איך מתנהלת חופה בשפת סימנים? הכירו את הרב שמנגיש את היהדות לחירשים

"היה לי קשה לגדול בבית שבו שני ההורים חירשים", מודה הרב רוימי (49), הבכור מבין שלושת אחיו. "כבר מגיל צעיר מאוד הייתי צריך לרוץ איתם לבנקים או לתרגם את מה שהמורה אמרה באסיפות הורים. הייתי עושה דברים שילד לא אמור לעשות. ילד אמור ליהנות ממשחקים, ואני הייתי מעין בעל הבית. הייתי צריך לקחת אותם לכל מקום ולתרגם להם מה אומרים בשפת הסימנים.  

כדוגמה לילד המתבגר בטרם עת, מציין הרב רוימי כי בזמן מלחמת יום הכיפורים, הוא הורה להוריו מתי יש להיכנס למקלטים. "יחד עם זאת, בעוד שהוריי לא שומעים הם קיבלו במתנה דברים אחרים – הם מאוד חכמים וחדים, וחוש הטעם שלהם מאוד חזק. זה מעין פיצוי על אובדן חוש השמיעה", הוא מדגיש.

"פעם לא היתה נגישות ומודעות לנושא החירשים, לא פעם החברה לא הייתה סבלנית. בילדות הרבה צחקו עליי. כשהייתי מגיע עם הוריי לפורומים חברתיים, הילדים היו נאספים סביבנו כדי לראות איך אנחנו מדברים בשפת הסימנים. זה עורר לא מעט סקרנות. מאוד התביישתי בזה. הייתי בוכה להשם ואומר לו: 'למה נולדתי להורים חירשים?', בסוף הבנתי שהייעוד שלי לעזור לעולם החירשים. היום אני שמח וגאה בשני הוריי. גם הם גאים מאוד במפעל שהקמתי".

בפעילותו למען החירשים, רואה הרב מעין תיקון לחוויות הילדות הקשות. "להנגיש את היהדות לחירשים - זאת השליחות שלי. עשר שנים למדתי תורה בקפדנות. לאחר מכן פרצתי את הדרך בנושא. אני אחד הרבנים הפעילים בעמותת שמעיה, ואחראי על המחלקה של הילדים ומבוגרים. אני עושה פרויקטים שונים, בר-מצוות, חתונות, טיולים לקברי צדיקים ועוד.

עובר מעיר לעיר – ומוסר שיעורי תורה בשפת סימנים

"מאז שאני פעיל בתחום פרצתי את הדרך לחירשים בכל הנוגע לשיעורי התורה, אותם אני מתרגם בעת ובעונה אחת. אני לא יושב במקום אחד, אלא עובר מעיר לעיר, מגיע לחירשים ומראה להם מהי היהדות. אני מנגיש את עולם התורה, וב"ה אנחנו רואים פירות".

הרב רוימי מוסר שיעור תורה בשפת סימנים. צפו:

אחד ההישגים של הרב רוימי הוא בנושא החיתון, הבולט שבהם הוא בכך שהכתובה של בני הזוג היא רגילה, כלומר לא מוזכרת בה החירשות של בני הזוג. מלבד זאת, הוא עורך את החופה כפי שמתנהלת חופה רגילה - אומנם הזוג לא שומע, אבל עדיין נשמע שיר חופה, כשהמתורגמנית או המתורגמן מדגימים וממחישים את השיר.

"כאב לי שהם מרגישים סוג ב' ולא כמו כל השומעים", הוא משתף, "כשהיו פונים אליי הייתי עונה להם: 'אל תדאגו,  ב"ה נדאג שבכל המועצות והרבנויות בארץ ישראל יכינו כתובה רגילה. אנחנו נשנה את המצב הזה'. צריך להבין שמדובר באנשים שהם אנשי עסקים, סטודנטים באוניברסיטה ומתפקדים רגיל בשאר תחומי החיים – אז למה שלא יתחתנו כמו כולם?!"

המאבק לכתובה רגילה הצליח. "אכן הצלחנו, ובכתובה כבר לא מוזכר עניין החרשות כמו בעבר. הם מקבלים כתובה רגילה מכל הרבנויות בישראל. זה הישג גדול מאוד בשבילנו כי הם מרגישים שהם שייכים לעולם השומעים, הם חלק מאיתנו. כמובן שעשינו את הכל תחת פיקוח הלכתי".  

