המלאכים של סורוקה: "לא רצינו שהמלווים של החולים יסבלו"

ניצול שואה שטבע בים המלח, זוג קשישים ממרכז הארץ שמצא עצמו ללא מקום לישון או לאכול, והורים מלווים שילדם אושפז בעקבות פציעה – עד לפני כשנתיים וחצי האנשים האלה נאלצו 'להעביר' את השבת במסדרונות בית החולים סורוקה או במדשאות. מאז שמוקד שבת נפתח – יש מענה לשומרי השבת שמגיעים לבית החולים, או שנקלעו לשם בעל כורחם במהלך השבת. עכשיו, פונים האחראים על המוקד לזוגות ומבקשים: "בואו להיות זוגות מארחים בסופי שבוע". למוקד שבת לא ניתן להכניס ילדים (כך שלא ניתן לארח עם ילדים).       

מוקד שבת בבית החולים סורוקה מארח מידי סוף שבוע (מכניסת שבת ועד צאתה) חולים שהשתחררו סמוך לכניסת השבת, או קרובי משפחה ומלווים 'שנתקעו' בשבת בבית החולים, מבלי שיש להם מקום כדי לישון ולסעוד בו. האירוח הוא ללא תשלום. המוקד פועל במבנה מחלקת אשפוז יום שנסגרת בסופי שבוע. הוא מכיל 35 מיטות, וכאמור - הוא מציע לאורחיו שלוש סעודות, מקום ללון, לשתות קפה ולנוח.   

המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה הוא בית החולים היחיד והמרכזי בנגב, הממוקם בעיר באר שבע ומשמש כבית חולים על אזורי. הוא נותן שירות רפואי לכמיליון תושבי הדרום, מקרית גת ואשקלון ועד אילת. סורוקה הוא בית החולים השלישי בגודלו בישראל עם 1,087 מיטות אשפוז והוא מתפרש על שטח של 291 דונם.

יהודה ספקטור, מתנדב בבית החולים ואחראי מוקד שבת, הרים את הכפפה לפני כשנתיים וחצי יחד עם לאה הבר, מזכירת חטיבת ילדים בבית החולים. ספקטור, תושב באר-שבע ב- 20 השנים האחרונות, פועל בהתנדבות. הוא מנהל סניף באר שבע של פרויקט הסטודנטים 'נפש יהודי'. לפני 12 שנים הזדמן לו ללוות מכרים שהיו מעורבים בתאונת דרכים, ונאלצו להתאשפז בבית החולים. "לא היה לנו איפה להיות בשבת, מהר מאוד הבנו שיש פה בעיה. עד שנפתח המוקד, המלווה היה נותר  בכיסא לבד או מסתובב על המדשאות, בלי סעודות מסודרות. עכשיו יש מענה". 

ניצול שואה 'נתקע' בבית החולים

ספקטור ממשיך: "מאחר שהייתה מחלקה פנויה הוחלט להקצות לנו אותה כדי להפוך אותה לאי של שקט עבור שומרי השבת. מטבע הדברים בבית חולים אין אווירת שבת, כמו כל בית חולים אחר. עם הקמת המוקד הצלחנו לייצר מקום שבו אין המולת בית חולים. הוא בנוי בצורת בית של זוג. לכל זוג שמגיע להתנדב אני אומר: 'זה הבית שלכם לשבת הקרובה, אתם מארחים בו אנשים מלינה ועד לארוחות. התפקיד שלכם לתת להם מקום להניח את הראש או לשתות קפה בשקט'. האירוח נעשה ללא הילדים של בני הזוג. לכן, רוב הזוגות המארחים הם בלי ילדים או עם ילדים גדולים, כך שהם מגיעים בלעדיהם. זאת מחלקה שלמה עם 22 מיטות אשפוז, ועוד מקומות שינה נוספים, כך שסך הכול אפשר להלין 30-35 אורחים".

לאה הבר, מזכירה חטיבת ילדים, מוסיפה: "יהודה ספקטור מתחזק חדרי אירוח בשבת בהתנדבות, הוא פועל בלי קשר למוקד שבת. בנוסף, אבי ז"ל אליהו זגרון, שהיה ממגורשי גוש קטיף, חלה אחרי הגירוש. הוא אושפז בסורוקה ולא היה לו איפה לעשות קידוש. הוא אמר שאם הוא ישרוד הוא יפתח חדר שבת. הוא אומנם נפטר, אבל החלטנו לפתוח חדרי שבת שנמצאים סמוך לחדרי האשפוז ויש בהם למשל מקרר ופלטה. ראינו שזה לא מספיק. אנשים שומרי תורה ומצוות הגיעו לפה ולא היה להם מענה בשבת. המקרה שהוביל אותנו לעשות מעשה הוא ניצול שואה כבן 85 שטבע בים, ופינו אותו לפה עם בגד ים.

