לא מבין מה קורה בעולם? עוד יגיע יום שהכל יתבהר ויובן

המפגש בין יוסף לאחיו נראה במבט שטחי, כסוף דרמטי לעלילה מסעירה... אולם חכמינו מדמים את האמירה 'אני יוסף' למאמר ה' העתיד להגיע באחרית הימים כאשר יגלה את כבודו ויאמר: 'אני השם'!

המשמעות של ההקבלה הזו באה לבטא בין היתר גם את תחושת הבושה והחרטה – כאשר נעמוד מול בורא עולם ברגע של אמת, כשהכל יהיה ברור לגמרי וכנראה גם לא נבין איך לא ראינו את האמת עד עכשיו - או לפחות איך לא הבנו שאין לנו את הכלים לראות את כל המיצרף.

ההקבלה הזו בין פגישת יוסף ואחיו לרגע ההתגלות של הבורא, באה לבטא את הרגע של סגירת מעגל ופתרון כל חידות החיים וההנהגה. שאלות רבות בהנהגת ההשגחה, לעיתים 'צדיק ורע לו' לעומת 'רשע וטוב לו', לעיתים מקרים חסרי פשר ותעלומות, אולם יום אחד כל הפאזל יצטרף וכל התמיהות תתיישבנה...

משל ידוע מדמה את השאלות שאנו שואלים על הנהגת ה', לאדם שנקלע לבית כנסת בשבת וראה שהגבאי קורא לעלות לתורה אחד מכאן ואחד משם ללא סדר כאשר הוא מדלג גם על אנשים חשובים, והוא שואל ותמה: 'מדוע הינך בוחר באופן סלקטיבי ללא סדר וללא הגיון?' עונה לו הגבאי: 'אילו ראית את ההתנהלות במשך תקופה, היית מבין את החוקיות ואת הסדר. היית מבין שפלוני כבר קיבל, וחברו צריך לקבל דווקא בשבוע מסוים בו יש לו יארצייט וכדומה'. הוה אומר: רק כשרואים את התמונה בכללותה ובשלמותה ניתן להבין את המערכת.

ברוח האקטואליה הייתי משתמש כמשל, בהסבריו של ראש הממשלה על ההימנעות מפעולה בעזה. הוא אמר כי 'רב הנסתר על הגלוי' וכי ישנם שיקולים שאי אפשר לפורטם בפני הציבור... רק אחרי כשבועיים התברר כי אכן ישנה פעילות מיוחדת בצפון, שאם נאמין שהמועד שלה היה באמת דווקני (ולא משיקולים זרים) היא מהוה דוגמה לפאזל, שרק לאחר השלמתו מתקבלת התמונה.

על אחת כמה וכמה בקנה מידה של פי אלפי אלפים - הנהגת העולם המורכבת מחשבונות שרובם נסתרים מאיתנו, חלקם 'חובות נושנים' של דורות וגלגולי נשמות הצריכות תיקון...

אולם יבא יום והכל יצטרף ויתבהר – כאשר יגלה ה' את מלכותו והנהגתו – לאמר אני ה'!     

שבויים עד רגע האמת!

הבה ננסה לדמיין איך הרגישו אחי יוסף כשהמציאות האמיתית עמדה מול עיניהם וטפחה על פניהם במלא עוצמתה... במקרה שלהם דומני שיש עוד כמה היבטים לזעזוע ולבושה שבחשיפת האמת.