הרב רוימי לא מסתפק בכך. כחודשיים לפני החופה הוא פוגש את החתן, ועורך הדרכת חתנים. כמו כן, הוא עובר עם החתן המיועד על פרטי החופה עצמה. "אני נותן לו להבין ולקרוא הרבה פעמים את הפסוק 'הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל'. זה חשוב מאוד שהוא יגיד את המשפט הזה, כי רק אז הכלה יכולה להבין מה שהוא אומר, והחופה והקידושין יוצאים כמו שצריך. אפילו שיש מתורגמן, החתן יודע מה הוא אומר. אני ממחיש ומראה לו הרבה קודם לכן. הנגשנו להם את החופה. ובהחלט - כמו שהשומעים מקבלים הדרכה של חתנים וכלות, גם ציבור החירשים זכאי לכך". 

כאמור, רוימי משתמש בידיו כדי לתרגם סימולטנית את החופה בשפת הסימנים. לצורך כך הוא משתמש במכשיר עם רמקול ('מדונה'). "גם השומעים מתרגשים וגם החירשים. אני מתרגם את החופה בעת ובעונה אחת. זה קשה אבל כשמרגילים את המוח לעשות שתי פעולות יחד, זה אפשרי. גם הקהל מתרגש. הוא נכנס לחוויה, אני גם מבדח לפני כן, כך שהחתן והכלה צוחקים גם כן. הם נכנסים לאווירה. אני בא עם הרמקול כי אני מדבר איתם בשפת הסימנים, אני צריך להראות את הידיים שלי וגם את השפתיים שלי, אני מדבר בצורה איטית והמכשיר מחובר להגברה וכל הקהל וגם האורחים, שומעים אותי וגם הם מבינים אותי בשפת הסימנים".

אחד המקרים שנגעו לליבו הוא של בני זוג, בשנות ה- 60 לחייהם שהתחתנו בפעם השנייה: "הם בכו והתרגשו בחופה שערכתי להם, והסבירו שבצעירותם כשנישאו בפעם הראשונה, הם לא הבינו לקראת מה הם הולכים. לעומת זאת, בחופתם השנייה, כשהם בעשור השישי לחייהם, הכל היה ברור".

ילדים חירשים קוראים בתורה

גם את העלייה לתורה, לפני בר-מצווה מנגיש הרב רוימי: "חודשיים שלמים לפני אני מלמד את חתן הבר-מצווה את פרשת השבוע שלו. לרוב אני עורך טקס בכותל המערבי, יש לי מתנדבים שמתופפים ומכניסים אותם בליווי תופים עד לכותל. החתן יודע את הפרשה ולהניח תפילין. אני נותן לו להרגיש שהיום הזה הוא כולו שלו. הוא עולה לתורה, וככה יש לו חשק להתקרב לתורה. הוא לא מניח תפילין רק לתמונות. יש ילדים עם מכשירים באוזניים, אותם אני מלמד עם ההיגוי הנכון. הייתה לי בר מצווה שההורים בכו בדמעות שליש. כולם ראו את הקושי של החתן להגיד את הפרשה מילה במילה. זה היה מרגש מאוד.

לרב רוימי יש מסר: "ציבור השומעים צריך לכבד יותר את החירשים, להנגיש יותר את השירותים ואת היהדות, ולאפשר להם למשל לומר קדיש. כדי שהם ירגישו מחוברים לשומעים. צריך לחבק את הציבור הזה, להבין את עולמם. הם לא הולכים להיות רבנים או חזנים, אבל כן צריך לתת להם להיות חלק מהמניין, והם אגב כן מצטרפים למניין. מה שכן אסור זה לרחם עליהם, חובה להתייחס אליהם בגובה העיניים. יש חירשים בעלי עסקים, הם עובדים ומנהלים חיי שגרה. הם לא צריכים רחמים, הם כמו השומעים".

וכן - לרב רוימי יש חלום: "הייעוד שלי הוא לעשות שליחות בהנגשת היהדות לחירשים, לערוך חופות, בר-מצוות, ולבער דעות קדומות. היעד הבא שלי הוא לראות רב מוסמך שהוא חירש. זה יהיה ביאת המשיח".