רוצים ילדים תלמידי חכמים? קבלו טיפ מדהים מ...נרות החנוכה

השאיפה הנכספת ביותר העומדת בראש מעיינינו, לזכות לילדים תלמידי חכמים, לזכות לרוות נחת מצאצאים ההולכים בדרך התורה.

חז"ל העניקו לנו מספר עצות כיצד לזכות להגיע ליעד הנכסף הזה. אחת מהן: "הרגיל בנר – הויין ליה בנים תלמידי חכמים!"

והשאלה נשאלת: האמנם? מה יש בהם – בנרות השבת ונרות החנוכה ההופכים את בנינו לתלמידי חכמים? איזו סגולה טמונה בשלהבות המרצדות, מה יש במצווה הזו ההופך אותה לכה מועילה לחינוך ילדינו? מהו הכח הטמון בנרות, וכיצד הופכים אותו למנוף להצלחת ילדינו?

ה'שם משמואל' מאיר לנו את הדברים, ומחדד את הקשר בין הנרות לחינוך הילדים. כשנתבונן בלהבה הבוערת, ניווכח כי אין רגע זהה לחברו. בכל שניה מחדש הלהבה משנה צורה, צבעיה משתנים, היא גדילה ומתקטנת, מאדימה ושוב מצהיבה… אין רגע דל, אין שניה בלי חידוש, אין מצב זהה לקודמו בשום צורה.

זוהי כוונת חז"ל: רוצה ילדים תלמידי חכמים? רוצה להצליח בחינוך ילדיך? זה הסוד: תתרגל לחשוב ולהתנהג כמו נר. תכניס בבית התלהבות מחודשת, אוירה שמחה, התרגשות עם כל מצוה, התחדשות בכל יום מחדש, שמחה עם כל מצוה – גם אם היא שגרתית. כך תנחיל לילדיך את הערך החינוכי החשוב ביותר, כך תזכה לראותם גדלים על ברכי התורה, שמחים עם כל מצוה, ששים לקיים רצון ה'.

תפקידינו כהורים הוא להיות נר. בית בו האב שמח בכל בוקר כשהוא יוצא לתפילה, מתרגש לקראת ברכת המזון, מבטא את שמחתו לעשות את רצון יוצרו – הוא בית בו הילדים מפנימים עד כמה כל מצוה היא ברת ערך ורבת חשיבות, וממילא גם כאשר יגדלו ואף כשיזקינו – מתיקות המצווה תישאר חקוקה ביבם.

כאשר יש בית, בו האם נרגשת לשלוח את בניה לבתי תלמודם, בית בו האם שמחה ומחייכת, מאושרת ומתרגשת כשהיא אומרת עם ילדיה 'מודה אני' בבוקרו של יום, בית בו כאשר אחד הילדים עורך 'סיום' על חומש או על מסכת – והיום הופך ליום חג משפחתי, בניצוחה של האם – 'מפיקת האירוע' - הוא בית שהילדים בו גדלים מתוך הערכה לתורה, מתוך הערכה למצוות, מתוך הפנמת החשיבות של קיום רצון ה'!

אם נאמץ את הנוסחה הזו, אם נבחר להיות לבנינו כמו הנרות המאירים, להכניס ללבם התרגשות מחודשת, שמחה של מצוה, התלהבות בתורה ובמצוות, אכן נזכה למילוי שאיפתנו היקרה והכמוסה ביותר, הנאמרת בדמעות לצד נרות השבת: "וזכני לגדל בנים… אוהבי השם יראי אלוקים, אנשי אמת זרע קודש בה' דבקים…"