האם מברכים על נרות השבת ואז מדליקים, או להפך? תשובת הרב עובדיה יוסף

האשה צריכה להדליק נרות לכבוד שבת, תיקון על שֶׁחַוָּה כיבתה אורו של עולם. וההדלקה צריכה להיות סמוך לברכה, 'סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר' , תברך "אשר קדשנו במצוותיו וצונו להדליק נר של שבת", ומיד אחר כך תדליק (נרות), וכמו שכותבים הנימוקי יוסף ושו"ת התשב"ץ, לאחר שהדליקה את הגפרור תברך ומיד תדליק.

אך אם מברכת ולאחר כך מדליקה את הגפרור זהו הפסק, וכמו שכן הוא בכל ברכת הנהנין, אם המשקה חם לא יברך ואחרי כן יעשה רוח לקרר את המשקה החם 'שם חם ויפת', אלא יברך כשיצטנן, וכן הדין בברכת המצוות.

הקדמת הברכה להדלקה

וקודם מברכים ואחר כך מדליקים, כמו במזוזה, ציצית, מגילה וחנוכה. כך פסק הרמב"ם בפרק ה' מהלכות שבת, וכתב הרב המגיד שמקור דבריו מרב עמרם גאון. וכך כתב הראבי"ה, ר' אליעזר בן יואל הלוי בספר אבי העזרי, שהיה מגדולי רבני אשכנז, ויסודות מנהגיהם נוסדו על פיו, והיה רבו של בעל 'אור זרוע' - ר' יצחק מוינא שגם כן כותב כך, והוא היה רבו של מהר"ם מרוטנבורג רבו של הרא"ש. ר' מרדכי בר הלל שחיבר את המרדכי על הש"ס, והוא מאלה שנהרגו על קידוש ה', גם כן כותב שצריך לברך ואח"כ להדליק, וכך כתב בשבולי הלקט, ובתשובות הגאונים, ובספר הפרדס לרבינו אברהם בן חיים שהיה אחד מהראשונים.

יסוד הדין שהברכה קודמת

בשלחן ערוך הביא מרן שיש מחלוקת הפוסקים אם האשה מקבלת שבת בהדלקת הנרות, לדעת בעל הלכות גדולות מקבלת שבת בהדלקה, וחלקו עליו הפוסקים; התוספות, הר"ן (שבת כג), הרמב"ן, המאירי, הרשב"א, הרא"ה, שאין שום קשר בין ההדלקה לקבלת שבת. מרן הביא את דעת בעל הלכות גדולות וכותב: "ויש חולקים על בה"ג". וכשמרן כותב בסגנון כזה מגלה דעתו שאין הלכה כבה"ג, וכך כותב ר' שמואל גרמיזאן [שהיה לפני שלוש מאות וחמישים שנה], שלדעת מרן ההדלקה אינה תלויה בקבלת שבת. אך הרמ"א מעיר שאצלם קבלת שבת כן תלויה בהדלקה, והביא  את דברי מהרי"ו.

מרן לא העתיק את לשון הרמב"ם שתברך ואחר כך תדליק, אלא כתב, על פי דברי בה"ג נוהגות קצת נשים שאחר שברכו והדליקו הנרות משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה, ואין מכבות אותה. ויש חולקים על בה"ג ואומרים שאין קבלת שבת תלוי בהדלקת הנר אלא בתפלת ערבית, שכיון שאמר החזן ברכו, הכל פורשין ממלאכתם. [ע"כ תוכן דברי מרן] . ולסברת האומר שקודם מדליקות ואח"כ מברכות, ודאי שקבלת שבת אינה תלויה בהדלקה אלא בברכה. וכותב רבי יחיאל מיכל עפשטין [ערוך השלחן], שלדעת הרמ"א קבלת שבת תלויה בברכה, ולמרן תלויה בהדלקה. וכך ר' יהודה עייאש בספר 'מטה יהודה' מסביר בפירוש בדעת מרן, דסבירא ליה כמו שהביא בבית יוסף דעתו של הרמב"ם שקודם יברך.

האיסור כשמדליקה קודם

כעת נראה כאשר לא בירך תחילה אם יש בזה קפידא או לא. אדם שעשה מצוה ולא בירך תחילה, כשבירך אחר כך שתים רעות עשה; גם שעשה את המצוה בלא ברכה, וגם שהברכה שבירך אח"כ היא ברכה לבטלה, כמו שכותב מרן בהלכות אישות, שהברכה "אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות. והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה בקדושין. ברוך אתה ה' מקדש עמו ישראל על ידי חופה בקדושין", זו ברכת המצוות, ואם בירכה אחרי הקידושין היא ברכה לבטלה. מלבד במצוה נמשכת, כמו תפילין, כיון שהמצוה עדיין קיימת. אך אם שחט עוף ורוצה לברך אח"כ, או שכיסה את הדם, אינו יכול לברך אח"כ, וכן בהדלקת נר חנוכה וקריאת המגילה. והרי זה דומה למי שאחרי שאכל לחם או פרי ובלע אותו מברך עליו, הרי זו ברכה לבטלה, וגם אכל בלא ברכה.

אם כן לדעת הרמב"ם האשה שמברכת אחרי ההדלקה עושה ברכה לבטלה, ועבירה גוררת עבירה - מלבד העבירה שהדליקה בלא ברכה, איך היא באה לקבל שבת עם ברכה לבטלה? 'פיגול הוא לא ירצה' !. וכך כתב בספר טל אורות [מגאוני ירושלים לפני מאתיים וחמישים שנה], שלדעת כל הפוסקים והש"ך בכללם, אם מברך אחרי המצוה הוי ברכה לבטלה. והעבירה השניה יותר חמורה, שלדעת הרמב"ם בתשובותיו המברך ברכה לבטלה עובר על 'לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא'. וכך כתב האליה רבא (סימן מו) על פי תשובת הרמב"ם, וכן כתבו רבים מהאחרונים בדעת הרמב"ם. רבי ירוחם פערלא שהיה גאון עצום, מוכיח כן באותות ומופתים שלא כדעת התוספות (ר"ה לג) דהוי מדרבנן. וכך כתב החיד"א בספר יעיר אזן ובברכי יוסף (סימן מו). נמצא שהאשה הזו מקבלת את השבת, ובד בבד מחללת שבת, איך סילפו לנו את התורה!

לכן הבעל ידבר בנחת בלי קטטות, לאט לאט יאמר את הדין עד שיעשו כפי הדין. יש נשים מתעקשות באומרן "סבתא שלי הדליקה קודם", וכי סבתא שלך יכולה לחלוק על הרמב"ם?! 'וסבתה ורעמה וסבתכא ובני רעמה שבא ודדן '...

לא נזוז מדברי מרן והפוסקים, זהו לא דבר שאנו מסופקים בו שנצטרך לשאול את הסבתא... וצריך לברך קודם.

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן.