הרב זמיר כהן - שתי הפעולות ההפוכות שהן הבסיס לחינוך מוצלח

דרך החינוך עשויה משני חלקים המבוצעים במקביל:

א. הכשרת הילד לחינוך. זוהי הכנת קרקע פורייה אשר תקלוט ותצמיח כראוי את זרעי החינוך.

ב. פעולת החינוך. היא גוף הזריעה.

החלק הראשון עוסק בבניית ילד מאוזן באישיותו ובריא בנפשו, והחלק השני בהדרכה החינוכית-מעשית, כיצד עליו להתנהג בפועל בסדר יומו ובכל התמודדות אליה הוא נקלע בחיי היום יום. שני החלקים מתבצעים ומשתלבים יחד.

ילד בעל נפש בריאה, מהווה קרקע פורייה לקליטת זרעי החינוך המעשי. ביאור נפש בריאה: אינו סובל מדימוי עצמי נמוך ולקוי (אין הכוונה לענווה המשובחת, אלא לתחושת חוסר מסוגלות ונחיתות של דכדוך), אינו סובל מפחדים מופרזים, לחצים נפשיים, עצבות קבועה. ומאידך, מבין הוא היטב שלא נכון ולא ראוי, וגם אין צורך, למשול ולשלוט באחרים ולהציק להם. הוא מלא שמחת חיים, ועם זאת מתחשב באחרים.

ילד כזה, בריא בנפשו ומאוזן במבטו על החיים ועל העולם שסביבו, ניתן לבנות אך ורק על ידי שילוב של שני מסלולים הנראים לעיתים כסותרים זה את זה ומתנגשים זה בזה, אך לאמיתו של דבר הם משתלבים ומשלימים זה את זה באופן נפלא. והם:

א. מתן יחס חם, אוהב ומכבד – באופן קבוע.

ב. הצבת גבולות וגדרים ברורים – בעת הצורך.

ילד הגדל מבלי לקבל חום ואהבה ותשומת לב מהוריו, גם אם אינו סובל מביזיונות והשפלות, חש בודד ומאוים מעצם נוכחות העולם הגדול כלפי עצמו הקטן.

ואילו ילד הגדל בתחושה שהכל מותר ללא גבולות, מלבד הנזק החינוכי הבא לידי ביטוי בהתנהגותו המזיקה ומציקה לסביבתו, הוא גם חש מפוחד ומאוים מהנהגת אנשי העולם כלפיו, שהרי אין גבולות...

אולם ילד הגדל בסביבה חמה, אוהבת ותומכת, מתוך הכרה ברורה שיש גבולות וגדרים שאין לעוברם, גדל בריא בנפשו ומאוזן באישיותו.

יסוד נכבד זה מופיע בדברי חז"ל בתלמוד (סנהדרין קז ע"ב) כי בחינוך ילדים: "לעולם תהא שמאל דוחה, וימין מקרבת".

שמאל מייצגת את היד החלשה, וימין את היד החזקה. ומלמדים חז"ל בדבריהם, שכדי לחנך ילד, לא די בקירוב בלבד, אלא פעמים שצריך גם ריחוק. כלומר להשתמש ב"תמרור עצור", דבר שאצל הילד מתפרש כדחייה. אולם ריחוק הילד צריך לבוא ביד החלשה, ואילו הקירוב ביד החזקה. ובמילים אחרות: על הדחייה להיות מעט ובעדינות, ועל הקירוב להיות בשפע רב ובעוצמה. ואין הביאור בזה רק לומר שאם אתמול השתמשנו בשמאל הדוחה, נשתמש היום בימין המקרבת, אלא גם: באותה שיחה שבה השמאל דוחה, תהיה הימין מקרבת.

על הילד לדעת כי יש גדרים וגבולות, לא כל דבר מותר, ולא כל משאלה העולה בדעתו אמורה להתבצע על ידי הוריו. אולם הדרישות מהילד- כאשר עלינו לדרוש ממנו, והסירובים לבקשותיו- כאשר עלינו לסרב לו, יבואו תמיד בדרך מכובדת ולא פוגענית. ובמקביל, על מנת לבנות אותו עם נפש בריאה, יש להעניק לו שפע חום ואהבה, תשומת לב וגישה מכבדת.

לפיכך, גם בעת תוכחה, הילד אמור לחוש כי הוא נשאר באותו מקום ובאותו מעמד של אהוב ורצוי אצל ההורה והמחנך בדיוק כמו לפני כן, אלא שהעמידוהו על הטוב והנכון, על ידי תוכחה מהולה בשבח. תוכחה במה שדרוש תיקון, ושבח על הטוב שבו. כך מתרומם הוא לתובנה שטוב לו להשתנות לטובה בבחינת: "הוֹכַח לְחָכָם - וְיֶאֱהָבֶךָּ" (משלי ט, ח).

משום כך הקדימו את השמאל לימין. לומר שגם כאשר קיים הכרח להשתמש בשמאל הדוחה, בגמר העברת המסר הנדרש לחינוך, יש לעבור לימין המקרבת מיד כשמתאפשר, כדי לאזן את תחושת הריחוק שקיבל הילד בעת הדחייה.

משפט תמציתי וחשוב זה של חז"ל בתלמוד: "לעולם תהא שמאל דוחה, וימין מקרבת", אמור להיות נר לרגלי כל הורה ומחנך, בגישתם לכל ילד.

המאמר מתוך ספרו של הרב זמיר כהן, "המדריך המלא לחינוך ילדים". להזמנה לחצו כאן.