האם היה מרדכי היהודי? 10 עובדות שאולי לא ידעתם על מלאכי, נביא ה’

1. מלאכי היה האחרון מנביאי ה', חגי זכריה ומלאכי נתנבאו בשנת שתים לדריוש (מגילה ט"ו) וכשמתו נסתלקה רוח הקודש מישראל (יומא ט'). יום פטירתו הוא י' בטבת.

2. מלאכי ניבא ביהודה בזמן שלטון פרס בארץ ישראל, ולאחר שהושלמה בניית בית המקדש השני.

3. ספר מלאכי הוא האחרון שבקובץ ספרי הנבואה "תרי עשר", והוא מכיל שלושה פרקים.

4. הספר נפתח במלים "מַשָּׂא דְבַר ה' אֶל יִשְׂרָאֵל בְּיַד מַלְאָכִי". לא מפורש במקרא מי הוא מלאכי. הגמרא במסכת מגילה מביאה מחלוקת לגבי זיהויו של הנביא מלאכי. כה דברי הגמרא: "אמר רב נחמן: מלאכי זה מרדכי, ולמה נקרא שמו מלאכי? שהיה משנה למלך... תניא, אמר רבי יהושע בן קרחה: מלאכי זה עזרא, וחכמים אומרים: מלאכי שמו".

הגמרא מביאה 3 דעות לגבי זהותו של הנביא מלאכי. על פי דעתו של רב נחמן, מלאכי הוא מרדכי היהודי. על פי דעתו של רבי יהושע בן קרחה: מלאכי הוא עזרא הסופר. דעה זו מסתייעת בכך שהנביא מלאכי הוכיח את בני ישראל על נשיאת נשים נוכריות, ועזרא הפריש את בני ישראל מאותן נשים. על פי דברי חכמים, "מלאכי שמו", כלומר: אין לזהות את הנביא מלאכי עם אדם אחר.

5. ספר מלאכי עוסק רבות באהבת ה' ליעקב מול שנאתו לעשו, ביזוי המקדש על ידי כהני התקופה, חטא נישואי התערובת וכתוצאה מכך נטישת הנשים העבריות ויום ה' הגדול.

6. מלאכי ניבא כי בעת ביאת המשיח יטוהר עם ישראל מכל הרשעים שבו, ורק לאחר הטיהור והצירוף "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות", וליראי ה' תזרח "שמש צדקה ומרפא בכנפיה".

7. הנביא מלאכי מבשר את הבשורה המפורסמת, המופיעה בסוף ספרו: "זכרו תורת משה עבדי... הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם"

8. על כך מסביר הרד"ק: "אף על פי שאני מזהירכם על תורת משה בכל דור ודור, אף על פי כן לטובתכם אשלח לכם את אליהו הנביא. והטעם, שישיב נשמתו שעלתה לשמים אל גוף נברא כגופו הראשון... ואחר שיחיה אותו בגוף, ישלחנו לישראל לפני יום המשפט, והוא יום השם הגדול והנורא, והוא יזהיר האות והבנים יחדיו לשוב בכל לב אל השם, והשבים יינצלו מיום המשפט".

9. הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה ביאר כי חגי, זכריה ומלאכי נמנו עם 'אנשי כנסת הגדולה' והיו מראשוניה.

10. שתי הפטרות נקראות מתוך ספר מלאכי. הפטרת פרשת תולדות היא מתחילת הספר לפרק ב', פסוק ז'. הפטרת שבת הגדול, הנקראת בשבת שלפני חג הפסח, כוללת את הקטע שבין פרק ג', פסוק ד' לסוף הספר.