שנה ראשונה לנישואים: לנסוע לשבת או להישאר בבית?

אנחנו זוג צעיר. התחתנו לפני כמה חודשים. בחוג שלנו נוהגים לבוא לשבת אחת להורי הבעל ולשבת אחת להורי האישה. כך כל השנה הראשונה. בעלי מקפיד מאד שנעשה כך, כי יש לו אחים נשואים, וכולם נהגו בשנה הראשונה כך בדיוק. אני ממש לא בקטע הזה. דבר ראשון, אני לא כל כך אוהבת לצאת. כל השבוע אני עובדת, ובשבת כבר אין לי כוח. שנית, לא נוח אצל ההורים שלו, ויותר נוח לי בבית. האם עלי לנהוג כך כי כולם עושים כך?

השאלה הזו אמורה להיות מופנית לבעלך הטרי. האם באמת אתה חושב שעלי לצאת בכל שבת מהבית, על אף שלא נוח לי, בגלל שאחרים עושים כך?

אני בטוחה שאם יהיה כן עם עצמו, הוא יסכים אתך לגמרי.

אבל קחי בחשבון, שאולי בשיחה עמו תשמעי דברים אחרים, שנמצאים מתחת לפני השטח. למשל, יתברר לך שהוא עדיין לא רגיל לאוכל שאת מבשלת, כי את רק מתחילה. ואם במשך השבוע הוא אוכל ומודה על כך, בשבת קשה לו בלי המאכלים של הבית שלו.

אולי יתברר לך שקשה לו עם בית הכנסת שליד ביתכם. הוא לא משתלב שם עם הקהל ולא מכיר אף אחד עדיין.

יתכן שקשה לו לראות אותך עמלה על הכנת השבת, כשכל השבוע את עובדת.

רק כשתעלי את השאלה ואת מה שיש לך לומר, תוכלי לשמוע גם אותו, ותוכלו להגיע יחד למסקנה ולעשייה.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

בתנו לומדת בכיתה ג', אך למרות השנים המשותפות עם מספר חברות – היא עדיין לא חברותית מספיק. יש לה חברה אחת טובה, היא מסתדרת עם כולן, אך ממש חבל לי שהיא לא מעורה יותר בחברה. כיצד אוכל לגרום לה להיות דומיננטית יותר מבחינה חברתית?

אמא יקרה, כתבת "ממש חבל לי שהיא לא מעורה יותר...". ראשית, חשוב שתבררי עם עצמך ובמידת הצורך עם בתך, אם המצב גם "חבל לה"....
ייתכן שמסיבות שונות אינך מרוצה ממעמדה החברתי של בתך, וזה לגיטימי (כל הורה רוצה שילדיו יצליחו מכל הבחינות). אך כהורים, עלינו להפנים היטב לעצמנו שכשם שמנגינה נפלאה מופקת ע"י שילוב של מספר נגנים, וכל שינוי או הפחתת נגן מוריד מטיב המנגינה, כן הדבר במנגינת הבריאה – השוני, הגיוון והייחודיות של כל אדם / ילד באשר הוא, הם שמייצרים לנו חברה נפלאה ומעשירה.
בדברייך ציינת שני דברים: א. שיש לה חברה – משמע שאם היא מעוניינת בקשר, יש לה היכולות ליצור אותו. ב. שהיא מסתדרת עם כולן – זו מעלה עצומה!
אם בכל אופן את רואה צורך להרחיב את מעגל החברות, אני מאמינה שכדי שדברים יתרחשו יש לפעול בנחת בדרכים הבאות, במקביל: שוחחי עם ילדתך על חשיבות העניין, שתפי את המחנכ/ת שלה, סייעי לבסס קשרים מחוץ למסגרת ביה"ס – הזמיני חברות שהיא מעוניינת להיות איתן בקשר או שבתך תלך לחברות בשעות אחה"צ. ניתן להירשם לחוג אהוב.
כל זאת, מתוך ידיעה והבנה ברורה שטובת הילדה למול עינייך.

(חן סרור, יועצת חינוכית ומנחת סדנאות)

* * *

בני שבכיתה ה' מתקשה מאד בלימודים. הוא אמנם שקט, לא מפריע בשיעורים, אך הציונים שלו, מזה כשנתיים, גרועים ביותר. פנינו לאבחון, ואכן התוצאות הנמוכות הראו שיש בבירור לקות למידה. יועצת ביה"ס פנתה אלינו על מנת להגיש את הילד לוועדת השמה. אני חוששת מהוועדה, ובכלל מעדיפה שלא לעשות שינויים. אולי עדיף שיישאר בכיתה שלו, שהוא רגיל אליה?

ועדת השמה כוללת הרכב של גורמי מקצוע הדנים בזכאותו של הילד לחינוך מיוחד. כל מקרה נידון אינדיווידואלית בהתחשב בתפקודו של הילד בתחומים הלימודיים, ההתנהגותיים והחברתיים המתקבלים מדיווח ביה"ס, מאבחון מקצועי, ומנתונים כלליים רלוונטיים המשפיעים על מצבו של הילד.

תלמיד המציג פערים משמעותיים יחסית לבני גילו ולמעשה לא מתקדם בכיתה שבה הוא לומד, כי היא לא מותאמת לרמתו, גם אם אינו מפריע לקידומם של שאר התלמידים – לא ניתן להתעלם מכך שהוא עצמו אינו נתרם מלימודיו, ובינתיים צובר תסכול מכישלונותיו הסדירים. דימויו העצמי יורד, ואף דימויו בעיני החברה, ולמעשה – נגרם לו עוול.

אם יוחלט, לאור הנתונים והמלצת ביה"ס, שאכן הזכאות תיטיב עם הילד, וכי הוא זקוק ללימוד בכיתה קטנה, שתאפשר לו למידה איטית יותר עם תיווך – הדבר עשוי להצמיח אותו ולאפשר לו למצות את הפוטנציאל שלו, בהתאם ליכולותיו.

לפיכך אין מקום לחשש משינוי שהוא לטובה.

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)

יש לכן שאלות בנושאי נפש, זוגיות, פרנסה ועוד? כתבו אלינו למייל debi@htv.co.il בנוסף, אם את מומחית בעלת ניסיון רב, נשמח לצרף גם אותך לפאנל המומחיות