תוכחה "לשם שמיים": מה דעתו של מרן הרב עובדיה יוסף?

אנו קוראים בהפטרה של ראש השנה את המעשה של חנה ופנינה. חנה היתה חשוכת בנים ולא היו לה ילדים, ואילו לפנינה היו עשרה בנים, כמו שאמר לה אלקנה לחנה  'הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים'.

פנינה ראתה את התנהגותה של חנה, חנה הצדיקה עליה את הדין, היא היתה אשה פעילה צדקת וחכמה מאוד וגם היתה נביאה. היתה מארגנת את בנות ישראל לשמוע תורה ושמחה בחלקה, לא היתה חושבת בכלל על ילדים, אמרה יש לי תלמידות אני מעוררת אותן לתשובה די בכך.

אלקנה בעלה היה צדיק יסוד עולם, מארגן את ישראל שיעלו לרגל ויחזרו בתשובה, וכשהיה מגיע לעיר בדרכו לבית המקדש היה לן ברחוב, ולא רוצה להתארח אצל אף אדם. וזאת כדי לעורר את כולם שיעלו גם הם לרגל. העליה לרגל היתה מעוררת ליראת שמים, העולה היה נכנס לביהמ"ק ששם יושבים הסנהדרין בלשכת הגזית ומשם יוצאת תורה לכל ישראל, 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים', היו חוזרים עם מטען של יראת שמים, וכדי לזכות את הרבים היה הולך מעיר לעיר וממדינה למדינה ומעוררם לעלות לרגל, בזמנם היה קושי לעלות לרגל על גבי חמורים, והוא היה מעודד את כולם שיעלו. ובזכות זה זכה אחר כך לבן ששקול כמשה ואהרן, אמר הקב"ה, אתה הארת את עיניהם של ישראל, תזכה לבן שיאיר את עיני ישראל!

חנה היתה הולכת עמו ומסייעת בידו, ומעודדת אותו שיזכה את הרבים, ועל כן היתה אדישה ושלווה אף שלא היו לה ילדים. ודבר זה לא מצא חן בעיני פנינה, בדרך כלל כל אשה צרה לחברתה מקנאת בה, אך היא היתה אוהבת אותה, אמרה לא חבל שחנה תלך מהעולם ערירית בלי ילדים, צריך לדגדג אותה שתתפלל לקב"ה ויהיו לה ילדים. אדם שנשאר בלי ילדים נחשב כמת, כמו שאמרה רחל  'הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי', הבנים מסייעים לאמא אם הם לומדים תורה, ואפילו אחרי מאה ועשרים שנה הם מעלים אותה מדרגה לדרגה 'מחיל אל חיל', ולכן היתה מרגיזה ומכעיסה אותה.

צערה של חנה

ומסופר במדרש, בבוקר היו קמים כל הילדים ופנינה מלבישה אותם שילכו לבית הספר. היתה אומרת לחנה, "חנה, מתי תקומי להכין את הילדים שלך שילכו לבית הספר? מתי תתני להם את הילקוטים?" והיא מסכנה מתחילה לבכות. יושבים לאכול אומרת פנינה לבעלה "תן למשה -- לאהרן -- לדוד", וכדי להקניט את חנה אומרת לה "מה עם הילדים שלך"? וזהו שנאמר  'ולחנה יתן מנה אחת אפים כי את חנה אהב וה' סגר רחמה'. אין ארוחה שישבו לאכול וחנה לא תצא עם דמעות בעיניה.

ופנינה התכונה לשם שמים, כמו שאמרו בגמרא , דרש רב אחא בר יעקב, כל מה שעשתה פנינה היה לשם שמים, רצתה שחנה תיפקד ולא תלך מהעולם ערירית, ואם תבכה הקב"ה ישמע לה, כמו שהיה בסופו של דבר. אך לא כך נוהגים עם אשה שבורת לב, חשוכת ילדים.

ותתפלל חנה

היום אדם שאין לו ילדים, במקום שיתפלל בעצמו ויבקש מה' ילדים, הולך לאיזה "בבא" שיברך אותו, יש "בבות" רבים, בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא... אך לא כך עושים! חנה היתה הולכת לבית המקדש, עומדת ליד הקיר ובוכה בדמעות שליש, עד שעלי שמע אותה, כמ"ש 'וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע, ויחשבה עלי לשכורה. ויאמר אליה עלי, עד מתי תשתכרין? הסירי את יינך מעליך'! ולמה עלי חשבה לשכורה, אדם מתפלל חושבים אותו שיכור?

חנה היתה מתפללת בדביקות ועושה תנועות בידיה, ויש תנועות שלא כל כך צנועות לעשותן, ובפרט לעיני גברים. היא היתה אומרת בתפילתה: "רבונו של עולם, בראת לאדם עינים כדי לראות, בראת אזנים - ומצביעה על אזניה - כדי לשמוע, פה כדי לאכול ולדבר, אף להריח, ותופסת את אפה. וכן על זה הדרך בכל אבר עושה את התנועה שלה. - בראת לאשה להניק, תן לי בן ואניקנו", כשעשתה כך חשבה לשכורה .

אינני שִׁכּוֹרָה!

