מהי בעצם גמרא?

אמר לי פעם תלמיד צעיר בתסכול, ברגע של גילוי לב:

"אני לא מבין, בשביל מה הגמרא מאריכה בדיון, בקושיות, בשאלות ותירוצים. למה אי אפשר לכתוב את הדין פעם אחת בצורה ברורה ולחסוך כל כך הרבה בלגן? חצי שעה אני יושב ומנסה להבין את הגמרא: "מצא פירות מפוזרין וכמה, קב בארבע אמות, היכי דמי אי דרך הינוח", ובסוף אני מגלה ש"במכנשתא דבי דרי עסקינן". למה המשנה לא יכלה להגיד בעצמה "מצא פירות מפוזרין במכנשתא דבי דרי הרי אלו שלו"? למה לסבך אותנו עם הקושיות?"

זאת לא שאלה פילוסופית, אלא שאלה הנוגעת לנו בכל רגע מהלימוד. אסור להדחיק שאלה כזו, כי היא מפריעה לנו להשקיע בגמרא כמו שצריך.

האתגר שבפתירת תשבץ

בשביל לענות נביא דוגמה מהחיים.

ערב אחד נכנסתי הביתה וראיתי את בני הצעיר יושב ליד השולחן בסלון, מצחו מקומט, עפרון בידו, מחק לידו, וכל כולו שקוע במה שהוא עושה.

התקרבתי אליו, ושאלתי:

"יענקי, מה אתה עושה"?

"אני פותר תשבץ".

- "מה זה תשבץ"?

"נו, אבא, אתה לא יודע? תשבץ זה נקרא שאני צריך למצואמילה ולכתוב אותה במקום מסוים ושזה יסתדר עם המילים האחרות שאני אכתוב עוד מעט".

- "מה פירוש למצואמילה? אתה יכול לכתוב איזו מילה שאתה רוצה"?

"לא, מה פתאום. נגיד שכתוב לך בהגדרה "מכשיר חשמלי שיוצר קור" ויש לך ארבע משבצות ריקות, ואז אתה כותב "מזגן". זה הרעיון".

- "למה דווקא מזגן, אולי מקרר? גם מקרר הוא מכשיר חשמלי שיוצר קור, וגם בו יש ארבע אותיות!"

"כן, אבל אתה צריך שזה יסתדר לך עם מה שכתוב במשבצות שבמאונך, ושם כתוב לך "בעל חי קטן מתעופף", שזה אומר זבוב, אז צריך שהאות השניה תהיה ז' כדי שזה יסתדר".

- "וואו, באמת ממש קשה. כל הכבוד שאתה מתאמץ. למה באמת אתה מתאמץ כל כך, אמא ביקשה ממך?"

"(צוחק) אבא, אני לא מתאמץ, אני נהנה! זה כיף לחשוב ולמצוא את המילים!"

למחרת באתי הביתה באותה שעה, כאב לי הראש ורציתי שקט. אבל מיד כשנכנסתי הביתה פגשתי את בני החביב מקפץ ומעיף כדור, ומקים רעש שיכול להפיל מטוסים... אמרתי לו:

"יענקי, אתה משחק בכדור ומקים רעש נוראי. למה אתה לא פותר תשבץ, כמו אתמול?"

"אבא, היום אין לי כוח להתרכז כל כך".

- "אז אם אין לך כח, מה דעתך לא לפתור את התשבץ, זה באמת קשה, אבל לפחות רק לקרוא את ההגדרות?"

"מה? אבא, אני לא יכול לקרוא את ההגדרות. זה משעמם כמו לא יודע מה!"

- "אבל אתמול כן קראת אותם הרבה זמן, ואפילו התאמצת! עכשיו אני מציע לך משהו הרבה יותר קל! רק לקרוא בלי להתאמץ!"

"(צוחק) אבא, אתה צוחק עלי? כל הכיף לקרוא את ההגדרות הוא רק כשאתה פותר אותן!"

עד כאן הסיפור הנחמד, שכמובן לא היה ולא נברא ורק משל היה. עתה ניגש לנמשל.

ליצור את הדברים בעצמנו

העלינו שאלה למה הגמרא כתובה בכל כך הרבה קושיות ותירוצים, ומתעסקת בהוה אמינ'ות ומסקנות. למה לא להגיד ברור את המסקנה, כמו במשנה ברורה?

התשובה היא, שהגמרא לא נכתבה כספר גמור, אלא כספר פתוח, ספר שמשאיר לנו את העבודה של למידת התורה שבעל פה על ידי פיתוחה והרחבתה. הגמרא באה לחבר אותנו אל התורה.לא שיאכילו אותנו בכפית את הדינים, אלא שניצור את הדברים בעצמנו.

כל העולם בנוי כך. הקב"ה ברא את כדור הארץ בצורה כזו שיש בו את כל הדרוש בכדי לחיות, אבל על האדם מוטל לפתח את הכדור ולגלות את כל מה שטמון בו. בתחילה ראו רק את האבנים, אחר כך גילו את הברזל, לאחר דורות רבים מצאו גם את הנפט, ולאחר מכן גילו את החשמל, ועוד היד נטויה. כל הדברים הללו היו מונחים בכדור מאז ומעולם, אבל על האדם היה מוטל לפתח את הדברים ולגלות את המסתורין שבבריאה.

