כמה סיכוי יש שנשיא ארה"ב ייענה לבקשתה של אישה אחת?

יהודית ברל ז"ל, היתה תושבת ארה"ב בתקופת כהונתו של הנשיא הארי טרומן. באותה תקופה, החליט הנשיא כי פעם בשבוע, בשעה קבועה, ישא נאום במועד קבוע לאומה האמריקנית שישודר בכל אמצעי התקשורת.

בעצת יועציו, הוחלט כי נאומו השבועי היוקרתי של נשיא ארצות הברית ישודר בליל שבת.

כאשר שמעה זאת גב' ברל ז"ל ליבה נחמץ: מי יודע כמה יהודים רבים עלולים להיכשל בחילול שבת, כיוון שירצו לשמוע את נאומו של הנשיא.

בהחלטה אמיצה נטלה הגברת את עטה, וכתבה מכתב לנשיא ארצות הברית של אמריקה. במכתבה, תיארה את נאמנותה לארצה ואת רצונה הכן להאזין לדברי הנשיא, אך ציינה, שכיהודיה שומרת שבת היא מנועה מהפעלת מכשיר חשמלי מכל סוג שהוא. "אי לכך, אני מבקשת ממך, אדוני הנשיא, לשדר את נאומך ביום אחר".

האם ייתכן לחשוב כי בצמרת השלטון קוראים מכתבים של אזרחים מן השורה., וכי לא חבל על המאמצים? ובכלל, האם ניתן להעלות על הדעת, כי שעת הנאום, אשר נבחרה לאחר התייעצויות ממושכות, תבוטל מפני בקשתה של אשה המייצגת מיעוט קטן באמריקה הגדולה?

שבוע לאחר מכן הגיע מכתב אל תיבת הדואר של גב' ברל. במכתבה, נרשם כי נשיא ארצות הברית של אמריקה קרא את מכתבה, והוא מתייחס לכך בכובד ראש.

שבועיים לאחר מכן, בתום נאומו השבועי של הנשיא בליל שבת, הודיע הנשיא לאומה כי מטעמים שונים, מכאן ואילך ישודר נאומו ביום שלישי בשבוע.

את הסיפור סיפר בנה של גב' ברל לאחר פטירתה, כשהמסר העולה ממנו ברור: במכתב אחד זכתה האישה בזכות עצומה, אשר במשך שנים רבות נמנעו רבבות יהודים מחילול שבת. בזכות הכרתה ואמונתה התמימה שעליה מוטל לעשות את אשר ביכולתה, ומי שאמר והיה העולם - הוא ישלים את המשימה.