ידידיה מאיר
הטור של ידידיה מאיר: כשהנשיא ריבלין שבר את השיאים של עצמו
אין לי ציפיות מהנשיא הזה. אבל מכאן ועד העברת מסר לילדי ישראל הרכים "להקפיד" לקבל את נישואי תערובת? זה הערך הכי חשוב שצריך להנחיל להם האזרח מספר אחת? יש גבול לסובלנות
- ידידיה מאיר
- פורסם א' טבת התשע"ט |עודכן
(צילום: מנדי אור)
1. השבוע קיבלתי מייל מקורא ובו קישור לאתר "דבר ראשון". מתברר שעשרים שנה אחרי שמת, חזר העיתון של פועלי ארץ ישראל לחיים בתור אתר אינטרנט. הסתדרות העובדים הכללית עומדת מאחורי המיזם התקשורתי שנראה במבט מלמעלה איכותי ומושקע. הלינק שקיבלתי הוביל למדור "דבר לילדים". כן, גם הוא חזר לחיים. "אתה חייב לראות את זה", כתב לי השולח, "לא ייאמן, הנשיא ריבלין שובר את השיאים של עצמו!".
הופה, זה מעניין. שיא חדש בספר השיאים של ריבלין? מה הוא כבר יכול להגיד שיזעזע אותי? האמת, אני כבר מזמן אדיש אליו. בהתבטאויות הראשונות שלו עוד התרגזתי. בהתחלה-בהתחלה אפילו התאכזבתי. אבל מהר מאוד זה עבר לי. זה האיש, אין מה לפתח ציפיות. אבל טוב, בוא נראה מה אני חייב לראות.
הכותרת היא "לפני שנאבד את הסובלנות". כותרת משנה: "פרק מיוחד של 'דבר לילדים' עם נשיא המדינה רובי ריבלין. מה ההבדל בין סבלנות לסובלנות, למה צריך הרבה כוח כדי לסלוח ואיך כל זה קשור לנטע ברזילי, הירי על הדרום ונישואים מעורבים? לינוי בר גפן ופאנל הילדים שלנו עולים לירושלים".
אני לוחץ פליי ומפעיל סרטון של 12 דקות. הוא נפתח בשיחה חביבה של לינוי בר גפן עם שתי ילדות וילד. "היום נדבר על מילה שכולנו שמענו, אבל אולי אנחנו לא כל כך יודעים מה היא אומרת: סובלנות. אתם יודעים מה ההבדל בין סבלנות לסובלנות?".
שאלה טובה. טוב שמסבירים את זה לילדים, כי נראה שגם אנשים מבוגרים מתבלבלים לפעמים בין שני המושגים. הילדים החמודים עונים: "סבלנות זה לחכות כשאמא מתעכבת עם הכנת ארוחת הערב. סובלנות זה לקבל אנשים לחברה שלנו, וגם להיות סובלניים כלפי אחרים". יפה. תשובה נכונה. למרות שכדי לחדד אולי צריך לומר זאת כך: סבלנות זה לחכות כשאמא מתעכבת עם הכנת ארוחת הערב, סובלנות זה לא להתעצבן כשאתה מגלה שכשאמא סוף סוף הכינה את הארוחה היא עשתה לך חביתה מקושקשת ולא עין כמו שאתה אוהב.
"אתם ילדים סובלניים וסבלניים או שקשה לכם עם זה?", שואלת המראיינת, "זוכרים פעם כזאת שהייתם צריכים לנהוג בסובלנות והצלחתם?". הילד מספר על תלמיד, עולה חדש עם מבטא זר, שהצטרף לבית ספר בכיתה ב' והתלמידים קיבלו אותו בסובלנות, למרות השונות. הילדה נזכרת בחברה לכיתה שאלרגית לגלוטן ואיך היא דאגה לה ביומולדת שערכה, כך שתוכל לאכול את הפיצה.
