אביו של שימי התינוק: "חשבנו שזה פצע, בסוף התברר – זהו החיידק הטורף"

כאשר שימי, תינוק בן שנה מביתר עילית, נפל על המדרכה וקיבל מכה בסנטר, היו בטוחים הוריו שמדובר במכה פשוטה ויבשה. במקום נוצר פצע קטנטן, אך לאחר שהם שטפו וניקו אותו, הם שיערו שהכל בסדר. אלא שמסתבר שזה לגמרי לא היה כך.

כמעט שלושה שבועות חלפו מאז אותו יום, וכאשר אנו משוחחים השבוע עם אביו של שימי, הוא מציין שהם חוו מאז אותו רגע שרשרת של ניסים והשגחה פרטית מדהימה. "רק כעת אנו מתחילים לעכל את מה שעברנו", הוא אומר, "השבוע דיברתי עם אשתי על כך ושנינו הגענו למסקנה שאם בימים שבהם הכל התרחש היינו מבינים מה באמת קורה לילד שלנו, היינו בוודאי יוצאים מדעתנו. הנס הגדול הוא שלא הבנו דבר. הקב"ה הסתיר זאת מאתנו, הוא שמר עלינו".

"פתאום הבנו שמשהו חשוד"

הכל התחיל כאמור בנפילה שגרתית בסמוך לבית שגרמה לשימי הקטן לחתך קטנטן בסנטר. "יום למחרת שלחנו אותו למעון כרגיל, אך לקראת הצהריים התקשרו אלינו המטפלות והודיעו שלילד יש חום והסנטר שלו 'נפוח נורא'. "האמת היא שלא נלחצנו בכלל", מספר האב, "כי לא הייתה סיבה להילחץ. לקחנו את שימי לקופת חולים, הרופא ניקה את הסנטר, שלף משם אבן קטנה ואמר שכנראה היא זו שגרמה לזיהום. הוא רשם משחה אנטיביוטית ועוד אנטיביוטיקה דרך הפה, שלום שלום ותחזרו לביקורת'. אלא שבערב זה כבר התחיל להיות מפחיד יותר. כל הסנטר של שימי הפך לאדום והצבע התפשט גם לכיוון הלחיים".

מה עשיתם?

"עשינו מה שכל הורה היה עושה בוודאי. מכיוון שהשעה הייתה כבר מאוחרת, לקחנו את שימי למרפאת 'טרם'. הרופא בדק את הפצע, הסתכל על המוגלה שיצאה ממנו, ואז בפעם הראשונה התחלנו להבין שמשהו חשוד. זה היה כשהוא שאל: 'אתם בטוחים שהנפילה הייתה אתמול? כי לפי הזיהום שיש כאן זה נראה שהדבר קרה לפני כמה ימים'. אנחנו התעקשנו שמדובר בפצע מאתמול, הרופא אמר: 'אני מאמין לכם, אבל בגלל כמות המוגלה והחום שלא יורד, אני ממליץ לכם לפנות למיון".

אבא של שימי מציין שבהשגחה פרטית הם הגיעו להדסה עין כרם. "היו לנו אופציות נוספות של בתי חולים קרובים לא פחות, אבל משמיים הובילו אותנו דווקא להדסה, וזה היה כל כך לתועלת, כי הם היו השליחים הכי מקצועיים וטובים שיכולים להיות. ברור לי שלא יכולנו למצוא שליחים טובים יותר".

בבית החולים עבר שימי בדיקת אולטרסאונד, כדי לוודא שאין גוף זר שחדר לגוף דרך הפצע, ולאחר שהתברר שאכן האזור נקי, שלחו אותו הרופאים לבדיקת דם. "גם בהדסה שאלו אותנו את השאלה התמוהה – 'אתם בטוחים שהפצע הזה נוצר אתמול ולא לפני ארבעה או חמישה ימים?' ואנחנו התעקשנו שהפצע טרי, ואנו בטוחים בכך", מסביר אביו של שימי.

הרופאים הודיעו: "זהו החיידק הטורף"

לאחר שעה הגיעו תוצאות בדיקות הדם, ואז דיווחו הרופאים להורים כי מדובר בזיהום רציני בדם. "ברגע שהבינו שיש זיהום אשפזו את שימי במחלקה, נתנו לו אנטיביוטיקה דרך הווריד וקיוו שהכל יהיה בסדר", מספר האב, "אבל למחרת שימי התעורר והרופאים גילו שהכתם האדום שבסנטר, מתקרב כבר לכיוון האוזן. באותו רגע הם התחילו ממש להילחץ, אם כי בעיקר בינם לבין עצמם. אותנו הם לא שיתפו בלחץ ובחששות. מה שאנחנו ראינו זה שבכל רגע מגיע למיטתו של שימי רופא בכיר אחר ובודק מה המצב. הגיעו אליו הרופאים הכי בכירים במחות הזיהומיות, וכן פרופ' כספי, מנהל מחלקת פה ולסת, ועוד דמויות בכירות מהמחלקות השונות, כולם צילמו את המקום ובקשו לבדוק מה עוד אפשר לעשות. למחרת הילד התעורר והאדמומיות כבר הגיעה עד לעורף... זה היה באמת מפחיד. הרופאים הודיעו לנו שאין מנוס מניתוח ושימי כבר התחיל לצום לקראת ההרדמה. רק בשעות הצהריים הופיעה בחדר אחת החוקרות ממחלקת המיקרוביולוגיה של הדסה, בפנים שמחות, כשהיא מודיעה לנו: 'הצלחנו לזהות מהו החיידק שמשגע אותנו', ואז היא הודיעה שמדובר בסטרפטוקוק A, המוכר בשמו המאיים: 'החיידק הטורף'".

מנהל המחלקה לכירורגיית פה ולסתות בהדסה, פרופ' נרדי כספי, נקרא לבחינת מצבו של התינוק. "בשלב זה היה ברור שהזיהום התפתח במהירות מרגע הנפילה", מספר פרופ' כספי ל'הידברות'. "ראינו תינוק שפניו נפוחים ואדומים מאוד לא רק באזור הפצע, אלא בחלק נרחב של הפנים, מה שהעיד על חומרת המצב. מהר מאוד הבנו שחייבים לנקז את הפצע ולקחת תרבית, על מנת שנוכל להתאים לשימי את הטיפול האנטיביוטי המתאים ביותר. כבר באותו הערב, תחת הרדמה, בוצע חתך תת סנטרי לניקוז הזיהום, נלקחה תרבית לצורך מיפוי מדויק של החיידקים המזהמים והותקן נקז. בהמשך, במעורבות פרופ' אלון מוזס, מנהל המחלקה למיקרוביולוגיה קלינית ומחלות זיהומיות, הבדיקות איששו את החשד כי מדובר ב-סטרפטוקוק A, חיידק טורף, שהופיע כזיהום פולשני קשה ביותר ומסכן חיים. שימי טופל באנטיביוטיקות המתאימות במחלקה לכירורגית ילדים ותחת השגחה קפדנית ומתמדת של מומחי מחלות זיהומיות. "ללא ספק", מדגיש פרופ׳ כספי, "מוכחת כאן החשיבות שבנוכחות תורני פה ולסת מסביב לשעון בבית חולים - יחד עם תגובה מהירה של ההורים לסימנים שהציג התינוק וזיהוי חומרת מצבו במיון ילדים. אלו עושים את ההבדל בין חיים למוות".

מהי התחושה כשאתה שומע שבגופו של הבן שלך מקנן חיידק טורף?

"האמת היא שזה לא היה נורא כמו שזה נשמע", משיב אביו של שימי, "כי צוות בית החולים עשה הכל כדי לא להלחיץ אותנו, אז יחד עם ההודעה הקשה על קיומו של החיידק המסוכן, הם גם הסבירו לנו איזה נס גדול שזיהו אותו וכעת יכולים לטפל בו. נתנו לנו להרגיש שאנו נמצאים בידיים הכי מקצועיות ושהם יודעים מה מוטל עליהם לעשות. רק אחרי שהכל עבר, וברוך השם שימי התאושש וכעבור עשרה ימים גם השתחרר, רק אז התחלנו לחקור את הנושא, קראנו נתונים על מספר האנשים שלוקים בחיידק ומאבדים את חייהם, ופתאום הבנו את גודל הנס. כי ייתכן שאילו היינו מתמהמהים קצת, או מגיעים למקום פחות מקצועי, שימי היה עלול לא להיות אתנו כיום. אני לא מסוגל בכלל לחשוב על כך. כל הסיפור הזה התחיל בחג החנוכה, שימי השתחרר שבוע לאחר מכן, וכעת אני יכול להגיד שהוא זכה לנס חנוכה אמתי. משמיים שמרו לנו עליו", הוא מסכם בקול חנוק.

ואי אפשר שלא לשאול – הבנתם לבסוף את השאלה המוזרה של הרופאים שטענו שנראה שהפצע כבר קיים כמה ימים ולא יום אחד...

"כן, רק לאחר שזיהו את הסטרפטוקוק התברר איך הוא באמת נכנס לגוף. לפי מה שהרופאים טוענים, החיידק הזה נמצא במקומות מזוהמים, וכנראה שהוא היה באזור בו שימי נפל, ברגע שנהיה פצע קטנטן, החיידק חדר דרכו לתוך הגוף. מכיוון שהוא חיידק כה קטלני אז הנזק שהוא הספיק לחולל בתוך יום אחד היה נראה כמו נזק שחיידק אחר מחולל במשך שבוע. מכאן הגיעה השאלה הזו".