"הרגשתי כמו זיוף מוחלט": איך ילדה שהחלה לדגמן בגיל חמישה חודשים - קשורה אליי?

כולם מתלהבים מהילדים שלכם, ואומרים שהם צריכים להופיע על שערי מגזינים ולדגמן? 

רעיונות עם משב רוח זר מתרבות הגויים נכנסים לא פעם גם אל מחוזותינו בניסיון להערים עלינו באי אלו מחשבות על תהילה, עושר וממון - אך מי שנשמר מהם ומוסר נפשו על כך, יודע גם מדוע.

מלבד זה שמדובר בציווי של 'הצנע לכת' - בואו נחשוב לרגע מה זה עושה לילדים כשחושפים אותם למדיה, בלי לאפשר להם בחירה הוגנת? בתרבות היהודית, שלא כמו בתרבות הגויים, יש בחירה מרגע שאנחנו נולדים, אבל לצד הבחירה יש גם המלצה מבורא עולם בעצמו, שאם רק נקשיב לה - נזכה בחיים. 

"ובחרת בחיים", אומר לנו הקב"ה ובעצם טווה לנו את הדרך לחיות חיים שהם הרבה הרבה יותר נעלים וגבוהים מאשר החיים שבהם בוחרים (או שלא) מדי יום - מיליארדי טועים. 

"הרגשתי כמו זיוף מוחלט מאחורי האורות המסנוורים" 

מדיסון ברג הייתה בסך הכל בת חמישה חודשים כשהחלה את המסלול שנקבע עבורה על ידי הוריה - דוגמנות באחת מחברות ההלבשה לילדים. אך ההתלהבות של השנים הראשונות, פגה כלא הייתה ברגע שהבינה מדיסון לאיזה עולם הוכנסה בעל כורחה. בבלוג חדש שפתחה הדוגמנית רק השבוע, היא מגוללת סיפור קשה ועצוב על הפגיעה הקשה בכבודה כאישה - מעצם הבחירה של הוריה להכניסה לעולם כה תובעני ופרוץ. 

"אולצתי להשתתף בתחרויות יופי שלא תרמו לי דבר חוץ מלהשפיע לרעה על מצבי הנפשי, שהיה קשה גם ככה כבר בגיל צעיר מאוד", היא חושפת ומגלה כי כבר בגיל עשר (!) איבדה כל רצון לחיות, בשל אותה השפעה נוראית על חייה. 

כשנשאלה מדוע לא ביקשה להפסיק הסבירה מדיסון כי חששה לאכזב את אמה שכל כך רצתה בזה, "לשלוש שופטות ושני שופטים לא היה מושג שמאוחרי החיוך הבטוח שלי, הרגשתי כמו זיוף מוחלט מאחורי האורות המסנוורים", אמרה. 

בבלוג שלה מתארת מדיסון תהליך של 'שכרון חושים' שכמוהו כהתמכרות לסמים. התהילה, הפרסום, המחמאות, החוזים עם חברות ההפקה - כילדה קטנה הכל הרגיש לה כמו משחק מהנה, אך ככל שעבר הזמן המשחק החל להיות כאוב ומלא בקשיים. "מה שלא הבנתי כשהייתי קטנה הוא שהתחרויות גרמו לי להציב לעצמי סטנדרטים בלתי אפשריים בכל קנה מידה שהוא", היא אומרת היום, ומתכוונת לכך שאישה לא באמת יכולה להיות מושלמת, כמו שתעשיית היופי מנסה לצייר. 

בשלב כזה או אחר, הן הלא יגלו שהן לא באמת יכולות להיות מושלמות

בהיותה בת עשר בלבד הגיעה מדיסון לתוכנית טלוויזיה, אך שם, כשהחלה לשמוע ביקורת על כך שילדה בת עשר מתלבשת כמו בת 20 - החלה מדיסון לחשוב האם אמנם יש צדק בדבריהם, והגיעה למסקנה שכן. "ובכל זאת המשכתי להופיע בתחרויות, כי הייתי נואשת. ניסיתי להוכיח לכולם ולעצמי שאני לא רק טובה מספיק, אלא גם מושלמת. העמסתי על עצמי כל כך הרבה מבחינה רגשית, וחשבתי שכל עוד אני זוכה - זה שווה את זה. טעיתי". 

אז מה אפשר ללמוד מהניסיון של מדיסון? זה פשוט. נכון שלכאורה אין כל רע בזה אם ילד חמוד מחייך אל המצלמה כשהוא לבוש בבגדים יפים וצנועים. אבל שימו לב אל ה'לכאורה' הזה, כי זה בדיוק מה שאנחנו צריכים להבין - כל עוד הילדים קטנים ואין להם בחירה של ממש, אנחנו יכולים לטעות ולחשוב כי מה שישמח אותנו, זה גם מה שישמח אותם.

וזו בדיוק הטעות שלנו. 

דוגמנות ילדים זה יפה כל עוד אין מדובר בהרס נשמות, ובמקרה הזה - קשה לי להאמין שזה לא קורה במוקדם או במאוחר. ילד, בדיוק כמו מבוגר ואולי אף יותר, הוא כלי - שיכול להכיל 'שפע' עד לגבול מסוים. כשהשפע עובר את הגבול, בדיוק כפי שקרה במקרה של מדיסון, הילד, ובמקרים רבים גם המבוגר,  לא יודע איך להתמודד עם זה.  

תפסיקי את המרדף חסר ההיגיון הזה אחר מה שאת לא

וכמו שמדיסון אמרה - הדבר הרסני במיוחד אצל נשים, כי בשלב כזה או אחר, הן הלא יגלו שהן לא באמת יכולות להיות מושלמות, שתמיד יהיו יפות מהן, ושאולי אולי באיזה שהוא מקום הן בכלל לא רוצות את המקום הזה של הלהיות מושלמת.

כשאותן ילדות 'נוצצות' גדלות להיות נשים, הן מגלות הרבה פעמים שהמקום המאושר באמת הוא לא מתחת לאור המסנוור של הזרקור, אלא הרחק הרחק משם - נגיד, לצד בעל שמצליח לראות את היופי האמיתי שלהן, שהוא עמוק מני ים מכל החיצוניות המאוסה שמשדר העולם שבחוץ. 

אז בזו המילה אני אומרת לי, למדיסון ולכל אישה באשר היא - תפסיקי את המרדף חסר ההיגיון הזה אחר מה שאת לא, ותתחילי להיות מה שאת כן. 

כי את הרי כל כך הרבה, גם אם את לא תחת אור הזרקורים כל הזמן. תני תודה על כך, כי אם את לא שם - זה אומר שהקב"ה עשה איתך חסד גדול מעצם זה שאת כאן. כאן, במקום שלך. הרחוק רחוק הזה מכל הפרסום והתהילה, אך הקרוב קרוב לרצון השם ממך - בת מלך שנדרשת לצניעות יותר מכל דבר אחר. 

שנזכה. 

ליצירת קשר עם הכותבת אפשר לפנות במייל shira@htv.co.il