הקורא המעיין בפרשיות אלו, עומד מופתע איך נוכח כל התמיהות וסימני השאלה שהיו עשויים לעורר את תמיהתם וחשדם – הם ממשיכים להתעלם מהאפשרות שאולי זה יוסף האח האבוד... הוא מתעניין בהם התעניינות יתירה, כשעל אף החשדות הכבדים נגדם הוא מזמין אותם לסעודת מרעים - בה הוא מגלה פרטים מדהימים על משפחתם... גם אם נניח שהוא אכן מנחש בגביע או בצורה אחרת, ההתעניינות המוגזמת באביהם הזקן גם מעוררת תמיהה – ולא לשכוח, הם באו לחפש במצרים את אחיהם האבוד... הם האמינו שהוא חי והוא שם, אז נכון שבלתי ניתן לצפות שהוא משנה למלך, אבל אולי, אולי בכל זאת משהו התממש כאן מחלומותיו? לא! זה לא יכול להיות, את האפשרות הזו הם מוחקים בצורה כל כך מוחלטת, שכל התמיהות אינן מתגברות על חסימת האופציה הזו. ואז, ברגע האמת מתברר שהכל כל כך שקוף.

לעיתים אנחנו שבויים בידי עצמנו, ברשת שטווינו, בקונספציות שיצרנו, ואנחנו לא רואים שום דבר עד שמגיע הרגע שבו האמת טופחת על פנינו.

הכל קורס!

הבה נמשיך להתבונן במה שמתגלה לאחי יוסף. לא רק שלפתע הכל מובן חוץ מהעובדה שהם בחרו לא להבין. מתברר שכנראה משמים מסכימים עם יוסף. כל ההסברים הצודקים על שיקול הדעת שלהם בפסק הדין שפסקו על יוסף, כאשר האשימוהו ברדיפתם וראו בחלומותיו הרהורי לב  הבאים ממגמת השתלטות מסוכנת המתרקמת במחשבתו. הכל נמוג ונעלם, כאשר נוכחו בבת אחת ובבירור מוחלט כי הקדוש ברוך הוא הוביל אותם להשתחוות לו, כחלומו אשר חלם והשתחויה זו על רקע הצורך במזון, מגשימה את הסימבוליות שבחלום. הנה את הרעב והצורך במזון - מסמלות האלומות בכללן, בעוד האלומות המשתחוות לאלומת יוסף הן ההכרה בהיותם זקוקים לו.

כך, כאשר ייחשפו לפנינו האמיתות של החיים, התירוצים וההסברים יימוגו מול המציאות, זה יהיה לא נעים וכדאי תמיד להעמיד את עצמנו מול אותה מראה, בכל ספק והתלבטות בה אנו מכריעים לקולא או בטרם נקבע את צדקת עמדתנו בנושא השנוי במחלוקת.

הרי אנחנו יכולים להיות בטוחים בצדקת דרכנו, להיות שבויים בקונספציה מסוימת ולהתעלם מכל השאלות והסתירות לדרכנו... ולפעמים הסרת המסך וגילוי האמת המביכה מתרחשים עוד כאן בעולם הזה – וחושפים לעינינו ולעין כל את הרמאות העצמית והתפיסה המגמתית שהובילה אותנו.

לא כדאי לחשוף את האמת לבד??? אבל איך יודעים 'להחזיק את המשקפת נכון'? האם זה אפשרי? אם אנחנו שבויים באינטרסים שלנו - הרי אנו עלולים להחזיק את המשקפת הפוך?

ובכן, קודם כל, תמיד כדאי לנסות לשתף אדם חכם ונאמן שהוא לגמרי מחוץ לאינטרסים שלנו, כדי שיבחן את הדברים. כמובן צריך לזה נכונות ומגמה להגיע לאמת, אחרת לא נציג את הדברים נכון וגם לא נרצה לשמוע.

ובעצם כאן נמצא אחד מסודות החיים: ביקוש האמת באמת. מי שמבקש את האמת בכל לבו תהיה לו הסיעתא דשמיא למצוא אותה, או שהוא ימצא אותה בעמקי ליבו כאשר יאזין היטב היטב לקול האמת הפנימית (ראה מכתב מאליהו להרב דסלר חלק א' עמוד 80). או, כאמור, בעזרת שיתוף של חבר נאמן בעל חוש ביקורת שיעזור לו לחשוף את האמת – אם הוא אכן מעוניין להכיר אותה.