המדריך למיצוי חכם של החיים #7: כיצד נרכוש קסם אישי?

"כוכב סרטים ידוע נכנס למסיבה: מתנשא, מגונדר, עם האף למעלה. כל ההתנהגות שלו צועקת: 'אני גדול, וכ...ו...ל...ם יודעים את זה'. החדר כולו משתתק בהערצה. וואוּ... איזו כריזמה!", פותח הרב נח וינברג את דבריו, ומסביר כי על פי היהדות, קסם אישי כזה הוא זיוף. השחקן אינו מנהיג, הוא תלוי לחלוטין במשתנים חיצוניים שעליהם אין לו כל שליטה – ללא קהל המעריצים, הוא אינו שווה דבר.

"הענווה מלמדת אותנו את סודו של הקסם האישי. ענווה היא הדרך לכריזמה", מסביר הרב וינברג, ותוהה: "איך ייתכן שענווה מובילה לכריזמה? בדרך כלל אנחנו מדמיינים את הענוותנים למיניהם, ככפופי גב וחלשים, אנשים הצועדים כל ימיהם בשולי הדרכים מבלי שנבחין בהם כמעט".

לשם הבהרת העניין, מגדיר הרב וינברג מחדש את המושגים "ענווה" ו"גאווה". "ענווה אינה תסביך נחיתות, או חוסר ביטחון עצמי. ענווה משמעותה: 'לחיות בהכרה, ששום דבר אינו חשוב, חוץ מעשיית הדבר הנכון'. כיוון שכך, העניו נאמן לחלוטין לאמת. יותר מכך: מכיוון שביטחונו העצמי של העניו, אינו תלוי בדעתם או בתגובותיהם של האחרים, הוא בוחר בטוב גם כשזה לא פופולארי או לא 'מצטלם' טוב.

"הגאוותן, מצד שני", ממשיך הרב וינברג, "תלוי לחלוטין באגו שלו, בגאווה שלו, בכסף שלו. כך, אף על פי שהוא נראה ידידותי, ומלא קסם אישי, הוא בעצם מנסה 'לתחמן' את העולם, כדי להתאימו לצרכיו האנוכיים.

(צילום: shutterstock)

הגאוותן משדר הופעה מוחצנת וקלילה, אך האמת שונה לחלוטין: הוא מנוע מלחשוף את עצמיותו הפנימית, ואינו יכול להיות 'הוא עצמו', כיוון שכל העת הוא עסוק ב'איך אני נראה' או 'מה חושבים עלי האחרים?'

"ענווה היא חירות", מסביר הרב וינברג. "כשאתה נאמן לאמת במלוא הכנות, וחי על פיה, רק אז אתה חופשי להביע את עצמך בדרך הישרה ביותר, וללא כל סייגים. ומכיוון שאתה עצמך באמת אדם מיוחד, יוכל הזוהר הפנימי שלך לזרוח ולפרוץ החוצה. זהו קסם אישי אמיתי".

ייתכן שהיינו חושבים שאדם עניו לא יעז לפנות אל אחרים בצורה ישירה, שהוא יצעד כל ימיו בשולי החיים, וכשיעזוב בסופו של דבר את העולם, לא יותיר אחריו שום סימן וזכר. אך הדבר לא כך: התורה מספרת לנו שהאדם העניו ביותר בעולם היה משה רבנו. אותו אדם שלא חשש לדרוש ממלך מצרים: 'שלח את עמי'. העניו מכל היה אותו אדם שלימד את כל עם ישראל תורה, אותו אדם שהשאיר אחריו רושם בל יימחה על האנושות כולה, והוא בעל הכריזמה האדירה.

כיצד עשה זאת? למשה רבנו היה בטחון מלא בצדקת דרכו, ולא היה דבר שיכל להסיט אותו ממנה. כלומר: ההליכה העקבית והבלתי משתנה בדרך האמת, היא זו שהעניקה לו את ההערכה הגדולה ביותר.

הרב וינברג ממשיך ומתאר את מעלותיו של העניו, ההולך בדרך האמת: "עם כזה ביטחון עצמי מושלם, הענוותן מתעלה הרבה מעבר לקטנוניות הארצית. בעל הענווה לא מרגיש צורך לענות לכל הקנטה, הוא יכול להתרומם מעבר לוויכוחים ולמריבות. בעל הענווה מכיר במקומו, ועוזר לאחרים למצוא את מקומם. הוא גורם לכל מי שנמצא בסביבתו להרגיש חשוב, בגלל שבנוכחות הענוותן, גם האחרים מצליחים להתעלות. אין כאן נקודות לקנאה, כי אין לה מקום בחייו. אין גם סיכון של שבירת הדימוי החברתי, משום שאין לו כל משמעות בעיניו.

