הרב ראובן אלבז: איך האחים לא הצליחו לזהות את יוסף?!

"וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה" (מ"ה, ד').

ישנה שאלה עצומה על השבטים הקדושים: איך לא העליתם על דעתכם שזה יוסף? הרי אתם רואים שלכל המצרים יש מראה פנים שונה ממראה פניו של האיש המדבר אליהם! וכי אינכם רואים שפניו הם פנים של איש קדוש וצדיק, פנים של אדם שלא טמא את עצמו בתועבות מצרים?

יתרה מזו, חז"ל (פסיקתא זוטרתא בראשית מ"ד, י"ח) מספרים, שכאשר נגש יהודה ליוסף, "בא לשלף חרבו ואינה נשלפת, אמר: זה צדיק הוא". יהודה, שמבחין בפלא שחרבו אינה נשלפת, מבין שלפניו עומד אדם צדיק. הסתכל בפניו ותראה פנים קדושות, שלא דבקה בהם כל טמאה, ותסיק מיהו האיש!

עוד צריך להבין, הכתוב אומר: "ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו". שבטי ק-ה הם אנשים ישרים, מיושבים בדעתם, חיים בחשבון, אין אצלם משג של בהלה. מה פשר הבהלה שתקפה אותם כאן?

אלא, "הכל בחזקת סומין עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם" (בראשית רבה נ"ג, י"ד). אם הקב"ה החליט להעלים מעיני האחים את זהותו של יוסף – הם לא יזהו אותו גם אם יעמדו אל מול עיניהם כל הסימנים וההוכחות שבעולם.

הבהלה שתקפה את האחים היתה מכך שהם נוכחו לראות שיוסף שמר על קדושתו וטהרתו אף שחי בתוך טומאת מצרים. מעתה הם הסיקו בקל וחומר, שאם הם לא היו מוכרים אותו, ובמשך עשרים ושתים השנים יוסף היה נשאר צמוד לאביו הקדוש ולומד אתו תורה, ודאי יכול היה להעפיל למדרגה גבוהה פי כמה וכמה ממה שהגיע אליה בתוך מצרים!

כלפי הכאב הזה, עונה להם יוסף: "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי מצרימה". הגעתי למדרגה שהגעתי דווקא משום שמכרתם אותי מצרימה, והיה עלי לעמד בפני ניסיונות רוחניים קשים. הצלחותי אלה – הן שגדלו והרימו אותי.  

כאשר הקב"ה מעמיד בן אדם בפני ניסיון במקום להישבר ממנו, וליפול למטה  – עליו להשתמש בו כמנוף לעליה! הקב"ה – שהוא א-ל אמונה ואין עוול – אוהב אותך ושולח לך איתות משמים, תזכורת, שאם תבין אותה, תתקן את הטעון תיקון, ותגייס כוחות לעמד בניסיון – תעלה מעלה מעלה!

יוסף הצדיק השכיל להבין שכל המשברים שפקדוהו במצרים באו כדי לתקן את מה שנאמר עליו: "והוא נער" – "שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו, ממשמש בעיניו, כדי שיהיה נראה יפה". כדי לתקן זאת, הציב אותו הקדוש ברוך הוא עשרים ושתים שנים בתוך טומאת מצרים, ערוות הארץ, ועל ידי שהתגבר ושמר על קדושתו – התרומם אל על.

חז"ל דורשים את המלים "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי" – יישר כחכם שמכרתם אותי, וכדוגמת המלים שאמר הקב"ה למשה כששבר את הלוחות (שמות ל"ד, א') "אשר שברת", ודרשו חז"ל (דברים רבה ה', י"ג): "יישר כחך ששברת".

יישר כחכם שמכרתם אותי למצרים. שם עמדו לפני ניסיונות והצלחתי להתגבר עליהם. בכך תקנתי את חטאי. דווקא זה הוביל אותי להתעלותי הרוחנית ולמדרגת הקדשה הגבוהה אליה העפלתי.

החלי שהביא לתרומה הגדולה

מנהל מוסדות "אור החיים" לבנות בעיר בני ברק, רבי משה פרדו זצ"ל, היה טס מדי שנה לארצות הברית כדי להתרים נדיבי עם לצורך החזקת אלפי הבנות שלמדו תחת חסותו ופיקוחו. באחת מנסיעותיו, לאחר שנחת בארצות הברית, הרגיש הרב מחושים בגופו ונפל למשכב למשך מספר ימים.