הלאה. המנחה עולה רמה בשיעור: "סובלנות זה לנסות להכיל ולהיות בסדר גם עם אנשים שהם מאוד שונים מאיתנו. זה קשה מאוד. נגיד תחשבו על ילד ששונא את כל מה שאתם אוהבים ואוהב את כל הדברים שאתם שונאים. זה ממש קשה להיות חבר של ילד כזה. אתם יודעים שיש בישראל איש שסובלנות זו העבודה שלו? רוצים להכיר אותו?".
"כן!", עונים הילדים בהתלהבות ובר גפן ממשיכה: "הוא איש מאוד מאוד חשוב. אתם מוכנים לנסוע איתי עד אליו לירושלים?".
"כן!".
2. נשיא המדינה מקבל את הילדים בחביבות, ונושא בפניהם מונולוג נרגש בשבח הסובלנות: "לפעמים אין לנו סבלנות למישהו שמבלבל לנו במוח. לא רוצים לשמוע אותו. ואולי הוא באמת ילד יותר טוב. צריכים לראות כל ילד ולתת לו הזדמנות, גם כאשר בהתחלה הוא לא נראה לנו כזה שאנחנו רוצים להיות חברים שלו. אנחנו צריכים לשמוע. אולי הוא ילד אפילו יותר חכם שיש לו מה לומר לנו. צריכים בתור חברים להתייחס אליו ולעזור לו". תוך כדי הדברים עולה בי החשד שריבלין, כמו כולם, מתבלבל בין סבלנות לסובלנות, אבל מילא, בסך הכול דיבורים יפים. ואז בר גפן שואלת את השאלה הבאה: "איזה מקרה של חוסר סובלנות שנתקלת בו בתקופה האחרונה מאוד העציב אותך?".
ראובן ריבלין (צילום: פלאש 90)
והנשיא עונה בחיוך: "הואיל ובזמן האחרון לא הייתי בגן הילדים ואפילו לא בבית הספר, והסביבה שאני מסתובב בה, לא כדאי שנדבר עליה כי היא די משעממת, אז מה ששואלת אותנו המנחה לינוי היקרה היא שאלה שקצת רוצה לסבך את הנשיא באיזה שהם נושאים שהם קשורים...".
"זה יכול להיות משהו קטן", מרגיעה אותו המראיינת, "משהו שאמרת לעצמך: פה היה צריך קצת יותר נשימה?".
3. וכאן מגיעה התשובה המדהימה הבאה. הנה התמלול המדויק, מילה במילה: "למשל, יכול היה אדם לבוא ולומר 'לא טוב שאלה מתחתנים עם אלה', ואתה אמרת זאת משום איזה שהן דעות שאתה חונכת עליהן. בעוד באמת האנשים הם אנשים טובים שבסך הכול רצו לחיות יחד כי הם אהבו אחד את השני. ואתה איבדת את הסבלנות לרצון האישי שלהם רק בגלל שיש לך איזה דעות קבועות מה מותר ומה אסור. אלה הם דברים שאנחנו צריכים מאוד להקפיד עליהם".
וואו. אין אפס. ריבלין אשכרה הצליח לשבור את השיאים של עצמו. נשיא מדינת היהודים פוגש ילדים יהודים ונותן להם, ולכל אלפי הילדים שצופים בבית, שיעור בחינוך. חינוך מחדש.
ילדים יקרים, בעצם אומר הנשיא, בטח שמעתם בחדשות על הסיפור של חתונת לוסי אהריש וצחי הלוי (הריאיון צולם ימים ספורים אחרי החתונה), אז חשוב שתדעו שיש אנשים קיצוניים כאלה, שבגלל כל מיני "דעות" שהם חונכו עליהן, אומרים על חתונה של יהודי וערבייה "לא טוב שאלה מתחתנים עם אלה". אבל האמת היא ש"הם אנשים טובים שבסך הכול רצו לחיות יחד כי אהבו אחד את השני". צריך "להקפיד מאוד", ילדים יקרים, לא לאבד את הסובלנות (או הסבלנות) מול נישואין כאלה רק בגלל שיש לך "דעות קבועות" מה אסור ומה מותר.
