טור פרידה מהמחנך הגדול, הרב ישעיהו נגר זצ"ל

לפני מספר ימים נפטר בחיפה הרב ישעיהו נגר זצ"ל, אחד מסמליה של מערכת החינוך הדתית בעיר במשך עשרות שנים. לא זכיתי ללמוד אצלו באופן אישי, אבל בזיכרוני נחרת מראה שחזר על עצמו מדי בוקר: הרב, עם תיקו בידו, ספק הולך ספק רץ בדרכו לתפילת שחרית בבית הספר. דוגמה אישית ייחודית לתלמידים, שחלקם מתקשים עדיין לנער את קורי השינה ומשתרכים מאחור.

הרב נגר זצ"ל השאיר אחריו דור ישרים מבורך – צאצאים רבים ההולכים בדרך התורה והמצוות. אבל אל ממשיכיו הביולוגיים יש לצרף את 'צאצאיו הרוחניים' – אלפי תלמידים שעברו תחת ידיו במשך עשרות שנות הוראה, אותן החל בשנת תש"ח (!), ואשר באו לסיומן עם היציאה לפנסיה מאוחרת, לפני מספר שנים.

אשת התקשורת סיון רהב-מאיר פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה את הדברים הבאים, שקיבלה מהכותב אביעד ברטוב – אחד מתלמידיו של הרב נגר. הם מתארים נאמנה את הדמות החינוכית הייחודית שהיווה הרב ואת ההשפעה הרבה שהקרין על המעגלים הסובבים אותו, בראש ובראשונה תלמידיו.

"נזכרתי היום בטיול שלנו לאילת, לפני כ- 20 שנה. זה היה טיול של סוף התיכון, שבוע ברחבי המדבר. התחלנו את אותו יום בשעות הבוקר המוקדמות, וחשבנו שאנחנו חוזרים לחדר לנוח סוף סוף, אבל למדריך היה רעיון לאקורד סיום, ששמור למיטיבי לכת: לעלות לתצפית לאחד ההרים בסוף המסלול".

"איך משכנעים קבוצת נערים, שרוצה לחזור לאכסניה לארוחת ערב ומקלחת, להתחיל לטפס? למדריך לא היה פתרון, אבל הישועה הגיעה מכיוון בלתי צפוי: הרב ישעיהו נגר. אם אתם לא הולכים – אז אני רץ, כך הוא הכריז והדהים אותנו. הוא היה אז בן יותר מ- 70, ורץ כאיילה שלוחה בהרי אילת. ואנחנו, צעירים בני 18, לא יכולנו להמשיך לרבוץ במקום. כל החבר'ה הצטרפו לרב האצן בן ה- 70 ומשהו. למדתי מהסיפור הזה לקח חשוב: צעירות ורעננות זה לא עניין של גיל, זה עניין מנטלי".

"השבוע בנר שני של חנוכה נפטר הרב נגר. המנוע הפנימי שלו – שהיה ממש כמו המנוע של חנוכה, 'מוסיף והולך' – השפיע על דורות רבים בחיפה משנות ה- 50 של המאה הקודמת ועד ראשית המאה ה- 21. הכינוי שלו אצלנו היה 'הספינקס', כי הוא היה המורה הכי 'עתיק' בבית הספר, אבל במחשבה שנייה, הוא באמת היה המורה הכי צעיר".

הגולשים לא נשארו אדישים לפוסט המפעים. אחד מהם ציין כי השתתף כמורה בטיול המדובר: "עליתי את ההר בזכותו. עוד לפני כן גם זכיתי להיות תלמידו, וזכינו כולנו התלמידים במורה מכיל וסבלני מאוד הנותן ראשית כל דוגמה אישית עוד לפני שיאמר מלה. בכל הליכותיו. בשנים שאחרי זכיתי להתפלל עמו עשרות שנים בבית הכנסת, וגם שם עשה נפלאות והכל בצנעה מרובה. מקרב עולים חדשים למצוות, מעודד ומתחשב בכל אדם בקשייו".

גולש אחר ציין אף הוא את המרץ של המורה הוותיק ואת יכולתו המופלאה להתחבר אל הנוער – איכות חינוכית שאינה מובנת מאליה, במיוחד בדורנו: "לעולם לא אשכח את דרכו החינוכית המכילה, המבינה והדואגת לכל תלמיד. גם ממרומי גילו (בחישוב מהיר הוא עבר את גיל 70 כשהיה המחנך שלי) ידע לדבר לכל אחד בשפה שלו ולחנך באהבה. הוא לימד למעלה מ- 50 שנה במרץ רב, כאילו זה יומו הראשון – השנים לא ניכרו עליו".

יהיו דברים אלו לעילוי נשמתו. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.