הורות במחשבה חיובית: כך תכניסו את השבת בזמן

משה שרוי בשמחה ודעתו בדוחה עליו: הוא הספיק! עוד ברגעים האחרונים לפני התקדש יום, הוא הצליח, לאחר מסע חיפושים נרחב, למצוא חנות שעדיין לא נעלה דלתותיה ולרכוש אי אילו מצרכים שהיו נחוצים לו לצורך השבת.

אך בחפזונו שכח משה, כנראה, שבזה גורם הוא לבעל החנות להתעכב, ויתכן שאף יכשילנו בחילול שבת.

פעמים רבות משאירים בעלי החנויות את תריסיהם פתוחים לרווחה עד לרגע האחרון מהסיבה הפשוטה, שברגעים אלו מגיעים הקונים הטובים ביותר ומעשירים את הקופה בפדיון רב. הם מגיעים בחופזה ובלי לבדוק את מחיר המוצר, טיבו ופרטים אודותיו, ובלי להרהר פעמיים גודשים את שקית הניילון המרשרשת וקונים ביד רחבה (דבר שכל בעל חנות היה מאחל לעצמו).

בדומה לכך, מצויים אי אלו בני אנוש הנוסעים במונית ברגעיו האחרונים של ערב שבת, דקות ספורות לפני כניסת השבת. הכרת פניהם ענתה בם כי מלאים סיפוק כרימון המה, על כי "זכו" והגיעו למחוז חפצם בזמן. אך לא עלתה על בדל דעתם אף לרגע התובנה כי גורמים הם בזאת לבעל המונית לחלל את השבת.

סיפר לי אדם, שיצא לנסיעה ברכבו בערב שבת, בשעה מאוחרת, עם בני משפחתו. באופן בלתי צפוי, עקב המספר הרב של כלי הרכב שמצויים היו בכביש באותה שעה, נוצר עומס ומספר פקקי תנועה, ומחמת כן עבר את הזמן ואיתרע לידו חילול שבת.

בשבת זו עלתה לפתע מידת חומו של בנו הקטן לגובה מדאיג. כל הניסיונות להורידו ולו במשהו עלו בתוהו, ואף את הסיבה לחום הבלתי רגיל לא מצאו. המצב נמשך כך ללא שינוי במשך מספר ימים ברציפות.

בצר לו פנה הלה אל רבו וזה הורהו לקבל על עצמו שלא לנסוע שנית בשעה מאוחרת שכזו, ואף ערך לו תיקון תשובה על חילול שבת, ואז לפתע ירד החום ונעלם כלעומת שבא. 

יש לסיים את הפעילויות בזמן. במקומות רבים  הנהיגו רבני המקום לנעול את החנויות סמוך לחצות היום, וכך הרגילו את הציבור להשתחרר מהאשליה שערב שבת דומה הוא לגומייה שניתן למתחה עוד קצת ועוד קצת ועוד... מציאות זאת, שכל החנויות נעלו דלתותיהן בחצות היום, אילצה את דיירי השכונה לסיים את קניותיהם ואת סידוריהם מבעוד מועד.

בהשלכה נוספת חולל הדבר שינוי מקיף בדפוס התנהלותם, וגרם להם להזדרז ולא להשתהות עד שעה מאוחרת אף בעבודות המטבח, בבישולים, ובשאר ההכנות שבביתם.

"המתחיל במצווה (מצוות ההכנה), אומרים לו גמור" (סיים בזמן!).

מסורת היא כי בבעלותה של אם הרמ"א – רבי משה איסרליש, הייתה חנות אריגים שאותה ניהלה. מנהגה היה לסגור את חנות האריגים שברשותה בערב שבת בחצות היום, ועל כך הקפידה במסירות וללא פשרות.

 יום שישי אחד, סמוך לחצות היום, רגעים ספורים לפני מועד הסגירה, הופיע בחנות אציל מכובד וביקש לערוך קניה. רמזה לו בעלת החנות כי הזמן קצר ועליו להזדרז, שכן בעוד מספר דקות החנות תיסגר.

האציל, שעמד לערוך קניה גדולה, לא הבין על מה ולמה החיפזון, ומשהסבירה לו ש"שבת בפתח" נזדעפו פניו. אחר התריס ואמר "אישה פתיה, מה זו שבת? אם כך, אלך ואקנה במקום אחר!", ויצא מן החנות בחרי אף. המדובר היה בקניה בסכום רב מאד, ובל נשכח שאין מדובר כאן בחילול שבת, אלא בקבלה טובה לסגור בחצות היום.

בשכר מסירות נפשה זיכוה מן השמים בבן שהאיר את העולם בתורתו, הלוא הוא הרמ"א – רבי משה איסרליש זצ"ל.

נציין כאן שלעזרתם של אלו שנזכרו שחסר להם דבר מה לאחר סגירת החנויות, נחלצו בעלי הגמ"חים שיסדו "גמ"ח ערב שבת", בו ניתן לקבל מצרכים מיוחדים לשבת, כגון, חלות, נרות, יין, דגים ואף חלב ושימורים שונים, ולהחזירם בשבוע העתיד לבוא עליהם לטובה.

מיותר בהחלט להעיר כי ברור וודאי הדבר, שאדם לא יאמץ לו למנהג קבע לסמוך על הגמ"ח, שכן הדבר כרוך בטרחה בנטילה מן הגמ"ח והחזרת המוצרים לאחר מכן ואף נלווית לו מעט תחושת אי נעימות בעצם הצורך להיעזר.

הביטו וראו נא דבר פלא: אותם אנשים שאינם מספיקים להכניס את השבת עד לרגע האחרון (ועד בכלל), אותם תמצאו גם בערבי שבתות הקיץ, בהם השבת נכנסת בשעה מאוחרת למדי, במצב דומה להפליא. ואילו אלו המספיקים לסיים הכנותיהם מבעוד מועד, מצליחים לעשות כן בין בקיץ ובין בערבי שבתות החורף הקצרים, ואפילו בערב שבת חנוכה בו "הזמן קצר והמלאכה מרובה", העומס רב וזמן כניסת השבת מוקדם ביותר.

למען דעת – וזאת למודעי, כי אין הישג זה עקב כשרון מבורך ומיוחד שנחון בו האדם, אלא בראש ובראשונה הוא עניין של מודעות ואכפתיות לדבר. בנוסף, הוא עניין של הרגל – להתארגן באופן נכון מבעוד מועד; להכין תכנית ורשימת מטלות ומשימות לביצוע ולפעול צמוד ללוח הזמן ובמקביל לשעון – כאשר הרגל נכבד ומבורך זה הופך בחלוף הימים לטבע נרכש.

הרב דוד פיירמן הוא מרצה בנושאי חינוך ילדים ומחבר הספרים "מתי ישמעו ילדי בקולי?" ו"שולחן השבת עם הילדים". לתגובות: 9999587bb@gmail.com