כשהנתינה זורמת כמו במפל מים

במשפחה אין שוויון מעמדות. זה ברור. ברמה הכי גבוהה נמצא ראש המשפחה, ביחד עם האם. ברמה מתחת נמצאים הילדים.

והנתינה כל פעם זורמת, כמו במפל מים, מהמקום הגבוה אל המקום הנמוך.

1. את כל הנשמה את נותנת לילדיך הנשואים. מארחת אותם בשבתות. שומרת על הנכדים כשזה נצרך. את עושה זאת בשמחה. אבל מפעם לפעם מדגדגת לך הרגשה לא נעימה. לכולם את מעניקה, ומי מעניק לך? האם לא ברור להם שגם לך יש צרכים? מי ימלא את הצרכים שלי? את שואלת בדממה. לפעמים את מרגישה כ"רואה ואינו נראה". רואה את כל מה שכולם מסביבך צריכים, רק את צרכיך לא רואים. אכן, לצפות מכולם שיבינו מעצמם מה הם בדיוק הצרכים שלך – זה לא ריאלי.עלינו להגיד מה אנחנו רוצים שיעשו לנו. אין לי ספק שילדינו ימלאו לנו בחפץ לב בקשות הגיוניות, אם רק יוכלו.
2. ושוב. כמו קודם. את כל הנשמה את נותנת לילדיך הנשואים. מארחת, עושה בייביסיטר... וכל זה בשמחה ובחיוך. ושוב אבל. אבל מה יהיה על הצרכים שלך? אותם מי ימלא? בהיררכיה המשפחתית תקינה אין שוויון בין הורים לילדים. בהיררכיה הזאת כל פעם ההורים נמצאים ברמה מעל. הם הנותנים, הם המנהיגים והמובילים בממלכת הבית. אם, במעמדך הרם, כאם המשפחה את מרגישה שצרכייך לא מסופקים, הכתובת לשיפור הרגשתך היא לא ילדיך. ילד לא יכול למלא חסר אצל ההורה. זה נוגד את הצורך שלו, בכל גיל, לראות את אביו ואמו מעליו. אם בכל זאת את מרגישה שלא טוב לך, שמשהו חסר לך, עלייך לבדוק, לבד או עם עזרה מקצועית, מה גורם לך להרגיש כך. אולי את לא נותנת מענה מספק לצרכים שלך? אולי במסגרת המשפחתית, הצרכים שלך נמצאים במקום האחרון? ואולי יש שם משהו אחר? מה שלא תהיה הסיבה, המפתח לשינוי, שיאפשר לך להרגיש טוב בעשייה שלך, היא אך ורק בידיים שלך.  

שרה לנגזם היא מנחת קבוצות הנחייה לסבתא שהיא גם אימא וגם חמות.saralangzam@gmail.com