4. "תודה, ילדים, שהואלתם לבוא לבית הנשיא. זה כל כך חשוב לי לדבר עם המנהיגות והמנהיגים של העתיד שלנו", חתם ריבלין את השיחה, ואני נשארתי מלא מחשבות על העתיד שלנו.
כן, אני יודע שהיום כבר לא פוליטיקלי קורקט להתנגד לנישואי תערובת (או "נישואים מעורבים" כפי שזה נוסח, בצורה מרוככת, בכותרת של הריאיון). התגובה גסת הרוח של חבר הכנסת אורן חזן עם ההעלבות האישיות ללוסי אהריש החביבה הפכה את כל מי שמתנגד לנישואי תערובות לקנאי וחשוך. העיקר ש"האהבה תנצח את הגזענות" ו"הרומנטיקה תנצח את השנאה", לא? ככה מנסים לספר לנו בכותרות לאחרונה, על מקרים כאלה של יהודייה שנישאת ללא-יהודי. ואם במאי גדול מהוליווד בוחר להינשא לישראלית, או אם איזה כדורגלן מחו"ל מואיל להתעניין ביהודייה משלנו זה אפילו "גאווה ישראלית!". אז בסדר, אני לא מדמיין את ריבלין מזמין למשכן נשיאי ישראל בירושלים את כל מנהיגי העולם היהודי לדיון חירום על אובדן העם היהודי בארצות הברית, על הניכור והבורות בארץ ובתפוצות, ועל מה עושים כדי לחזק את הזהות היהודית של הדור הבא שלנו. אמרתי לכם, אין לי ציפיות מהנשיא הזה. אבל מכאן ועד העברת מסר לילדי ישראל הרכים "להקפיד" לקבל את נישואי תערובת? זו הגרסא דינקותא? זה הערך הכי חשוב שצריך להנחיל להם האזרח מספר אחת?
5. ושימו לב, השאלה שנשאלה הייתה שאלה פתוחה. ריבלין אפילו הביע חשש קל שיסתבך בתשובתו. מכל הדוגמאות בעולם לחוסר סובלנות, יכול היה ריבלין לבחור אינספור תשובות. סובלנות, נגיד, זה לקבל את ראש הממשלה הנבחר ולהפסיק לבקר אותו למרות שאתה לא חושב כמוהו. או אולי להתנצל בפני עמיר בניון שביטלת הופעה שלו במשכן מרוב סובלנות, או להגיד שהמשפט "בני עמי בחרו בדרך הטרור" היה לא מוצלח ולא סובלני במיוחד. אפשר גם לדבר על נושאים אחרים – על קורבנות טרור (האויבים שלנו לא ממש סובלניים), על תאונות דרכים, על היחס לנכים, על נימוס ודרך ארץ, אפשר אפילו לדבר על היחס לערביי ישראל, אם זה מה שנראה לך משום מה הכי דחוף, אדוני הנשיא. אבל מה בין יחס מכבד לאזרחי המדינה ובין חתונה איתם? למה, למען השם, מתוך קשת הנושאים הרחבה, דווקא זו הדוגמה שנבחרה כדי לחנך ילדים? האם אחרי "נאום השבטים" של ריבלין הוא חושב שהשבטים גם צריכים להתחיל להינשא זה לזה?
ה"איש שסובלנות זה העבודה שלו" פוגע כאן בגסות רוח לא רק בציפור הנפש של רוב העם שהוא אמור לייצג, אלא גם במורשתם של יהודים בכל הדורות שראו בהתבוללות את המעשה החמור ביותר, את ההתנתקות המוחלטת מהסיפור היהודי. נדמה לי שאפילו ברף הקשקושים שהתרגלנו אליהם בקדנציה הזו, אלה דברים שאסור שיעברו בשתיקה. יש גבול לסובלנות.
לתגובות: yedidyameir@gmail.com
הטור פורסם בעיתון "בשבע".