הצטער הרב בלבו על "מדת הדין" המתוחה עליו. עד שכבר הגיע לארצות הברית כדי להחזיק את המוסד, ודווקא שם נפל למשכב. אולם מיד התעשת וקבע בלבו שכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד (ברכות נ"ט ע"א), כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה. כנראה רוצה ה' יתברך שהדבר יעשה בדרך אחרת.

בינתיים, תושבי המקום הזמינו לרב רופא יהודי שיטפל בו. הרופא היה מבגר לימים, מעל גיל שמונים, אך היה רחוק כרחוק מזרח ממערב משמירת תורה ומצוות, שום זיק של יהדות לא היה בו.

נגש הרופא לטפל ברב פרדו, וראה שהרב לובש ציצית. השתומם הרופא ושאל בפליאה: "וכי יש עוד אנשים שהולכים עם הבגדים האלה? אני זוכר לפני שבעים שנה שסבי הלך עם הבגדים הללו...".

הרב לא אבד את עשתונותיו, וענה לרופא בקר רוח: "היום כלם מתקדמים, בני אדם מתקרבים לעבר היהדות, ואף אני בין המתקדמים". ספר הרב לרופא, שבתחילה היה לו מפעל ענק בתל אביב לאביזרי ביגוד, ומדי פעם היה מגיע אליו תלמיד חכם לבקש תרומה למוסד לבנות רחוקות משמירת תורה ומצוות, שמטרתו לשמר על הבנות לבל ילכו לבתי ספר חופשיים ויעזבו חלילה וחס את היהדות.

"הייתי נותן תרומות גדולות וחשובות לטובת אותו מוסד", ספר הרב פרדו, "עד שיום אחד קבלתי החלטה למכר את החנות ולהקדיש את כל לבי ונשמתי לטובת פיתוח המוסד והחזקתו".

לרבי משה פרדו לא היו ילדים, ורגיל היה לומר שהתלמידות  הן בנותיו. הוא נכנס להחזקת המוסד בכל לבו ונשמתו, אסף כספים מיהודים עשירים בכל קצוות תבל ופיתח את המקום ממוסד של שלושים בנות, למוסד בו לומדות כשלושת אלפים בנות, בתוך קמפוס ענק עם בניני מגורים וכתות למוד. ה' יתברך נתן לו חן מיוחד, וכל מי שהיה שומע על המוסד היה מתפעל ותורם בנפש חפצה.

סיים רבי משה פרדו את דבריו לרופא ואמר: "ובכן, נוכחת לגלות שגם אני מתקדם לעבר היהדות ולובש ציצית ומניח תפלין. גם אתה יהודי, תתקדם גם אתה!". נתן לו הרב במתנה תפלין מהודרות, ובקש ממנו שיניחן בכל יום.

דברי הרב נכנסו ללבו של הרופא, והבטיח שבכל יום יניח את התפילין ויתקדם לעבר היהדות.

לאחר שלש שנים החליט הרופא לבקר בארץ ישראל, ובקש לראות את מוסד "אור החיים" לבנות שעליו שמע מהרב פרדו. הרב קבלו בסבר פנים יפות וסיר עמו בכל בנייני המוסד. הרופא התפעל מאד, וגלה לרב שהוא עשיר גדול – וערירי, ללא אישה וילדים, והוא רוצה לזכות להיות שותף במוסד הזה. "אני מקדיש את כל כספי למוסד", אמר הרופא.

הנה כי כן, אותה נסיעה לארצות הברית שנראתה ככישלון, מאחר שהרב פרדו נפל למשכב, הפכה להיות לישועה גדולה, כאשר אותו רופא שבא לטפל בו בחוליו, תרם למוסד סכום כסף גדול.

ללמדנו שאין ה' יתברך מביא רעה לאדם, אלא גם בדבר שנראה הגרוע ביותר טמונה טובה גדולה.

נלקט מן הספר "משכני אחריך" על בראשית חלק ב'. לרכישת ספרי "משכני אחריך" לחצו כאן.