כל בני האדם מחפשים משמעות בחייהם

חשוב להבין שדרך הענווה מבוססת על האמת ועל השלכותיה. ממילא, היא ממלאת את הצורך האנושי הבסיסי במשמעות.

בני האדם מחפשים משמעות בחייהם. כמעט כל אחד רוצה לעזור לחלשים, לנצרכים, לעניים, לרעבים, לגלמודים. רבים מאיתנו בוחרים קריירה של רפואה או עריכת דין. מדוע? אמנם אנו זקוקים לפרנסה, אך בכסף לבדו אין די הנאה, בכדי לתת לאדם סיפוק לאורך כל חייו. רבים רוצים לעזור לזולת דרך המקצוע אותו בחרו.

"אין רע בבחירת מקצוע שבו נוכל להעניק, לעזור ולהביע את עצמנו, אך מדוע לא להתחיל בזה כבר עכשיו?", קורא הרב וינברג. "אם באמת רוצים לעזור, למה לא לשבת ללמוד עם מישהו שקשה לו? למה לא לוותר לחבר או לשכן? לצערנו, לעתים קרובות מידי, מסיטה אותנו שגרת החיים מהדרך. בתוך כל הפגישות, השליחויות והדואר האלקטרוני, אנחנו מאבדים את המבט הבהיר על המשמעות הנעלה של החיים".

(צילום: shutterstock)

כיצד ניתן להחזיר את המיקוד למטרותינו בחיים? אחת הדרכים היא לשאול את עצמנו: 'לשם מה אני חי? האם אני אוכל בשביל לחיות, או חי בשביל לאכול? האם אני עובד בשביל לחיות, או חי בשביל לעבוד?'

אינך יודע למה אתה חי? הרב וינברג מציע עבורך מחקר קטן. בדוק אם שאיפות החיים שלך הן אכן בעלות משמעות, או שהן סתם רעיונות וירטואליים.

את השאלה: 'לשם מה אני חי?' עליך לחזור ולשאול את עצמך שאלות אלה בכל יום. על ידי שאלה יומיומית זו תוכל לשמור על מעשיך, על מערכות היחסים שלך ועל שאר האתגרים בחייך בפרופורציה נכונה.

מתקשה לענות על השאלה, ובראשך מהדהדת התשובה: 'אין מטרה אובייקטיבית אמיתית לחיים'? אם כך, לפני שאתה מוותר על הכול, אתה צריך לבדוק האם המשפט הזה נכון.

"האם באמת אין מטרה אמיתית ואובייקטיבית לחיים?", שואל הרב וינברג, ומציע: "אל תיכנע כל כך מהר ואל תהפוך לציני! משמעות היא יותר מידי חשובה, מכדי להתעלם ממנה. כמו שאתה זקוק למים ולמזון לשמירה על בריאותו של הגוף, כך בדיוק אתה זקוק למשמעות בחיים כדי לשמור על בריאותך הנפשית".

תאר שמישהו מציע לך עשרה מליון דולר תמורת אחד מילדיך

"הנאות חומריות הן נחוצות ונחמדות", מסכים הרב וינברג, "אבל הן אינן דומות כלל להנאות הנעלות יותר של אהבה ומשמעות. נסה לתאר שמישהו מציע לך עשרה מליון דולר תמורת אחד מילדיך. לאחר שתדחה את ההצעה, תופתע להבין עד כמה הילד יקר לך! סביר להניח שתמיד ידעת בשכל, שאין סכום שישווה לערכו של ילד, אבל כעת ההבנה הפכה למציאותית".

"באותו אופן, אילו הייתה ניתנת לך הבחירה אם להרוג 1,000 ילדים חפים מפשע, או להיהרג בעצמך, אין שום ספק במה היית בוחר", ממשיך הרב וינברג להדגים.

אמנם מתואר כאן מצב קיצוני, אך משתקף בו דבר עמוק מאוד: הרצון להיות טוב הוא כל כך חשוב, שאנו מוכנים אפילו למות למענו.

אם כך, מה העיקרון שלך?

ויותר מכך: אם אתה מוכן למות, על מנת להיות טוב, יש להסיק מכך שאין מטרה גדולה יותר מאשר לחיות על מנת להיות טוב!

