אם אגיע לשם – ניצחתי במלחמה של החיים שלי

לכל אחד יש נפילות. גם הצדיק הגדול ביותר חווה לעיתים נפילה בעבודת השם שלו. יכול להיות שהוא ימשיך לקיים מצוות, אך הוא לא יעשה את זה מהלב כי הוא עובר משבר. כי פתאום ההתמודדות לא פשוטה כמו פעם, פתאום משהו חסר בחיים, פתאום את מרגישה שאת מאבדת את כל הכוח שלך. "איפה האמונה שלי?", את שואלת, ובא לך לצרוח בקולי קולות, לקרוא לה שתחזור... איך אפשר לחיות בלעדיה?

אין אדם שלא עובר משברים, ואין אדם שלא חווה נפילות. גם הגיבורים הכי גדולים נופלים! אם את מרגישה שהאמונה שלך בירידה, שאת מקיימת מצוות רק כי את חייבת ולא מכל הלב, דעי, אחותי היקרה, שאת לא היחידה, ושגם זה משמיים! השם נותן לנו מבחנים רבים במהלך החיים. חלק עיקרי במבחנים האלה הוא האם נצליח להמשיך לעבוד אותו גם כשקשה? כשכואב? כשלא הכל הולך כמו שאני רוצה? כשאני שבורה? "משפיל אף מרומם" – לעיתים השם מוריד אותי למטה, גורם לי להתמודד עם דברים שקשה לי להתמודד עמם, נותן לי ניסיונות להתמודד ולהתגבר עליהם, שם בדרכי מכשולים שלא תכננתי להיתקל בהם. הם פשוט הופיעו. אך כמו שהשפיל, כך הוא ירומם! אני יכולה להיות הצדיקה הכי גדולה שיש, לקיים את כל המצוות, לעבוד על המידות, לעשות חסדים ועדיין... יגיעו קשיים. "מה, זה מה שמגיע לי?", מתחשק לך לשאול. אבל זה בדיוק הרגע להרים את הראש לשמיים ולומר: "אבא, אני לא יודעת מה העוון שעשיתי שבגינו קיבלתי את הקושי הזה או מה הדבר הטוב שהולך לצאת מזה, אבל אני יודעת שכל מה שאתה עושה איתי זה רק טוב. שגם הקושי הזה הולך להוביל אותי למקום הכי טוב בשבילי, מקום אליו לא אצליח להגיע אילולא הקושי הזה... תן לי את הכוח ואת הכלים להתמודד, תן לי את היכולת להיכנע לרצונך, להבין שאני לא תמיד מבינה, אבל אתה יודע הכל! שאם אמרת שככה צריך להיות על אף שאני רוצה משהו אחר – אתה צודק, ואני טועה!".

כל אחד עובר משבר באמונה בשלב זה או אחר. בא לך לזרוק את הכל, את מקיימת מצוות אבל לא מרגישה שאת עושה את זה בכוונה, לא עושה מהלב, מרגישה שאף אחד לא רואה את ההשתדלות שלך, שאף אחד לא מבין את הכאב שלך. נדמה לך שאת מתאמצת לשווא. בתוך תוכך אולי אפילו בא לך ממש לוותר על כל עבודת השם שלך, כאילו לעשות "דווקא", כי את כועסת ומאוכזבת ושבורה... זוכרת, אחותי היקרה, שבאת לעולם הזה כדי לתקן את עצמך? שאת בידיים הכי טובות בעולם? שאת הדברים הכי שווים משיגים רק אחרי מאמץ? שהשכר על קיום מצוות הוא עצום ברמה שאנחנו כלל לא מכירים, והשכר על קיום מצווה בזמן קושי גדול פי כמה? ששווה למסור נפש על זה, כי ממש עוד קצת ותקבלי משהו שאפילו לא חלמת עליו?

אין אדם שלא חווה משבר באמונה. כמה קל זה ליפול למרה שחורה, לעצבות, לרחמים עצמיים. משהו לא מסתדר כמו שאת רוצה – וכבר את מאוכזבת... אבל רגע, יכול להיות שאני יודעת טוב יותר מזה שמנהל את העולם? מזה שאוהב אותי יותר משאי פעם מישהו יאהב אותי או אני אוהב מישהו בעולם הזה? הגאווה משכנעת אותי שמגיע לי יותר, שאסור לי לתת לאף אחד בעולם להשפיל אותי, אפילו לא לבורא עולם... כי מגיע לי יותר! שלא ייתכן שאני עושה כ"כ הרבה טוב ומקבלת רע... שוכחת שאין רע בעולם, שלא מגיע לי כלום ושלבורא עולם מותר לעשות איתי מה שהוא מחליט, כי אני שלו ולמזלי, זה תמיד יהיה הדבר הכי טוב בשבילי, גם כשאני לא מבינה את זה.

אין אדם שלא חווה משברים. הנפילה של האמונה זה הקושי הכי גדול בעבודת השם. הקושי הכי גדול שיכול להיות לך זה שאת יודעת מה זה לחיות איתה, ופתאום את מרגישה מה זה לחיות בלעדיה. כי כשאין לך כסף, כשאין לך בריאות, כשאין לך זיווג עדיין, כשאין לך ילדים, לא משנה מה חסר לך – כל עוד יש לך אמונה, יש לך כל הכוח והיכולת להתמודד. אך יכול להיות כסף, בריאות, בעל מוצלח וילדים מתוקים – אם אין לך אמונה, תמיד תרגישי חוסר, ריקנות, שיברון, ממש כאילו חסר לך חמצן... אי אפשר לנשום בלעדיה. אך עלינו לזכור תמיד שהיא הייתה קיימת בי קודם, זה שאני פתאום מרגישה בחסרונה לא אומר שהיא איננה. זה רק אומר שאני עומדת עכשיו במבחן. מבחן לא פשוט, מבחן קשה, מסובך, מבחן שכל החיים שלי תלויים בהצלחה שלי בו! הרי אם אכשל ואתן לזה להפיל אותי, אשאר בלעדיה, ובלעדיה אין לי חיים! אך אם אהיה חזקה בשעה הקשה הזאת, אם אצליח לבטל את ההיגיון הזה שמנסה לשכנע אותי שמגיע לי טוב יותר, שמגיע לי משהו... שאין לי כוח להתמודד עם זה, ההיגיון שאומר שעם קשיים כאלה הכי קל יהיה ליפול לדיכאון, אם אצליח לבטל אותו ולומר: "לא מבינה, לא יודעת, פשוט מתבטלת לרצונו של זה שברא אותי והביא אותי לפה כדי להטיב איתי! אין רע בעולם!" – אם אגיע לשם – ניצחתי במלחמה של החיים שלי.