמצע, אבל בסופו של דבר נשארתי וקרו בזכות זה המון דברים טובים. גם אחרי שהסתיים הסמינריון המשכתי להתחזק. באותה תקופה לא היה קיים ערוץ הידברות, אבל הרב זמיר כהן מסר הרצאות בערוץ מקומי. צפיתי בהרצאות שלו וציפיתי ממש בכיליון עיניים לתכנית היהדות הקבועה שלימדה אותי והעניקה לי אוצרות לנשמה".

ככל שנקפו הימים הרגישה יוספה שירה שברצונה ללכת צעד נוסף קדימה והיא החליטה להצטרף ללימודים במדרשיה. "הייתי אז בת שלושים ושלוש והלכתי ללמוד במדרשיה של בנות 18. כיום אני לא מבינה איך לא התביישתי, אבל אז דווקא הרגשתי ממש טוב עם זה. כל כך נהניתי מההרצאות ומהרבנים, קיבלתי מהם המון".

ומה עם עולם המוזיקה?

"ככל שהתקדמתי בשמירת מצוות כך הבנתי שזה עלול להתנגש עם המוזיקה שלי ולכן הפסקתי לגמרי את השירה. הנתק הזה היה מאוד קשה לי, בפרט שתהליך החיזוק התחיל בדיוק בתקופה בה עבדתי על דיסק עם הזמרת אהובה עוזרי ז"ל. הייתה חברת הפקה גדולה מאוד שהתעניינה בדיסק ואף שילמה לנו מקדמה. כשהחלטתי שאני לא יכולה לשיר זו הייתה מכה מאוד חזקה עבורי. זה היה ויתור עצום. ידעתי שאני עוזבת את הדבר האהוב עליי ביותר שמהווה את כל עולמי מסיבה אחת ויחידה – אני לא מסוגלת יותר להכיל את החילוניות".

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

אבל יכולת לשיר לפני נשים בלבד, זה מקובל מאוד במגזר הדתי.

"זהו, שאז זה עוד לא היה מקובל כל כך, ובכלל לא ידעתי שאפשר לשיר לפני נשים. אז פשוט גזרתי על עצמי שתיקה ובמשך מספר שנים לא שרתי בכלל".

אבל באותן שנים היא קיבלה דבר חשוב הרבה יותר: "בגיל ארבעים הקב"ה הגשים לי את החלום הגדול מכולם והעניק לי תאומות מדהימות. ברור לי שאם הייתי ממשיכה בעולם המוזיקה לא הייתי זוכה לדברים האלו. כי בימים בהם הייתי בחו"ל, עסוקה בהופעות ובהקלטות, בכלל לא הייתי פנויה לחשוב על הקמת משפחה. כיום התאומות היקרות שלי כבר בנות שמונה וחצי והן מהוות את כל עולמי. יחד עם גידולן, בשנים האחרונות אני מתחילה לחזור בהדרגה לעולם המוזיקה. הפעם אני לא רק שרה, אלא גם כותבת ומלחינה, שאלו דברים שלא עשיתי בעבר. זה פשוט הגיע מאליו, כי כנראה שלנפש שלי היו שירים שהיא רצתה להוציא החוצה".

בימים אלו עובדת יוספה שירה על מופע שירים שכולל את סיפור חייה וכן מחרוזת של שירים מרגשים ומיוחדים. "השאיפה הגדולה שלי היא שהמילים והשירים יגעו בנשים, יחזקו אותן ברוחניות ויעזרו להן להיות שלמות עם מי שהן", היא מסיימת בתקווה.