כך זה להבדיל גם בתורה הקדושה שהיא התכנית של הבריאה. הכל נמצא בה, ומוטל עלינו לנתח אותה ולמצוא את העומק הגלום בה.

איך קוראים גמרא?

ההבדל בין גמרא לכל ספר אחר, הוא – להבדיל - כמו ההבדל בין מאמר בעיתון לבין תשבץ.

מאמר בעיתון הוא חומר שנכתב על ידי מישהו במטרה להאכיל את הקורא בכפית ולהגיש לו את התוכן בצורה הכי מעניינת שאפשר. לעומת זאת, תשבץ אינו חומר קריאה. אתה לא אמור לקרוא אותו אלא לפתור אותו. וכמו בדוגמה שהבאנו, כאשר מנסים "לקרוא" תשבץ – אין לך דבר משעמם מזה. כי כל מהותו של התשבץ הוא להביא לך דבר חסר שעליך להשלים אותו, עליך ליצור אותו, על פי ההגדרות הנתונות. אתה הוא זה שכותב את התשבץ.

להבדיל, גם הגמרא היא כך. הגמרא באה ללמד אותנו את התורה שבעל פה לא באופן שנהיה פסיביים ונקבל מה שיגידו לנו, אלא באופן פעיל. אנחנו עצמנו יושבים עם הגמרא, מפענחים אותה, ופשוט בונים את הסוגיה בעשר אצבעות.

להתחבר אל רצון ה'.

וכאן אנחנו חוזרים לשאלה הראשונה שבה פתחנו את הפרק:למה באמת הגמרא בנויה כך? מה רע בכך שייכתבו בה הדינים המעשיים וזהו? האם המטרה היא שיהיה לנו מאתגר?...

לא.

הסיבה היא כי המטרה של התורה הוא לא רק ללמד אותנו מה הדינים המעשיים, אלא להפוך אותנו עצמנו לאנשים שמבינים מעצמם מה רצון ה'. אנשים שמחוברים כביכול ל"ראש" של התורה.

איך קורה החיבור הזה? פשוט מאוד: על ידי כך שהמשנה והגמרא ניתנו בצורה של "רעיונות". רעיון הוא דבר מופשט, גולמי, שהלומד הוא זה שמרחיב אותו, מנתח אותו, ובעצם - יוצר אותו.

במשנה ובגמרא יש רעיונות אלוקיים, שכאשר אנו תופסים אותם – ניתן להרחיבם עד אין סוף. וכאן אנחנו נכנסים לתוך היצירה של התורה. אם התורה היתה ניתנת כפסקי דינים ברורים וחתוכים- זאת לא היתה יצירה שלנו, לא היינו שותפים לעצם התורה, ולא לזה התכוון הקב"ה. הוא רוצה עם שמבין וחושב ומחובר לרצונו של הבורא. הגמרא נותנת את הכלים לחשוב.

אם אתה קורא את המשנה ואחר כך את הקושיות של הגמרא, אתה לומד לדעת לנתח משנה, לזהות את הבעיות, להפעיל את הראש על מה שהקב"ה אמר,ולהגיע למסקנות מעצמך. לחשוב בעצמך, ולא רק לבלוע מה שמאכילים אותך. אז אתה הולך ונהיה שותף לדף, שותף לתורה. איש של תורה. או נשתמש במילים הקדושות והמתוקות מכל: "תלמיד חכם".

הגמרא במהותה היא ספר פירוש למשנה. במקורה היא נקראת "תלמוד בבלי". כיום הספר נקרא בלשוננו "גמרא". "גמרא" פירושה – למידה. אנחנו לא מקבלים פירוש מוכן על המשנה, אלא לומדים את המשנה, מפענחים אותה בעשר אצבעות, בהדרכתה של הגמרא. ממש כמו ההגדרות של התשבץ, המדריכות את הפותר בכיוון הנכון אבל משאירות לו את עיקר העבודה.

מי שעושה את העבודה כמו שצריך – הולך ונבנה להיות איש של תורה, תלמיד חכם אמיתי, נזר הבריאה.

הגמרא היא הכלי העוצמתי ביותר לחבר אותנו אל השכל העליון, האלוקי. רק מי שלומד גמרא כראוי יכול להיות תלמיד חכם אמיתי, נזר הבריאה.

סיכום הפרק:

הגמרא בנויה במהלך של קושיות ותירוצים המשאירים ללומד את מרחב הפעולה להיות שותף ליצירה הגדולה ביותר – יצירה של סוגיה בגמרא. לימוד כזה בונה אותו להיות איש של תורה, תלמיד חכם אמיתי.

מתוך הספר "שותף לדף - הדרכה בלימוד הגמרא", מאת הרב משה יודלוב. לרכישת הספר ב'הידברות שופס', לחצו כאן.