האם יש היתר לבייש אדם לשם שמיים? הרב עובדיה יוסף בדרשה נחרצת

כמה צריך אדם להזהר שלא ירגיז את חבירו ויצערו אפילו אם כוונתו לשם שמים. אין לאשה לחשוב "הוא לא בסדר אני צריכה להעליבו". אסור להעליב! כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים ! לכן אמרה התורה 'הוכח תוכיח את עמיתך', אך 'לא תישא עליו חטא', כיון שאתה רוצה להוכיחו אל תבזהו ותביישו ברבים, אלא דבר עמו בינך לבינו בדרכי נועם בידידות בחיבה.

יש אשה צדקת שיש לה שכנה שבעוונותינו הרבים אינה הולכת למקוה, והיא רוצה להשפיע עליה שתלך למקוה. לא תדבר עמה ברבים, אלא בינה לבינה בדברים רכים. פעמים שהאשה כן רוצה ללכת למקוה אך בעלה איש רע, והיא חושבת מה שוה אם אטבול והוא אינו שומר שבעה נקיים.

בפרט אדם שהוא עצב, שבור לב, מצוה לעודדו, 'להחיות רוח שפלים, ולהחיות לב נדכאים', העושה כך דומה לשכינה, אך מי שמרגיז אותו מוסיף חטא על פשע, לא די לו בצרותיו, ועוד מוסיף להרגיזו, הקב"ה 'רופא לשבורי לב מחבש לעצבותם', האדם צריך ללכת בדרכי קונו, 'והלכת בדרכיו', מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון, יעשה את כל דבריו ברחמים בתחנונים ובפיוס, 'הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות', לא נאמר "כל אדם", אלא "כל האדם", התוספות  כותבים, במקום שנאמר 'אדם' בסתם הכוונה לישראל, אך אם נאמר 'האדם', הרי זה כולל גם גוים! ומכאן שגם לגוי לא יזעיף פנים, כל אדם נברא בצלם אלקים ואפילו גוי. ינהג עם כל אדם באהבה וחמלה, 'באהבתו ובחמלתו הוא גאלם'.

כל הדברים האלה צריך לעשותם במתינות ובחכמה, כמו שאמרתי 'חכמות נשים בנתה ביתה', היא בונה את ביתה. ואם לאו, ח"ו היא גורמת צרות לעצמה ויסורין לבעלה. מסכן אלקנה, היה צדיק יסוד עולם, אם פנינה חטאה הוא לא חטא, ולמה מתו לו שמונה בנים? כיון שלא הוכיח את פנינה, לא אמר לה תפסיקי להעליבה, הוא ידע שכונתה לשם שמים, אך לא זו הגישה, גם אם אתה מתכוין לשם שמים, למה צריך להעליב לבייש ולהרגיז? הדמעות אינן הולכות בחינם, 'שערי דמעה לא ננעלו'  אצל הקב"ה!

סכנת הדמעות

אדם שמצער את חבירו עד שמוריד דמעות, הדמעות האלה שורפות את אותו איש, כמו שנותן ידיו באש וכוונתו לשם שמים, האם תעזור לו הכוונה?! שיתכוין מהיום עד מחר...

כך אשה שמצערת את חברתה וחברתה הורידה דמעות, ה' יצילנו! הדמעות האלה שורפות, הן לא יעברו בשלום! אם לא היום - מחר, אם לא מחר - מחרתיים, וכן על זה הדרך. יש כמה מעשיות על כך, אך הזמן מאוחר ואיני רוצה לעשות טורח צבור.

רק תדעו לכן, המידות התרומיות של האדם שמתנהג יפה עם חבירו כולם מעוגנות בתורה, אין דבר שלא כתוב בתורה, 'הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ. ובָהּ תֶּחֱזֵי, וְסִיב וּבְלֵה בַהּ - תזקין ותבלה בתורה, וּמִנַּהּ לָא תְזוּעַ - אל תזוז מהתורה, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה' .

אנו קוראים בראש השנה את ההפטרה הזו, אך הרבה לא שמים לב, אינם יודעים שפנינה התכוונה לשם שמים, אינם יודעים שהיא שיכלה שמונה בנים מסכנה, קוראים את הפסוק 'עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה', וכל זה כיון שציערה את צרתה! ויתכן שכיון שסוף סוף היא היתה צרתה, וכמו שאין שתי מלכים משתמשים בכתר אחד, כך הן לא יכלו להיות ביחד, אף שלפעמים יש יוצאות מהכלל. ועל אף שהיא התכוונה לשם שמים קיבלה עונש כזה חמור, שיכול בנים.

לכן אשה שרוצה לשמור את עצמה ואת משפחתה, את בניה ובעלה, תלך בדרך התורה, במידות הטובות והישרות, לא לחרוג בשום דבר מהמסגרת שהתורה קבעה לנו, כי 'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום' .

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן.