כשהילד עוזב: כך תחזירי אותו הביתה

אפתח במכתב שכתבה לי אמא בשבוע שעבר, מכתב שחימם לי את הלב וריגש אותי מאד. אני בטוחה שכשתקראי – תרגישי את האמת שבמילים ותתרגשי גם את.

זהו מכתב מלב של אמא שחוותה מקרוב מהו ילד נושר, התמודדה ועדיין מתמודדת, והסכימה לפרסם כדי לעזור לך.

שלום לך,

קראתי את הכתבה שלך באתר הידברות לגבי הילד הנושר, ורציתי לומר לך שהכתיבה שלך חכמה מאד. נשמע שיש בה הרבה ידע מקצועי וניסיון מקצועי.

כאמא לנער נושר, שהיום הוא כבר בן 18 לפני גיוס, עברתי את החוויות אותן את מתארת, וכולן אמתיות. למרות זאת, יש קושי רב מאד בהתמודדות.

צריך לשבת רק (...) כמה דק' ולחשוב טוב על הילד/ה שהתרחקו, אבל זה קשה כ"כ כשהם מרוחקים ומשדרים חוצפה וריחוק מכל מה שקשור אלייך או למשפחה.

אבל אישה כמוני, שעברה ב"ה את כל המסלול הכואב הזה (ועדיין עוברת...), יכולה להעיד שזה שווה את כל ההשקעה הלא פשוטה הזו. והיא לא פשוטה נפשית בכלל.

היום, ב"ה, הילד שלי אמנם אינו דתי עדיין, אבל יש בינינו חיבור אדיר שאין לי עם אף ילד! וזה ילד שלא יכולתי לשאת את מראה פניו בימים הקודרים שעברנו.

אז המשיכי בעבודת הקודש, והפיצי את הצעתך לכל אמא מתמודדת באשר היא. זה קשה כשאול – אבל זה אפשרי!

הוא ירוויח את האמון בעצמו, ואת תרוויחי ילד נאהב.

יישר כוח.

זוהי דוגמא מצוינת לאמא שעשתה את זה, שניסתה וראתה שזה אפשרי. היא הצליחה להשיב את הבן שלה ללב שלה, וגם את יכולה!

הדרך היחידה להחזיר אותו היא דרכך. השיטות והדרכים עד כה ממילא לא עזרו, בואי תנסי את הדרך הזו, שתשנה אותו ותעזור לך.

את צודקת שאת מרגישה כעס. לכן כדאי להתחיל מזה. התרגיל היומי נועד כדי להקל עלייך את הדרך, שתהיה כואבת הרבה פחות ומייגעת פחות. כשהלב חסום וסגור – אי אפשר להתקרב. ברגע שהלב שלך יפתח אליו וקצת תראי את האמת שמסביבו, תוכלי להגיע אליו.

כשאת תהיי נקייה משיפוטיות ומביקורת, תוכלי לדעת מה הצעד הבא והנכון לעשות. כשהביקורת והכעס שולטים, התגובות שלנו לא נכונות וגורמות לנזקים.

תחשבי איזה כיף ורגוע יהיה לך כשלא תצטרכי להיות במקום הזה של המלחמות, התסכולים ההלקאה העצמית והרגשות האשמה...

רוב האימהות שאני פוגשת הן אימהות שמרגישות אשמה. הן מרגישות אשמות בכך שהבן שלהם לא מתנהג כראוי, מרגישות אשמה שהילד שלהם ירד מהדרך. בתת מודע, הרגש של האשמה גורם לנו להתנהג בכעס מולו, בביקורת, בשנאה וכדומה. את כל כולך לא יכולה לשאת את התחושה הנוראית הזו, וקירות ליבך זועקים אליו. את כועסת, כי את לא יכולה לסבול את זה שאת רואה את הכישלון שלך.

אך האמת היא שאת לא אשמה בכלום. התוצאות לא תלויות בך, את צריכה לעשות רק את ההשתדלות בחינוך של הילדים שלך. התוצאות תלויות בהקב"ה. גם לילדים יש בחירה, ושם אינך יכולה לשלוט.

כעת, כשאת יודעת איזו השתדלות לעשות, את עושה את החלק שלך. ומטעויות לומדים... אין מה להלקות את עצמך ולהרגיש אשמה.

הוא יתחיל להרגיש רצוי, אהוב ומקובל, וממילא הוא ירצה להיות בקרבתכם ולא יחפש הזדמנויות לברוח.

החמיאי לו על דברים אמיתיים ונכונים. תני בו אמון. האמיני בו שהוא רוצה בקרבתך, האמיני בו שהוא נשמה טובה וטהורה שרק טועה בדרך. תני בו אמון שהוא יחזור, תני אמון בטוב שלו, האמתי.

הוא ירגיש את זה. את תראי שאט אט יקרו דברים לטובה. אחרי שתרגישי אהבה אמתית אליו, הוא ירגיש את זה וליבו יפתח גם כן.

תתפללי על כל צעד ושעל שאת עושה. אם יש קשיים (ויהיו...), תגידי לעצמך שאת חזקה. הקב"ה נתן לך תפקיד חשוב ואת מסוגלת לעמוד בו. תראי בעיני רוחך את היום שהוא חזר הביתה (בזכותך), תדמייני את החיים שיהיו לכם כשהוא יהיה בבית, כמו כולם, כמו כל הילדים האחרים, תדמייני את הקשר החם והאוהב שלכם, את האמון שאת נותנת בו והוא בך – ובע"ה החלום שלך יתגשם, ושוב משפחתך תחזור להיות משפחה מגובשת, שמחה, ואת תהיי אמא חזקה הרבה יותר מקודם.

והדבר החשוב מכל הוא, גשי לקבל עזרה מקצועית ומדויקת לך ולילד שלך.

כל הדברים שנכתבו לעיל הם הדרך הטובה והנכונה להשיב אותו אל הלב שלך (ואם את מתקשה לעשות זאת לבד, אל תתייאשי, פני לעזרה ותבקשי אותה, כך הדרך תהיה קצרה יותר), אך חשוב שתקבלי עזרה מדויקת כיצד להשיב אותו לאבא שבשמים, שתהיה לו אהבה לדרך, אהבה לקיום תורה ומצוות, רצון וחשק להתפלל, ללמוד, לקיים מצוות. כל אמא רוצה לראות את הילדים שלה הולכים בדרך ה' ולא מסתפקת בכך שקיימת רק אהבה הדדית.

זה אפשרי!

ואני בטוחה שאת, אמא, תעשי הכל (כולל השקעה של זמן וכסף) על מנת לא להתפשר ולקבל את ילדך חזרה.

בהצלחה רבה!

יוכי דנחי – ייעוץ חינוכי ותמיכה רגשית לגננות ואימהות, מומחית למשמעת וסמכות Yd0548414745@imahut.org.il