ובמדרש מובא, הרי עלי היה כהן גדול חכם ונביא, איך טעה לחושבה לשִכורה? היו לו אורים ותומים, החושן כולו מרוקם זהב ויש עליו אבני שוהם שכתוב על כל אבן שם אחד משבטי ישראל, כמ"ש  'טור אודם פטדה וברקת הטור האחד. והטור השני נופך ספיר ויהלום. והטור השלישי, לשם שבו ואחלמה. והטור הרביעי תרשיש שוהם וישפה'. ועל כל אבן כתוב שם של שבט אחד, וגם כתוב "אברהם יצחק יעקב שבטי ישורון", וכשהיה עלי רוצה לדעת מה טיבו של איש זה היה שואל לפני האורים ותומים, ואחר כך מסתכל באבנים והם מבריקות כמין אור והוא מצרף את הכתוב ומחליט מה טיבו של האיש, צדיק או רשע חסיד או נאמן.

כשראה אשה עומדת ועושה תנועות כאלה, שאל מה טיבה? האירו ארבעה אותיות: ש כ ר ה. והאותיות אינן ביחד אלא כל אחת במקום אחר, הוא צירף את האותיות יצא לו "שכורה", לכן אמר לה 'עד מתי תשתכרין', זו בושה שאת באה להתפלל שכורה, אסור לאדם להתפלל כשהוא שכור, כמ"ש 'יין ושכר אל תשת, אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל מועד' .

אמרה לו, 'לא אדוני, אשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי', ופירשו בגמרא, אמרה לו, לא אדון אתה, ואין לך רוח הקודש! ולכאורה זו חוצפה לומר כך? אלא אמרה לו, האותיות אמרו לך "כְּשָׂרָה" [אימנו], ולא שכורה! ואז אמר לה 'לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את שלתך אשר שאלת מעמו'.

אם היה זה בדורנו, היתה חנה אומרת לו, "אתה עֵלִי צדיק גדול, תתפלל עלי שיהיו לי ילדים", היא העדיפה להתפלל בעצמה, כמו אדם חולה שמוטב שיתפלל בעצמו, 'לב יודע מרת נפשו', וכמו שראינו בישמעאל 'כי שמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם' , אף שאמו הגר ישבה ומיררה בבכי, שמע ה' לקול בכיו דוקא. כך אדם שיש לו צרה בתוך ביתו, לא יפנה אנה ואנה, אלא קודם יתפלל בעצמו, 'כי לא יפלא מה' דבר', בידו להושיע, הוא רופא רחמן ונאמן ולא אחר.

בכל אופן חנה היתה הולכת וממררת בבכי עד שיצא ממנה שמואל שהיה שקול כמשה ואהרן, וכל זאת הודות לפנינה, בלעדיה חנה היתה מתעלמת ואומרת 'אני עושה את המצוות שלי, הקב"ה אינו רוצה לתת לי בנים יתקיים העולם על ידי אחרים, דייני שאני עוזרת לאלקנה'. אך כיון ש'כיעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה', פניה היו נראות רועמות, אמר לה הקב"ה אין רעמים בלי מטר, והביא לה ילדים. ומלבד שמואל היו לה עוד ילדים, אלא שהוא היה הגדול מכולם והשאר לא נתפרסמו.

התוצאה הטראגית

לאחר מכן נאמר 'עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה', "עקרה" - זו חנה שהביאה שבעה בנים. ולכאורה הרי בהמשך  מובא שהביאה חמשה בנים? 'ורבת בנים אומללה', זו פנינה, כל ילד שחנה היתה יולדת היתה פנינה קוברת שנים, כיון שהרגיזתה וציערה אותה, אף שהיא התכונה לשם שמים! כך לא עושים לאשה מסכנה! והיתה פנינה הולכת ובוכה, כל בן שנולד לחנה ועושים שמחה, פנינה הולכת וקוברת שנים מילדיה.

אחרי שנולדו עוד שלשה בנים לחנה ונשארו לפנינה שתים, לקחה אותם ומסרה אותם לחנה אמרה לה, "אלו לא בני, אלו בנייך, תסלחי לי על מה שעשיתי לך"! חבל שלא עשתה זאת מקודם, אפשר שלא היתה נענשת. ולקחה חנה וגידלה אותם, ולכן נאמר 'עד עקרה ילדה שבעה', שבאמת היא ילדה חמשה, אך גידלה עוד שני ילדים של פנינה ולכן נקראו על שמה.

איזה עונש מכאיב, 'ורבת בנים אומללה', אשה שהיו לה עשרה בנים לקבור אותם אחד אחרי השני עד שנשארו שתיים ומסרה אותם לחנה!

הלקח הנוקב

מזה נבין אפילו אדם שמתכוין לשם שמים, צריך שהגישה תהיה טובה, לא די שיאמר "אני מתכוין לשם שמים", אלא צריך שגם המעשה יהיה לשם שמים. 'וכל "מעשיך" יהיו לשם שמים'! ואם אינו יודע כיצד להוכיח, יעשה שאלת חכם.

יש אנשים שהם "נטורי קרתא", חסידים וצדיקים מקיימים את כל המצוות, תופסים להם איזה רב שחושדים שהוא ציוני מבזים ומחרפים אותו. וכי ה' יסלח להם שהם עושים דבר כזה? ה' לא יקח שוחד אפילו אם הם עושים הרבה מצוות, 'אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד' . ה' אינו אומר יש לו הרבה מצוות, ננכה מצוה על עבירה, אלא הוא יקבל עונש על העבירה ושכר על המצוה.

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן.