כאשר יהודי מקיים מצווה – הוא נעשה דבוק בשכינה הקדושה

רבי אליהו רוט זצ"ל התגורר בפאתי שכונת 'בתי אונגרין' העתיקה. לא הרחק מביתו, בצד השני של הרחוב, היה גר רבי משה רוזנבלט זצ"ל, שניהל בביתו גמ"ח ענק להלוואת כספים.

באחד הימים, כאשר היה רבי אליהו כבר זקן מופלג, פנה אליו אברך צעיר שנקלע לשכונה, בשאלה: "היכן הגמ"ח של משפחת רוזנבלט?"

אותו גמ"ח מפורסם, היה, כאמור, מן העבר השני של הרחוב. דלתו היתה בצבע ירוק בולט. רבי אליהו יכול היה להסביר זאת לשואל, אך במקום זאת הוא נטל את המקל בו נתמך בהליכתו, ויצא לדרכו עם האברך. השניים חצו את הכביש, כאשר רבי אליהו מוביל את הצעיר עד פתח בית משפחת רוזנבלט.

האברך הצעיר הודה לרבי אליהו, ופנה אליו בשאלה: "מדוע הטרחת את עצמך כל כך למעני? והרי הייתי יכול לומר בפשטות שהדלת הירוקה שמעבר לרחוב היא דלת הגמ"ח".

השיב רבי אליהו בפשטות כובשת: "מבואר בספרים הקדושים שבעת שיהודי מקיים מצווה הרי הוא נדבק בשכינה הקדושה, המתחברת בנפש העושה רצון קונה. כאשר שאלתי אותי איך מגיעים, רציתי לטרוח בגופי ולהיות זמן רב יותר 'מרכבה לשכינה'"...

סיפור נוסף מעין זה, אירע אצל הרב ישראל יעקב פישר זצ"ל, רבה של שכונת 'זכרון משה'. היה זה בשעת ליל שבת, כאשר הרב פישר חזר משמחת 'שלום זכר' שנערכה בבית משפחת זילברמן. כאשר

כאשר כבר הגיע הרב פישר כמעט עד ביתו, פנה אליו ילד קטן, בן 8 לכל היותר, ושאלו בתומו: "כאן ה'שלום זכר' של זילברמן?". הרב פישר כמו שכח את 70 שנותיו, ואת חולשתו וזקנותו, וחזר עם הילד את כל הדרך הארוכה, כאשר הוא מלווה אותו עד פתח הבית ממש.

כך מקיימים מצות ואהבת לרעך כמוך! לעזור ולסייע בגופו לכל איש יהודי הנצרך לעזרה, בלי שיקולים שונים ומשונים.

באדיבות אתר 'דרשו'