הרב אליהו מירב על השמועות שהופצו: "יש לנו לב, כואב לנו כשמבזים אותנו"

"השכינה הייתה על פניו של יוסף, הן היו נקיות לגמרי", כך מתאר השבוע הרב אליהו מירב, אביו המאמץ של החייל סמל יוסף (יוסי) כהן ז"ל את רגעי הפרידה האחרונים. כהן ז"ל נרצח ביום חמישי לפני כשבועיים, בפיגוע הירי על יד גבעת אסף. פיגוע שבו נרצח גם סמל יובל מור-יוסף. לאחר שבני המשפחה קמו מהשבעה מספר הרב מירב: "חלמנו עליו בשבת האחרונה. הוא שמח ורקד, ונישק את כולם". בעל כורחו הפך מירב לדמות שמייצגת את האפשרות לגשר בין חרדים לחילוניים. גם עכשיו הוא מעביר מסר של אחדות: "אחים יקרים, צריך לקבל את השונה מאתנו – אם רוצים לקרב, זה רק על ידי הידברות".   

יוסף כהן ז"ל נולד לפני 19 וחצי שנים בבני ברק, לרב איתן כהן ז"ל ולאימו אדל, שניהם חוזרים בתשובה חסידי ברסלב. אביו נפטר לפני כחמש שנים ממחלה קשה, כשהוא בן 64. הוא היה דמות מוכרת ברחוב החרדי בבני-ברק. בין היתר, בגלל שנהג להקל עם משפחות מרובות ילדים ולגבות מחירים מוזלים ממטופליו.  לאחר שאביו נפטר, אימו התחתנה עם הרב מירב, אף הוא חוזר בתשובה וחסיד ברסלב, שהתאלמן מרעייתו חנה ז"ל. הוא יוצא קיבוץ בית אלפא של השומר הצעיר, ובוגר קורס טיס שחזר בתשובה אחרי מלחמת יום הכיפורים. במהלך השנים  הוא כיהן  כראש מועצת היישוב החרדי עמנואל שבשומרון. כיום הוא לומד תורה ומעביר שיעורים.

בימי השבעה פקדו את ביתם אלפי מנחמים. הרב מירב: "יצאנו מחוזקים מימי השבעה, יצאנו עם תובנות חדשות לגמרי שאפילו אפשר לומר הקהו את הכאב הגדול. זרם אלינו נהר אדיר של מבקרים ומנחמים, זה הקטין משמעותית את הכאב על האובדן. גם אשתי אמרה אותו הדבר. השבעה היטיבה איתנו מאוד. בימים אלה אשתי מתאוששת, כולנו בנתיב של התאוששות וקימה מתוך האפר".

ילד עם נשמה קדושה

יוסף שירת כחייל בודד בגדוד "נצח יהודה" (נחל חרדי) בחטיבת כפיר, ובמהלך שירותו התגורר בדיור שמותאם לחיילים בודדים מטעם הצבא. "יוסף היה בחור שנחבא אל הכלים, הגדלות והיופי שלו מתגלים לצערי רק עכשיו", אומר הרב מירב, "בחייו הגשמיים היה ילד שכולו נתינה, אהבה, וחסד אינסופי. ילד מאוד עדין עם נשמה של אמן, נשמה יצירתית. הוא לא היה שתלטן. רואים את העדינות שלו גם בתמונות. הוא למד לנגן בכוחות עצמו. הייתה לו שמיעה אבסולוטית. הוא למעשה ניגן על כל כלי, אפילו שופן הוא ניגן. ילד שקט ומופנם. הייתה לו נשמה קדושה".

יוסף כהן הי''ד (צילום: דובר צה''ל)

"אחרי פטירת אביו היה  לו מאוד קשה", מספרים מכריו, "הוא עבר לישיבה שמשלבת לימודים ורכישת מקצוע, אבל גם שם היה לו קשה. הוא עבר לעוד ישיבה, אבל גם שם לא מצא את עצמו". בגיל 18 החליט להתגייס לצבא. הרב מירב: "אנחנו בהחלט מבינים שהעיסוק של כל יהודי זה תפילה ולימוד תורה, למי שיכול. יוסף לא מצא את עצמו במסגרות האחרות. בנצח יהודה הוא הגיע לדרגה הכי גבוהה בעם ישראל – למות על קידוש השם. אנחנו מאמינים שאנשים מתים מתי שהשם רוצה שהם ימותו. והנה, ברגע האחרון יהודי זוכה למות על קידוש השם. השירות בנה אותו נפשית ואישית. יוסף רצה להיות רופא שיניים כמו אבא שלו, איתן כהן בעלה הראשון של אשתי, שהיה רופא בחסד עליון. אחרי הגיוס והשינוי החיובי שחל בו ראיתי שזה אפשרי, שעכשיו זה יכול לקרות - הוא יוכל להיות רופא שיניים כמו אביו. לפני כן זה היה נשמע תלוש לחלוטין". 

