"תשאלו את אבא": כך תלמדו את הילדים לוותר

פעם הגיעו אלי זוג הורים לייעוץ אישי.

האישה טענה בתוקף ששני ההורים חייבים לנהוג בדרך חינוכית אחת כי אחרת זה מבלבל את הילדים. את בטוחה? שאלתי. כן, במאה האחוזים! ענתה לי.

מצויין, הצעתי לה, אז אם את רוצה דרך אחת - תהיי את - בדרך שלו!...

נתפלא לשמוע, אבל אמא ואבא לא חייבים להסכים תמיד על דרך החינוך. בכלל לא.

נכון, שמענו המון פעמים ששני ההורים חייבים להיות בחזית אחת מול הילדים (חזית?! מה זה כאן, מלחמה?), אבל איך ייתכן שנהיה תמיד תמימי דעים? הלוא אנחנו כל כך שונים. גבר ואישה. באים מרקע שונה ויש לנו אופי וצורת מחשבה שונה. ובאמת, אין שום צורך להכריח אותנו לחשוב באותה הדרך.

לא להסכים. לכבד

בעצם אני לא צריכה להסכים עם הדרך של בעלי בחינוך, אבל אני כן צריכה לכבד אותה!

כשבעלי פועל בדרך שלא נראית לי, אני לא צריכה לעשות כמוהו, אבל אני כן צריכה לדעת שהיא לגיטימית לא פחות, כי הרי גם הוא אבא שלהם, ורוצה בטובתם לא פחות ממני.

בעצם, אין לי זכות לדרוש, להתערב או לנסות לחנך אותו.

אני יכולה לבקש ממנו (לבקש מלמטה! ולא לדרוש מלמעלה!) להתחשב בי ולעשות אחרת, אבל אז אני צריכה להיות מוכנה לקבל גם לא, וזו, כמובן, זכותו המלאה.

לפני כמה שנים השתתפה בסדנא חברה שהעלתה בעיה עם זה שהילדים מבקשים ממנה לישון בלילה על הספות בסלון, וכשהיא לא מסכימה – הם מיד שואלים את אבא, והתשובה שלו היא תמיד: “אין בעיה, תישנו בסלון”, לקול מחאותיה הנמרצות.

כשהם באים אליה לבקש גלידה והיא לא מרשה כי “גלידה זה לשבת”, הם פונים לאבא, והוא – מרשה. “למה לא? תיקחו!”.

החברה שלי הייתה מתפוצצת, כי “אתה שובר לי את המילה בבית” ו”מפנק מדי את הילדים”.

מה הצענו לה בסדנא? כשהילדים שואלים, תגידי להם: “תשאלו את אבא”.

אחרי שבוע היא סיפרה משהו שהפתיע גם אותי. כשהילדים שאלו אותה והיא אמרה "תשאלו את אבא", הוא ענה בתוקף: “כולם מיד למיטות!”.

מה קרה כאן? כשאמא חשבה שאבא מקלקל לה את החינוך, היא הזמינה מאבק על "מי צודק", והילדים חגגו באמצע. אבל כשאימא סמכה על אבא ולא סתרה אותו – גם הוא שמח לעשות מה שחשוב לה...

לא מזמן יצא לי לדבר עם אותה חברה. “תגידי”, שאלתי אותה, “מה קורה עם בעיית השינה בסלון שהעלית פעם בסדנא?”. היא צחקה ואמרה שמאז לא קרה שהילדים ביקשו משניהם אותה הבקשה...

זה לא מקלקל את הילדים?

בדיוק להיפך. לפני כמה שנים קיבלתי באסיפת ההורים של הבת שלי כרטיס מתנה “מה למדתי ממך, אמא”, ובין השאר היה כתוב שם “אני לומדת ממך לוותר”. למחרת בבוקר הודיתי לה על הכרטיס ושאלתי אותה מאיפה היא לומדת ממני לוותר? (ממני???). אותה ילדה השאירה אותי פעורת פה כשאמרה לי: “את תמיד אומרת לנו: 'תשאלו את אבא'"... כשילד רואה חילוקי דעות בין ההורים (והילדים שלנו מרגישים גם חילוקי דעות שנעשים בחדרי חדרים!), אבל רואה את אימא מכבדת את דעתו של אבא, זה ה-שיעור הכי חשוב לחיים על כבוד, שלום וויתור.

דקלה יוספסברג היא מנחת הורים בגישת שפר.