במחשבה תחילה לפרשת שמות: היהודי ספג קללות נמרצות והרבי חייך

"אני לא נרדם בלילות", סיפר פציינט מפוחד. "אני מפחד שמשהו יצוץ מתחת למיטה ויחנוק אותי בשנתי".

"תוך שנה אעזור לך להתגבר על הסיוטים", אמר הפסיכולוג בארשת חשיבות לפציינט. "תגיע פעמיים בשבוע, עלות כל פגישה 250 שקלים. שנה חולפת והעסק מאחוריך".

הפציינט יצא מהחדר ולא שב אליו עוד.

לאחר מחצית השנה נפגשו הפסיכולוג והפציינט. זה הראשון התעניין לדעת מה שלומו כיום.

"אני ישן מצוין", חייך הפציינט. "אין שום סיוטים. והכל בזכות עצה חינמית מהשכן המבוגר שלי".

למראה גבותיו התוהות של הפסיכולוג, הסביר: "הוא הציע לי לחתוך את רגלי המיטה. מאז אף אחד לא מסתתר תחתיה...".

* * *

בהתגלות הראשונה של הקב"ה אל משה רבינו בסנה, תוהה משה באוזני השם יתברך מה יקרה אם בני ישראל לא יאמינו לבשורת הגאולה שיביא עמו מחמת קושי השעבוד.

הקב"ה נותן לו את האות הראשון שיעשה בסדרה של מופתים לעיני ישראל: "מַזֶה בידך?" שואל השם את משה. ומשה עונה "מטה".

הוא מקבל הוראה להשליכו ארצה והמטה הופך לנחש. משה בורח!

"ויאמר השם אל משה שלח ידך ואחוז בזנבו. וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו".

אלפי שנים עברו מאז שהפך המטה לנחש, מיליוני ילדים שמעו את הסיפור הזה שוב ושוב ועינם לא חדלה מִנְצוֹץ למשמע הסיפור הפלאי, גם כאשר הנחש חזר להיות מטה בחזרה.

מה אנחנו יכולים לקחת איתנו מהסיפור הזה?

איש יהודי היה בוורשה הבירה לפני כמאתיים שנה, תלמיד חכם גדול שהבריות כולן רעדו למשמע שמו. מפאת כבודו של האיש, לא הוזכר שמו המפורש בתיעודים היהודיים לסיפורים עליו, אולם זאת הדגישו כל המספרים: קפדן היה האיש מאוד וכולם נזהרו בכבודו עד לאחת!

לא משום שהעריצו את גדלותו ופחדו להיכוות בגחלתו כתלמיד חכם שהקדוש ברוך הוא תובע את עלבונו, אלא משום שאותו יהודי נהג להקפיד ולקלל בקללות נמרצות ומשונות כל מי שלא נהג בכבוד הראוי לאדם צדיק וחשוב כמוהו.

ר' מנשה, יהודי תלמיד חכם ויודע ספר, נקלע פעם למחיצתו של הקפדן הלזה ובשוגג מוחלט פלט מילה שהלה ראה בה כביזיון אישי נגדו. את צרור הקללות שנורה לעברו לא שמע ר' מנשה, יען כי נחפז לברוח משם כמי שחייו תלויים בזה. כביכול אם לא ישמע את הקללות - אלו לא יתקיימו בו.

אחרי רגעים רבים של מרוצה ומנוסה בלתי פוסקת, עצר ר' מנשה והרהר בדבר: מה הועיל בבריחתו? הלא עתה צרות וייסורים ירדפוהו כל ימי חייו וימנעוהו משבת בבית השם לאורך ימים.

משהפך בדבר שוב ושוב, נשא את רגליו והחל לרוץ שוב. הפעם מוורשה למזרח פולין – קוזמירה. באותן שנים כיהן באדמו"רות הרה"ק רבי יחזקאל טאוב מקוזמיר, שר' מנשה נמנה על חסידיו. הדרך לקוזמיר לא הרגיעה את רוחו הנסערת של ר' מנשה, לבו המפוחד שיגר למוחו סיוטים לאין מספר מהמילים הספורות ששמע מפי הקפדן מוורשה.

כאשר דפק על דלתו של הרבי מקוזמיר, נפרק המתח הגדול שלו בבכי חסר מעצורים ושעה ארוכה מירר בדמעות שליש. בין שברי הדמעות והמשפטים הקטועים בשל חוסר נשימה סדירה, הבין הרבי מקוזמיר את שאירע: הקפדן מוורשה קילל את ר' מנשה בייסורים שאין הדעת סובלתם, ועתה אנה הוא בא.

חיוך גדול האיר את פני הקומיזרער, והוא שאל את חסידו המרעיד ברכּוּת: "ומה הבעיה? 'שלח ידך ואחוז בזנבו'".

כלומר: פחדך הגדול נובע מכך שאתה מייחס לו כוחות עליונים ולכן אתה מפחד מקללותיו והקפדתו. אולם אם תבדוק את מהותו האמיתית תגלה שמנהיג בישראל, ובעיקר צדיק, אינו מקפיד על סובביו, בוודאי שאינו מקלל אותם. תפסיק לייחס לו כוחות ומשמעות ולפתע תראה שה"נחש" המאיים איננו יותר מ"מטה" חסר תועלת...

* * *

הרה"ק מקוצק אמר באחת מההדרכות היסודיות שלו: היצר הרע הוא נמר. עז מבע. תקיף וחזק. אולם הוא עשוי מנייר. אם רק תאזור אומץ ותנסה לאחוז בו, תגלה שניתן לקרוע אותו לקרעים.

רבים מהפחדים שלנו נובעים מהחשיבות שאנו מייחסים לדבר המפחיד, אולם התורה מלמדת אותנו שלפעמים כל שעלינו לעשות הוא לשלוח יד, לתפוס בזנב, 'לנסר את הרגליים' ולהעלים את החלל שתחתיהן יחד עם כל החששות.