"אימא, תדעי שאני שומר תורה ומצוות" 

שבועיים קודם לכן הייתה השבת האחרונה של יוסף ז"ל בביתו. "היה לנו מנהג של שנים לומר תודה בסעודת השבת. כל אחד אומר תודה - זה הדבר תורה שלנו. זה סבב בין כולם. בשבת האחרונה יוסף הטיל פצצה על השולחן כשהוא אמר: 'אני מודה לקב"ה שזיכה אותי להגן על עם ישראל'. בדיעבד זאת הייתה נבואה של ממש. ביום שני, שלושה ימים לפני המקרה ראיתי אותו, הוא בא להיפרד, הוא אמר לאימא שלו: 'תדעי שאני ב"ה שומר תורה ומצוות לחלוטין, אין שום קלקול'".

במהלך השבעה נאלצה המשפחה להתמודד עם שמועות כואבות. אחת מהן הייתה שאימו ישבה, לכאורה, שבעה על בנה כשהתגייס לנח"ל החרדי, ושהוא היה חייל בודד בגלל התנכרות משפחתו לכאורה. עוד לפני כן עלתה לדיון סוגיית הלוויה שלו, על רקע החלטת הוריו לקבור אותו בטקס אזרחי-חרדי בחלקת ברסלב בהר הזיתים, ולא לערוך לוויה צבאית ולקבור אותו בחלקה הצבאית. 

הרב מירב מבהיר: "עובדתית הוא היה חייל בודד, למען הסר ספק אני אומר שיוסף היה החייל הכי פחות בודד. הסיבה שהוא החליט להיות חייל בודד היא בגלל שהתגוררנו בבית שמש, ויוסי לא רצה להגיע עם המדים לשם. לא היה נעים לו להסתובב עם מדים. הוא לא רצה שזה יפגע בשידוכים של אחיות שלו. המחשבה שלו הייתה שהוא יגיע הביתה בלבוש אזרחי. זאת הסיבה היחידה שהוא בחר להיות חייל בודד. לגבי ההלוויה – החלטנו לקבור אותו בהר הזיתים בגלל שאשתי הראשונה חנה ע"ה קבורה שם, וגם חתני הרב מאיר חי קבור שם. רצינו שהוא ייקבר לידם, זה הכל. אשתי ואני גם רוצים לקנות שם חלקה. אנחנו מאמינים שכל מי שזכה למות על הגנת ארצו הוא קדוש עליון. טכנית, וגם לא רק טכנית אלא אישית, זה היה הדבר הכי נכון לקבור אותו שם.

"אני מודה שזה כאב לי לשמוע את הדברים. עם זאת אני לא מתרגש יותר מידי, אבל כאב לנו. יש לנו לב, וכואב לנו שמבזים אותנו. לא אתנשא ואומר שזה לא מזיז לי. זה מזיז לי ועוד איך.  לצערי עוד לא הגעתי לדרגה שביזיון וכבוד הם שווי ערך אצלי. אבל נזכה להגיע לזה עם עבודה. יחד עם זאת לא היה לנו זמן להתעסק עם השמועות האלו יותר מידי".

סמל לדו-קיום

דיבוריו של הרב מירב בנוגע לצורך באחדות הפכו אותו במהרה למעין סמל לדו -קיום חילוני-חרדי.  "שלחנו אותו מתוך תחושה עמוקה של שליחות משום שאנחנו מאמינים שאנחנו מוכרחים כולם יחד לעזור ולתת, על זה גדלנו", הוא אמר בשבוע שעבר במהלך ראיונות שונים בכלי התקשורת,. "אלה ערכים נצחיים של אהבת אדם והבריות, שום פוליטיקה לא תזיז את זה. חבל שהשכול מחבר בינינו. אולי נזכה פעם שאהבה תחבר בינינו?

 "שירתי בצה"ל וחזרתי בתשובה אחרי מלחמת יום הכיפורים. אני ישראלי, אני תוצר של משבר בחברה הישראלית החילונית.

"אני מבין שכל אחד צריך לחיות באמונתו ועל פי ערכיו, אבל הכבוד ההדדי מוכרח להישמר, מוכרחים לשים סוף לשנאה הזאת, אי אפשר כך לחיות. אי אפשר לבנות בית ומדינה בצורה הזאת. מעבר לכל הוויכוחים, למה להיפגש בשכול ורק אז לומר 'אנחנו אחים'? בואו ניפגש בשמחות. אנחנו מאמינים שעם ישראל זה דבר אחד, אנו מוכרחים כולם יחד לעזור ולתת, אלו ערכים נצחיים של אהבת אדם. חבל שהשכול מחבר בינינו, אולי נזכה פעם שהאהבה תחבר בינינו".

