פרשת ויגש
במחשבה תחילה לפרשת ויגש: נדחפתם? נהדפתם? למלבי"ם יש טיפ בשבילכם!
מי מכר את יוסף למצרים? תחשבו היטב לפני שתענו. כי כמו שתקראו בפנים, ניתן להפסיד 5 מיליון דולר בתשובה לא נכונה...
- ישראל קעניג
- פורסם ה' טבת התשע"ט |עודכן
המלבי''ם"אתה לא מגיע?", שואל טרמפיסט את חברו שנשאר בתחנה, בעוד הוא מתכונן לרוץ לרכב שעצר רחוק מהתחנה.
"לא. אין טעם", משיב החבר. "הוא עצר בדיוק איפה שרציתי לרדת"...
* * *
"אני יוסף אחיכם", מתוודע יוסף לאחיו בצורה פתאומית. "אשר מכרתם אותי מצרימה".
הוא מפציר בהם שלא ייעצבו, כיון שהרעב אמור להימשך ובעצם הכל נגזר משמים בתוכנית אלוקית מופלאה. "למחיה שלחני אלוקים לפניכם".
"ועתה", ממשיך יוסף לאחיו, "לא אתם שלחתם אותי הנה".
ויש להבין מהי ההקדמה "ועתה". וביותר: כיצד ייתכן שלפני שלושה פסוקים הוא הוכיח אותם "אשר מכרתם אותי מצרימה", ותוך כדי דיבור הוא מציג תמונה הפוכה לחלוטין "לא אתם שלחתם אותי הנה".
האורחים הרבים שהתאספו בחצר האחוזה היו בטוחים שאוזניהם מטעות אותם. מן הסתם כספו הרב של בעל האחוזה העבירו על דעתו. אך כאשר בעל האחוזה חזר בחיוך יהיר ומשועשע על הצעתו, חלחלה בהם ההבנה שהם שמעו טוב מאוד.
"מי שיחצה בשחייה את הבריכה הזו", הצביע בעל האחוזה על בריכה גדולה, "ויצא חי מצידה השני, יקבל את המשאלה הראשונה שיבקש, עד לסכום של 5 מיליון דולר".
האורחים הביטו בתנינים הגדולים שרבצו באדישות מנומנמת בבריכה הגדולה והצטמררו. שחייה בבריכה כזו מובילה בדרך כלל בכיוון אחד בלי אפשרות לחזור, וגם מי שנשאר בחיים יצטרך להתאמץ רבות בשביל כל פעולה פשוטה שירצה לבצע. מי פתי ויהין לקפוץ לתוכה?
לו היו יודעים האורחים את דברי הגמרא הקדושה, היו בוודאי מצטטים לעצמם בלחש "משל אומרים לו לחמור טול כור שעורים ונחתוך את ראשך"... מה בצע בכסף כה רב כשבעליו לא יוכל ליהנות ממנו?!
המיליונר כבר חשב להתייאש. הפעם כנראה הגזים ואין מי שמוכן להסתכן כדי לבדר אותו. אלא שאז נשמע קול נפילה למים ובתוך רגע הפכה הבריכה החלקה לסוערת וגועשת. מישהו ניסה לחצות אותה בשחייה מטורפת, נפנף בכוחות לא לו בידיו ורגליו, ניסה לחבוט בו זמנית במים ובתנינים שנראו לפתע ערניים מתמיד.
מקץ עשרות שניות כשל האיש אל שפת הבריכה בצד השני, זב דם וחבול, מנסה להתאושש ולהקיא את המים שבלע תוך כדי מאבק.
המיליונר ניגש אליו בחיוך רחב ומטופש. "כל הכבוד!" החמיא לאיש שבקושי זכר איך קוראים לו. "לרשותך עומדת משאלה אחת עד סכום של 5 מיליון דולר. מה תרצה לבקש?"
"רק דבר אחד", הצטמרר האיש מקור ומכאב. "רק תגיד לי מי הרשע שדחף אותי פנימה"...
רבי מאיר לייבוש בן יחיאל מאיר וייזר, המלבי"ם, מתייחס בפירושו לתורה לדבריו של יוסף "לא אתם שלחתם אותי הנה", ומתוך פירושו נוכל לענות על שתי השאלות שהצבנו בפתיחה.
יוסף לא מתכחש לפעולה הפיזית שביצעו אחיו "אשר מכרתם אותי מצרימה". אלא שהוא מבקש מהם להסתכל על התוצאה ולהתעודד פעמיים. שכן כאשר אדם גורם נזק לחברו בשוגג ומתחרט, יש לו שתי סיבות להצטער: א. על עצם הנזק שגרם לחברו בשוגג. ב. על כך שמגלגלים חובה על ידי חייב, ואם דרכו נגרם צער לחברו, הרי שבדיני שמים הוא חייב.
את שתי הסיבות הללו רוצה יוסף לשלול מאחיו. ראשית הוא מקדים שהמכירה למצרים הביאה אותו לכס המלוכה "וישימני לאב ולפרעה... ומושל בכל ארץ מצרים". ואם התוצאה היא טובה, הרי שאין להצטער על הנזק שנגרם בשוגג.
שנית, מסביר יוסף לאחיו, אל תחשבו שאתם "חייבים" ולכן גלגלו חובה על ידכם, שכן "ועתה", בהיותי מושל בכל מצרים בשנות רעב ואחראי על כל מאגרי המזון העולמיים, "לא אתם שלחתם אותי הנה", מתברר שהקב"ה גלגל הכל מראש כדי להכין את מצרים לקלוט את יעקב ובניו.
* * *
לא, לא התכוונו לעורר מודעוּת לדחוף אנשים, אפילו אם הבריכה לא מכילה טורפים...
החיים מכילים עבור כל אחד "דחיפות בשוגג" על ידי אנשים שלא התכוונו או כאלה שהתכוונו לעשות טוב ומשהו השתבש בין הכוונה לתוצאה. המלבי"ם מלמד אותנו את המבט הנכון לנדחפים: הקב"ה מסבב הכל לטובה בסופו של דבר, ואם היינו יודעים את התוצאה הטובה - גם לנו היה קל לסלוח ולהבין. כל מה שחסר לנו זו רק הידיעה.
האמונה היא הטרמפ להגיע למקום שאנחנו צריכים לרדת בו. עם אמונה שהכל לטובה – חבל לבזבז משאלה רק כדי לדעת "מי דחף אותי". מספיק להאמין.