לכל אחד מאיתנו יש עיקרון כלשהו: 'תנו לחיות לחיות', 'שלום עולמי', עזרה לנזקקים. כל אחד מתמסר לעיקרון כלשהו. אם כן, מה העיקרון שלך?

המשך לחשוב: מהו הדבר שבשבילו היית מוכן למות? נסה לנסח על עצמך מודעת אבל המבשרת על מותך. מה היית רוצה שיזכרו בך? כך תוכל לקבל נקודת מבט רחבה יותר, והרבה יותר אובייקטיבית.

כאשר סוף סוף תמצא את העיקרון שהוא כה חשוב, עד שהיית מוכן למסור את חייך למענו – תקבל גם את התשובה לשאלה החשובה יותר: "לשם מה אתה אמור לחיות?"

כאשר תחיה באמת למען אותו עיקרון, יהיה בך מאגר בלתי נדלה של כוח, תכליתיות והנאה. זכור תמיד: התחברות לעיקרון העילאי שלך, היא משימה גדולה. אבל אין שימוש טוב יותר לזמן ולאנרגיה שתשקיע.

יש לך עיקרון בחיים? נפלא. עכשיו, ערוך לעצמך תוכנית אישית כיצד ליישם רעיון זה בחיי היומיום שלך. "תתחיל לאט, צעד קדימה בצעדים קטנים ומתונים, בכדי לא להישבר, אבל תמשיך להתקדם. אל תסיר את העיניים מהמטרה, ובדוק מידי יום, עד כמה התקדמת", קורא הרב וינברג, ושואל: "האם אתה מוכן לאתגר? עשה זאת למען הסיבה הנכונה".

עלינו לעשות את הדבר הנכון, משום שזהו הדבר הטוב לעשות. זכור: מי שעושה את הדבר הנכון מסיבות אנוכיות כלשהן, למשל: בשביל שכולם יראו איך הוא משתנה לטובה, יישאר בסופו של דבר עם "טעם רע בפה".

כלומר: עשה את הדבר הנכון, עבור הסיבה הנכונה ולא משנה מה יהיו התוצאות. זוהי ההרגשה הנפלאה ביותר בעולם, וזוהי הכריזמה האמיתית.

כיצד נדע מהו הטוב האמיתי? הקשר לרצונו של הבורא

היהדות מלמדת אותנו, שעל מנת לגלות משמעות אמיתית, אנחנו צריכים להיות קשורים לרצונו של הבורא. הא-ל נמצא מעבר למגבלות האנושיות של אגו והשתייכות קבוצתית. א-לוהים הוא מקור האובייקטיביות. במלים אחרות – הוא מהווה עבורנו הגדרה ל"טוב" מוחלט.

משה רבנו נקרא "העניו מכל אדם" משום שהוא עמד מול הא-לוהים באימה, מתוך הערכה מרבית לגדולת הבורא מול אפסותו. משה ידע היטב מה מקומו – אולם, מהו ערכן של מנהיגות או חכמה אנושית אל מול אינסופיותו של א-לוהים? משה ידע שהחשבת כל דבר אחר תרחיק ממנו את הבורא. מאותה סיבה משווה הגמרא את הגאווה לעבודת אלילים, שתיהן "מחשיבות" דברים גשמיים, וממילא מרחיקות ודוחות את נוכחותו של הא-ל.

בכל מצב, שאל את עצמך: "מה היה בורא עולם רוצה?" עשה זאת, וכך תעשה תמיד את הדברים הנכונים.

ככל שאתה מתעלה מעבר לצורך בהערכתם של האחרים, כך תזכה במנה גדולה יותר של קסם אישי וכריזמה.

חכמים שואלים שאלה עקרונית: מדוע ניתנה התורה במדבר? ומשיבים - משום שהמדבר ריק. משמעות הדבר היא שעל מנת להשיג את התורה – על מנת לקבל את החכמה הא-לוהית – אנחנו מוכרחים לשאוף תחילה לפנות לה מקום ולפתוח בתוכנו חלל ריק.

"ענווה מובילה לאמת ולאובייקטיביות", מסכם הרב וינברג את דבריו הייחודיים. "ענווה היא חירות. האישיות שלך מבטאת את עצמה בצורה טבעית, פנימית, משוחררת ואמיתית יותר. הענווה היא הנאה - הגאווה היא כאב. הענווה מעמיקה את מערכת היחסים שלך עם א-לוהים, וזכור: כל עוד לא גילית על מה אתה מוכן למות, עדיין לא התחלת לחיות".

למאמרים נוספים בסדרה: