הרב גרוסמן בסיפור מפעים: "ראיתי את הנס. הבנתי שיש אלוקים"

הרב יצחק דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק, בסיפור מופלא שהתרחש לפני עשרות שנים. "ביתי הבכורה, חיה רבקה, היתה בת 16. יום אחד חזרה הביתה עם עין נפוחה. חשבנו שזה כלום, עין נפוחה, אבל הדבר התפתח והתפתח, והעין נהיתה לא סתם נפוחה, עם מוגלה, עם דם.

"התחלנו ללכת לרופאים. בתחילה לרופאים פה באיזור שלנו, אחר כך בבית רפואה בחיפה, תל אביב, הדסה ירושלים, וכך במשך כשבעה חודשים. היינו אצל כל גדולי הרופאים. רופא אחד אומר שזו העין, רופא שני אומר שזה העור, אחר אומר שזו אלרגיה.

"לאחר מספר חודשים, הייתי בארצות הברית. שם אמר לי מישהו שיש לו ידיד בשם פרופ' אורנבלס, שהוא רופא מומחה לעיניים. וכדאי שאני אתייעץ איתו", ממשיך הרב גרוסמן לספר. "הלכתי לפרופסור אורנבלס, התייעצתי איתו, והוא אמר שהוא לא יכול לענות לי בעל פה על אף שיש לו את כל המסמכים, והוא רוצה לראות את העיניים בעצמו. טלפנתי לארץ, דאגו לה לכרטיס טיסה והיא המריאה למחרת לארצות הברית.

"הטיסה הגיעה לניו יורק בשש בבוקר. מיד עם הנחיתה ביקשה ממני ביתי לראות את הרבי מלובביץ'. באותה תקופה, בשעה 10:00 בדיוק הרבי היה מגיע לבית הכנסת ב-770, ואנשים היו מחכים לו בחוץ. הגענו למקום כמה דקות לפני 10:00, והנה הרבי הגיע.

"עזבתי את השורה שבה עמדתי ונעמדתי  מול הרכב של הרבי. כאשר יצא מהרחב, ראה אותי והבין שיש לי בעיה. אמרתי לו: 'רבי, זאת הבת שלי, שיש לה את הבעיה בעין, ושאני צריך שיהיה לה רפואה שלמה.... שהרבי יברך אותה'.

הרבי הסתכל על ביתי ואמר: "לבדוק מיד את המזוזה, ויהיה לה מיד רפואה שלמה, ושתזכה לגדל אותה לתורה, לחופה ולמעשים טובים".

יצאתי מיד החוצה. ניגשתי לטלפון ציבורי והתקשרתי לאשתי. ביקשתי ממנה שתקרא לסופר שיוריד מיד את המזוזות ויבדוק אותן. הסופר בדק את המזוזות, ונדהם למראה עיניו: במילים 'בין עיניך' המילה 'עיניך' היתה מחוקה...

בביתנו בארץ מיד קבעה אשתי מזוזה אחרת, מזוזה כשרה.

בינתיים, אני מתפלל שחרית בתום התפילה אני נפגש עם ביתי, והיא שואלת אותי: "אבא, מה עם העין שלי?", השבתי: "מה קרה?", והיא אומרת: "אני מרגישה משהו קורה".

"סוף הסיפור: הדבר נעלם!", קורא הרב גרוסמן בהתרגשות. "היא הלכה לנוח, קמה פתאום, אין, נעלם, כאילו לא היה".

הגיעה השעה לתור אצל פרופסור אורנבלס. הגענו אליו, הוא מסתכל על העין ומקבל הלם. יש לו את הסקין, שם כל הבעיה שהיתה, המוגלה והדם ומה שהיה שם. והנה הוא רואה עין נורמלית.

סיפרתי לו את מה שקרה....

שבועיים אחרי שהבת נרפאה והיה הנס הזה, הגעתי שוב אל הרבי.

"שמי יצחק דויד בן איטא פערל", אמרתי וביקשתי ברכה להצלחה. "אמן, עם הבת הכל בסדר?", השיב הרבי בתגובה.

"מצבה הרבה יותר טוב ב"ה. חיה רבקה בת אסתר ביילא", אמרתי. "שיהיה עוד יותר טוב!", בירך הרבי.

עברו שמונה עשרה שנה. אני 'אורח כבוד' בניו ג'רזי. נכנסתי בשבת לבית הכנסת. והנה - יהודי שעומד בפינה ומתפלל עם הטלית רואה אותי. הוא רץ אלי, ומתחיל לנשק אותי, ומתחיל לבכות.

אני מתבונן נדהם. אני לא מכיר את האיש הזה... התברר שזה היה פרופסור אורנבלס, שאומר לי בהתרגשות: "אני ראיתי את הנס של הרבי מלובביץ עם הבת.   ראיתי שיש אלוקות".