"הוא שוחרר בסמוך לכניסת שבת, ולא היה לו לאן לחזור. אומנם מצאנו לו פתרון נקודתי, אבל בעקבות המקרה הזה החלטנו לשלב כוחות ולפתוח מרכז אירוח לכל מי ששומר שבת. עם הזמן הגיעו לכאן משפחות שלא נוסעות בשבת והן ישבו לסעוד יחד עם אנשים שומרי מצוות שאירחו כאן – זה עם ישראל במיטיבו. מי שמחזיק את המקום אלו זוגות מכל הארץ שבדרך כלל רוצים להיפקד. לשמחתנו כמעט כולם נפקדו וכבר לא יכולים לארח עוד. זאת זכות. זו חוויה שאי אפשר לתאר אותה. הייתה לנו משפחה שבנה נפצע בתאונת דרכים, הם החליטו לשמור שבת ובמהלך השבת בנם התעורר.

"רואים כאן הרבה אהבת חינם. אומנם זאת עבודה קשה להיות זוג מארח, אבל זאת תרומה ענקית לעם ישראל. אתה לא יודע מי מגיע, ואת מי תפגוש. יש שבתות שמהולות בעצב וכאב. אבל תמיד שומעים שירי שבת ודברי תורה".

סגולה לזרע של קיימא

אחת המתארחות, אישה חרדית בשנות ה- 70 לחייה שמגוררת במרכז הארץ, עדיין זוכרת את החוויה. "הגענו לבית החולים מים המלח בעקבות פציעה של בעלי. לא ידענו כל-כך מה לעשות, אחרי ששחררו אותנו סמוך לכניסת השבת. מצאנו את עצמנו לבד, בלי יכולת אפילו לקנות משהו לאכול לכבוד השבת. האמת היא שנלחצתי. לא ידעתי מה לעשות. אנחנו אנשים מבוגרים, וזה לא נעים למצוא את עצמך באמצע המדבר בשבת, בלי מקום נורמלי להניח את הראש ולישון. גם בעלי נלחץ מזה. הוא עבר פציעה וזה היה לא פשוט עבורו. שאלתי את אחד מעובדי בית החולים, בחור שלראשו כיפה, אם יש מקום שאפשר להיעזר בו בשבת, והוא הפנה אותנו למוקד שבת.

"כשהגענו קיבלו את פנינו בסבר פנים כל כך יפה, שזה חימם את הלב. דאגו לנו מהרגע שנכנסנו ועד הרגע שיצאנו, אפילו עזרו לנו למצוא מונית במחיר הכי זול שתיקח אותנו חזרה לבית המלון. הם היו אדיבים בצורה יוצאת מן הרגיל. זה הציל אותנו וחימם לנו את הלב לדעת שיש שירות כזה. כישבנו לאכול מסביב לשולחן כל כך נהנינו מהאווירה. היו שם אנשים שלא היינו מכירים אלמלא היינו מגיעים למקום הזה. כל אחד עם סיפור שונה ונסיבות שונות שהביאו אותו לבית החולים. זה היה מרתק ואנושי. כשחזרנו הביתה הדבר היחיד שסיפרנו לילדים היה על האירוח והחוויות מהשבת. זאת הייתה הצלה בלב המדבר".

לאה הבר אומרת שהזוג המארח עושה סיורים ברחבי בית החולים ומיידע את המלווים או המאושפזים ששוחררו על המקום. "יש משפחה שבאה אחת לחודש לארח, הם מפרסמים לפני כן ברשתות החברתיות ואנשים תורמים להם עוגות ופיצוחים. כשהם כאן - אנשים באים לפה כמו לבית מלון. יש אוכל בלי קשר, אבל הזוגות תמיד מגיעים עם עוד אוכל כמו דגים וחמין. בכל פעם מחדש זה מרגש. זאת חוויה לכל החיים. הגיעו לפה זוגות עם בעיות בשלום בית שדיווחו אחר-כך שזה עשה להם טוב לקשר. הגיעו לכאן אח ואחות לא נשואים שנתנו שבת אחת בחיים למען עם ישראל. דבר אחד בטוח – המארחים יצאו עם מטען ערכי ורגשי. זאת שבת מדהימה. בשעת מלחמה פוגשים את  משפחות הפצועים, נוצר קשר בלתי אמצעי עם האנשים. מחמם את הלב".

ספקטור: "יש מדרש שאומר שיש מצוות שיש עליהן מתן שכר מפורש כמו כיבוד אב ואם או שילוח הקן. שכרה של מצוות הכנסת אורחים הוא בנים. אנחנו רואים את זה בחוש. 85-90 אחוזים מהזוגות שהגיעו אחרי כמה שנים בלי ילדים - נפקדו. אני לא מבטיח שום דבר לאף אחד, אני רק אומר שיש מדרש כזה. הזוג רק מארח, הוא לא צריך לבשל ולטרוח אלא רק לקבל את פני האורחים ולדאוג לצרכים שלהם.

"למתארחים זה מאוד משמעותי. הצלנו אנשים שלא היה להם איפה להיות. היינו עבורם כמו מלאכים. חלק מהאנשים היו שבורים, ופתאום הגיעה להם הצלה כזאת.  עכשיו דרושים עוד זוגות. אלה שמגיעים יוצאים עם סיפוק שלא יקבלו בשום דבר אחר. אחרי שאתה עושה את זה פעם אחד אתה רוצה תמיד עוד פעם. הנתינה מדהימה. הפידבק בחזרה נותן לך כוחות להמשיך".

מספר הטלפון של הרב ספקטור, לזוגות המעוניינים להתנדב - 052-6176135