השבוע הוא אומר: "אומנם אני לא מעודכן במה שקורה בחדשות אבל שמעתי על כך. בחסדי שמיים זכיתי לדיבורים שנגעו לליבם של הרבה אנשים. אלה היו דברים שיצאו מהלב ונכנסו ללב. אין לי טיפת שנאה גם כלפי מי שאמר שישבנו שבעה על יוסי כשהוא התגייס. בשבעה, אחרי פטירתו של יוסי, באו אלפי אנשים. זה היה פלא. באחד הימים הגיע יהודי מבוגר יחסית, הוא נכנס, בכינו והתחבקנו, חשבתי שזה אבא שכול. התברר שזה יהודי שבא במיוחד לנחם. העם הזה הוא משהו בלתי רגיל. זה ליכד את העם. חשבתי שאולי בזכות יוסף, שאימא שלו אומרת ששמו מורכב מהאותיות 'פיוס', נזכה להסתכל אחד על השני בעין טובה, ולא נשבור אחד את השני ונכפיש אחד את השני. אי אפשר ככה. הדבר הזה צריך להשתנות".

כיום מתגוררת משפחת מירב בירושלים בשכונה חרדית, אליה עברו מבית שמש. "הקמתי ישיבה תיכונית-חרדית ליד בית שמש, ונכון להיום הבנים שלי מנהלים אותה, אני חזרתי יותר ללמוד וללמד. אני מתקרב לגיל 70, זה הזמן לחזור לעיקר. אני לא מעוניין בתפקיד ציבורי. אני מוסר שיעורים בכל הארץ בתורת רבי נחמן ותלמידי הבעל שם טוב, אני אוהב ושמח בזה".

איך אתה מסביר את היחסים המורכבים בתוך החברה שלנו?

"שורש כל הדברים הוא שהאדם לא עושה עבודה עצמית להשתנות. אנשים עסוקים בטרדות הפרנסה, יש הסחת דעת מהעיקר. כל אחד, במקום שלו, צריך לחפש לעשות עבודה רוחנית שתוביל אותו למקום טוב יותר. הרי כל אחד שקוע בתאוות אכילה או באובססיות כאלה ואחרות, כולם. אנחנו לא מבינים שהדבר העיקרי שהקב"ה רוצה מאתנו ב- 120 שנים שהוא נתן לנו פה, זה שנצא מהמקום שלנו. גדולי המוסר אומרים שיותר קל לסיים את הש"ס מאשר לשנות מידה אחת. היום יש הרבה שיטות רוחניות, גם אצל החילונים, שנועדו להוציא את האדם מאזור הנוחות שלו ולהשתנות, לצאת מהדחיינות או מהכפייתיות העצלות. יש המון עבודות רוחניות. צריכים לעבוד, חבל על הזמן. אנחנו חיים בהסחת הדעת מוחלטת וזה שורש הבעיה. יש הבזקים כאלה, זה כמו אדם שהולך ביער חשוך, פתאום יש ברק אז הוא רואה את הדרך שלו, אבל אז יש עוד פתאום חושך וקור. אם אדם לא יתחיל לעבוד עם עצמו - לא יקרה כלום. יש מלכוד מסוים. מצד אחד, אנחנו כולם מחכים שיבוא משיח בן דוד ויגאל אותנו, מצד שני בן דוד לא יבוא עד שלא נעשה תשובה, אז מאיפה מתחילים? כל אחד צריך להתחיל המקום שלו, מהמינימום. צריך לחפש איך להשתנות. לא ייתכן שאדם יתבוסס בביצה הטובענית של עצמו, ואחר כך ישאל מה קורה פה? כל אחד מוכרח לעשות צעד אחד להשתנות, זאת העבודה.

"רבי נחמן מברסלב אומר לכל אדם - תדבר עם השם, תעצור את השטף ותשב שעה חצי-שעה עם השם, ותדבר בשפה שלך. במילים שלך. תיצור קשר. זה נותן את כל הכוח. אחר כך לומדים תורה אחרת, ומתפללים אחרת. אחר כך כשרואים שהחיים יכולים להיפסק ברגע – יש כלים להתמודד. אנחנו מאמינים יודעים שהנשמה חיה לנצח, המציאות הגשמית היא בת חלוף".

לרב מירב  יש מסר של פיוס לעם ישראל: "אחים יקרים, עלינו לדעת לקבל את האחר את השונה כמו שהוא. אתה רוצה לשנות אותו? תנסה לקרב אותו לדעתך בדרכי נועם ובדיבור. הדרך היחידה היא על ידי הידברות וניסיון להבין את השני ולהבין את מקומו, ואל תדון את השני עד שתגיע למקומו. והעיקר - חייבים לעקור מהלב את שנאת החינם. זה מה שגרם להרס בית המקדש, וגורם לכך שלא ייבנה בית המקדש. אין כוח חזק מזה משנאת חינם, זה נורא ואיום. צריך לעקור את שנאת החינם".