ניגונים מהלב: "אני כותבת שירי אהבה לבורא עולם"

"כשוויתרתי על השירה וההופעות הרגשתי שעוקרים לי את הלב, את הדבר שהיה לי הכי מהותי בחיים", כך אומרת מלי שמעוני, שמגיל 16 הופיעה על במות שונות, וייחלה להגיע לפריצה הגדולה בקנה מידה ארצי כזמרת מהז'אנר הים תיכוני. לפני ארבע שנים, כשמבחינתה הגיעה לנקודת השיא בקריירה, היא החליטה לעצור הכול - ולחשב מסלול מחדש. עד אז חייה נראו אחרת. היא שרה בכל במה אפשרית, עשתה שמח באירועים, וסלסלה 'מאוולים' בכל הזדמנות שרק ניתנה לה. אחרי השינוי החד שעברה היא אומרת: "עכשיו, כשאני בתשובה אני רוצה לשיר בקדושה, לשמח בנות ונשים ולעשות קידוש שם שמיים". וכן – היא מופיעה רק בפני נשים: "הקהל הנשי אוהד ותומך. אני רוצה להשפיע לטובה על בנות, לשמח ולעודד התחזקות".

המוזיקה שהיא יוצרת מבטאת את קולה הייחודי אבל היא גם תמהיל של זמרים מובילים במשך עשרות השנים האחרונות עם תיבול ישראלי. "למעשה הזמרים הישראלים הוותיקים פרצו את הדרך לז'אנר הים תיכוני, וההשפעה שלהם ניכרת עד היום", אומרת שמעוני,  "אני מאוד שמחה שבשנים האחרונות המוזיקה המזרחית היא כבר חלק מהתודעה, מפס הקול של המוזיקה הישראלית. אחרי שנים של דחייה ודחיקה הצידה אפשר לסלסל בלי להתבייש, בלי לחשוש שירימו עלייך גבה".

היא נולדה לפני 29 שנים בבת-ים, העיר הגוש-דנית שבשנים האחרונות נהנית מתנועת התעוררות מאסיבית של חוזרים בתשובה. כשהגיעה לתיכון למדה שנתיים בפנימייה בהוד-השרון, ואחר כך בתיכון לאומנויות. "רציתי לשיר והפנימייה אפשרה לי לצאת מהגבולות של המקום בו גדלתי. מגיל 16 יצאתי להופיע, לא עניין אותי לבלות עם חברות. רציתי את הבמה. בתיכון לאומנויות נחשפתי ללימודי משחק ושירה שחיזקו את החלום שלי להפוך את השירה מתחביב למקצוע של ממש". כשהגיעה לגיל 18 התגייסה לצבא. "אותי יותר עניין לשיר, לחזור לקהל ולעשייה. החלום שלי היה להתפרסם בקנה מידה ארצי, לחרוש במות ולהופיע באירועים".

חשבון נפש במזרח הרחוק

אחרי שהשתחררה מהצבא חזרה שמעוני להופיע עם שירים שמרביתם הולחנו, נכתבו ועובדו על ידה. "קבלתי במה בתוכניות, עשיתי פרויקטים מוזיקאליים ושיתופי פעולה עם יוצרים שונים. מבחינתי ההצלחה הייתה מסחררת. עליתי על המסלול שרציתי עד שהחלטתי לשים הכול בצד ולעצור".  היה לה רכב חדש, כסף, תהילה, הצלחה, ומה לא? כביכול כל מה שאמנית יכולה לבקש. לשמעוני זה לא הספיק.

"אומנם באתי מבית מסורתי שבו ידענו מה זה שבת וחגים, אבל לא מעבר לכך", היא מסבירה. "רוב העבודה שלי הייתה בשבת, וכמובן בפני קהל מעורב. בשלב מסוים הרגשתי שההצלחה המוזיקאלית לא יכולה להוביל אותי לאושר אמיתי. עדיין לא ידעתי איך לנסח את זה לעצמי. החלטתי לקחת את עצמי ולנסוע לטיול ארוך במזרח הרחוק, כדי להתנתק ולחשוב לאן אני רוצה להגיע. אומנם השירה הייתה כל חיי, אבל הרגשתי שאני צריכה לברר עם עצמי מה נכון לי בחיים. כשטסתי קרו לי ניסים גלויים לאורך כל הטיול. הבנתי שיש שמירה והשגחה עליונה שיהודי לא יכול לברוח מפניה, גם אם הוא טס עד המזרח הרחוק. התחלתי לחפש תשובות לשאלות ומצאתי את בית חב"ד. בדומה ליהודים אחרים, גם אני הגעתי לבית חב"ד כדי לעשות קידוש בשבת ובחגים. דווקא בארץ רחוקה קל יותר להתחבר ליהדות ולאמונה בבורא. זה מגיע ממקום של שקט ובירור עצמי. את מתחילה לעשות חשבון נפש אמיתי עם עצמך, לחשב מה טוב בחייך, ומה לא. מבחוץ יש יכולת לקבל נקודת מבט מפוכחת יותר על החיים".

כשחזרה ארצה החליטה להתחזק עד הסוף, ולוותר על הופעות מעורבות. במקביל הכירה את משה לו נישאה לפני כשנה. השניים מתגוררים בבת-ים, ובעלה לומד בכולל. "עוד לפני שנכנסתי לתהליך התשובה בצורה עמוקה ידעתי שאני רוצה בית כשר וילדים צדיקים ב"ה. לכן, אחרי החתונה דחפתי את בעלי ללמוד תורה בכולל, כמובן שכיסיתי את הראש, שמתי דגש על לבוש צנוע והתנתקתי מכול מה שקשור לעולם הבמה, תוך ידיעה שזה כרוך בדבר שאני הכי אוהבת לעשות בעולם – לשיר. אין תיאור אחר מלבד לומר שזה כאילו שמישהו עוקר לי את הלב. מצד שני, זה לא משתווה בכלל לחיים עם משמעות וערך. ההתמודדות לא הייתה קלה בכלל. קרה לא פעם שנאלצתי להתנתק מחברות או מסביבה שלא מתאימה לאורח החיים החדש שבחרתי לאמץ. ספגתי עלבונות וביזיונות, היו כאלו שהטיחו בי: 'מה נהיית ממאה שערים?' היו לי כוחות להתמודד מול זה. היו גם ניסיונות לא קלים עם השירה. לא אחת הגעתי לאירועים משפחתיים ואנשים בתמימות ניסו להפציר בי לשיר, אבל סירבתי. אני מודה שבהתחלה נכנסתי קצת לדכדוך אבל ככול שהזמן עבר, התחזקתי והתפללתי. השם האיר לי פנים, והראה לי שהדרך שלי להשפיע היא דרך השירה אבל באופן אחר. צריך להבין שכשאישה חוזרת בתשובה, עושה מהפך בחייה ומתחילה לשמור מצוות, היא אף פעם לא תהיה כמו אישה שהיא חרדית מבית. כבעלת תשובה את מבינה שעליך לעצב את נתיב האמונה שלך. ללכת לפי ההלכה אבל למצוא את הדרך שלך ללב שלך כיהודיה.  לשמחתי משפחתו של בעלי, שהם חרדים מבית, קיבלו אותי באהבה גדולה. חמותי קיבלה אותי כמו שאני, ועזרה לי להתחזק בכל התחומים".

"השירה היא כלי לחזק"

כשהחלה לחזור בתשובה, אהבתה לשירה נותרה מאחור. "הייתי מכונסת בעצמי, לא רציתי לגרום חלילה נזק. הבנתי שהדבר הנכון הוא דווקא לשבת ולא לעשות, עד שארגיש בשלה". לאחרונה החליטה לחזור לקדמת הבמה. כצעד ראשון חזרה להופיע באירועים כמו בת-מצווה, הפרשות חלה והופעות בפני נשים. "הפנמתי את האיסור של קול ערווה באישה, זה ברור לי. אני לא שם. ביום יום אני מלמדת פיתוח קול ומשחק בבתי ספר לבנות, מדרשיות ומתנ"סים. בעלי מאוד תומך בי. הוא רוצה שאופיע בקדושה, כך שהשירה תהיה כלי לחזק בנות אחרות. תמיד ידעתי שאם אני רוצה לחזק אחרות – אני צריכה קודם כל להתחזק בעצמי. אם אני רוצה לדבר על צניעות – מוטל עליי קודם כל ללכת בצניעות, זה ברור. היום אני מרגישה שאני במקום שאני יכולה לתת מעצמי, שיש לי מה לתת. עכשיו אני כותבת שירי אהבה לבורא עולם".     

שמעוני באה במגע עם בנות, ועבורה זאת הזדמנות לחזק: "אני מחזקת בנות אחרות שמתחילות לחזור בתשובה. הן גרות בסביבתי או מכירות אותי מהעשייה המוזיקאלית. הן מגיעות למעין שיעורי התחזקות שאני מוסרת, ובהם אני נותנת עצות להתמודד עם מצבים וניסיונות שונים. בעלות תשובה עוברות משברים שונים בתחילת דרכן, רק מי שהיה שם יודע מה לומר, ואיזה עצות לתת להן. כשיש מישהי שיכולה להוות דוגמא אישית, ומקור להשראה זה מעודד. אני תמיד אומרת שאני לא קוסמת, ואם מישהי התחזקה ממני זה רק בגלל שהלכתי וחרשתי את אותו השביל שלה. מישהי כמוני, בעלת תשובה שעברה כברת דרך בעולם התשובה, יודעת מה לומר לבחורה שמתמודדות עם יצר רע שמנסה לחבל ברצונותיה הטובים".

(צילום: shutterstock)

 שמעוני שרה את שיריה כמו שמקריאים סיפור שלצידו מתנגן לחן. "המוזיקה היא כלי אדיר ועוצמתי לרגש אנשים ולהעביר מסרים של אמונה. התוכנית שלי היא לשיר, ולצד השירה אספר סיפורי התחזקות". לאחרונה היא ובעלה הקימו גמ"ח בביתם, באמצעותו הם מחלקים מידי יום עשרות מנות אוכל חמות. "למרות השפע הגדול יש אנשים שזקוקים לעזרה ותמיכה", היא מסבירה, "אנחנו דואגים שכל יום יהיה להם אוכל חם להניח על השולחן, שהילדים לא ירגישו מחסור. הכול תלוי בתרומות שמתקבלות. מבחינתנו אנחנו רוצים תמיד להוסיף עוד חסד, מצוות ומעשים טובים. לעשות טוב בעולם, לדאוג לילדים של הקב"ה. אני מרגישה שהנתינה עושה טוב, היא הופכת אותנו בעצמנו לאנשים טובים יותר".