לא תאמינו מה אפשר ללמוד מילד בן 9

תקראו סיפור שאחריו לא צריך להוסיף שום דבר...

זהו סיפור שאמא מדהימה סיפרה לי, אבל זהו לא סיפור שנולד בין לילה. הסיפור הזה הוא תוצאה של עבודה תמידית, של עבודה פנימית, של תפילות, של פגישות שבועיות וכו', כדי שהחינוך יהיה כמה שיותר מוצלח. ואלו התוצאות...

היא סיפרה על הילד שלה, בן 9, שניגש אליה ואמר: "אמא אני רוצה לספר לך משהו, את פנויה?".

"כן אני פנויה כעת".

"אמא, אבל את לא תכעסי?".

היא (הרגישה שמדובר פה במעשה לא כל כך...): "תראה, מתוק, קודם כל זה שאתה מספר לי זה נפלא, ובדר"כ מי שמשתף את אמא ומספר זה סימן שהוא יודע שהוא עשה טעות והוא מתחרט, אז לא צריך כבר לכעוס על זה".

הם התיישבו לשיחה על הספה בסלון, והיא כולה במתח. מה הוא כבר רוצה לספר?!

"מה שאני רוצה לספר לך זה סיפור שקרה כשהייתי בכיתה ב'".

היא, "וואוו! מלפני שנתיים ועד עכשיו שמרת את זה בלב?".

"כן, אני חושב על זה לפעמים וזה מפריע לי, אז אני רוצה לספר לך", הדמעות עלו לעיניו.

"את זוכרת את מבצע פורים בת"ת? שהמנהל עשה מבצע שמי שלא ישתמש בנפצים ובפיקות הוא ישתתף בטיול?".

"כן אני זוכרת... ואני גם זוכרת שהשתתפת".

"אז אני שיקרתי! אני לא התגברתי, ואמרתי לרב שאני לא השתמשתי בנפצים וכן השתמשתי, איך אני יכול לכפר על זה? ואולי זה גזל? אין לי כסף לשלם, איך אני אחזיר את זה? ואמא, אל תספרי לאף אחד שלא יחשבו עלי שאני שקרן".

ופה הילד התחיל לבכות, ולא נרגע.

האמא שהייתה המומה ומרוגשת שזה מה שיש לבן שלה לספר לה, התעשתה, חיבקה אותו ואמרה "אותו טיול שהיה לכם לפינת החי, שבסופו הרב חילק לכם קרטיבים?".

"כן, אמא".

"תקשיב", אמרה האם, "אני ממש מתרגשת שיש לי בן כמוך. תגיד לי, מי שהוא שקרן, השקר שלו מפריע לו? שנתיים אתה שומר את זה בלב וזה מפריע לך, תראה איזה ילד ישר ואמתי אתה... כל הכבוד לך שאתה מספר ולא שומר את זה בלב לבד".

"אמא, אבל אני שיקרתי".

והאם, שמספרת שהייתה לה סייעתא דשמיא לא רגילה לענות לו, שאלה: "תגיד לי, מה גרם לך לא להגיד את האמת?".

"אני מאד רציתי להשתתף בטיול עם כל החברים, אז לא התגברתי".

בקצרה, האם החלה להסביר לבן שלה שזהו מעשה לא טוב, אך זהו מעשה של ילד קטן שכל רצונו היה לנסוע לטיול, וילדים קטנים גם לא מתגברים לפעמים. היא המחישה לו בדוגמא, שאחותו הקטנה קיבלה עוגייה. היא סיימה לאכול ובאה לבקש עוד, ואמרה "לא קיבלתי". נכון שהמעשה אינו ראוי, וצריך להסביר לה שלא מתנהגים כך, אך בהחלט בגלל שהיא ילדה קטנה, אך אין זה הופך אותה ולא אותו לשקרנים.

האמא המדהימה הזו הסבירה לבן שלה את המעלה שלו – שהוא עשה טעות של ילד, והוא מתחרט על כך, וזה מה שצריך לעשות. מה שנותר זה "לעשות תשובה" – לומר לה' סליחה ולהשתדל לא להתנהג כך שוב.

הילד שלה לא היה רגוע, ורצה לדעת האם הוא צריך לשלם לת"ת ששילם עליו את הוצאות הטיול שכביכול לא היה צריך לשלם עליו.

אמו הרגיעה אותו ואמרה לו שהוא הילד שלה, והיא זו שתשלם אם צריך לשלם, הוא ילד והוא עשה טעות של ילדים, ו(גם) בשביל זה הם ההורים שלו, ואם צריך – הם ישלמו על כך. מה שחשוב הוא שהוא עשה את הדבר הנכון כשהוא סיפר, וגם התחרט על כך.

"מה עושים כשיש שאלה הלכתית?", שאלה אותו. "מתקשרים לרב".

וכך עשו.

הם התקשרו לרב פוסק. בטוח שלא מגיעות לרב שאלות כאלה כל יום, וגם לא פעם בשנה. ותשמעו את התגובה של הרב ואת תשובתו.

האם סיפרה בקצרה את הסיפור ושאלה את הרב מה צריך לעשות.

הרב, שהיה מופתע ומרוגש, שתק, ולקח לו כמה דקות להירגע מהשאלה וממי ששאלה... ואז אמר באילו המילים: "אשריך שיש לך בן כזה, איזה בן יש לך... תגידי לו שלא צריך לשלם שום דבר, שיעשה תשובה ויעשה תשובת המשקל. שיתחזק במידת האמת ויחזק ילדים במידת האמת, אם הוא שומע שילדים לא אומרים את האמת – שייגש אליהם ויגיד להם שאסור, ושכדאי להם לומר את האמת.

ותגידי לבן שלך שעדיו לגדולות, כתוב "שבע ייפול צדיק וקם". כדי להיות צדיק צריך ליפול, להתגבר, לעשות תשובה וכך הלאה, ובע"ה יהיה צדיק גדול".

האם, מרוב התרגשות ושמחה, אמרה לרב – הנה הילד יושב לידי ושומע אתכם, שהרב יגיד לו".

והרב אמר לילד בשמחה!

"אם הייתי לידך, הייתי נותן לך נשיקה! אתה תהיה צדיק גדול, כל הכבוד לך. תעשה תשובה ותחזק את החברים שלך במידת האמת".

איזו אמא לא הייתה מייחלת לבן כזה?

כל אמא יכולה לזכות לילדים כאלה. זו תוצאה של חינוך טוב, תוצאה של השקעה ושל תפילות כמובן.

איך מגיעים למצב כזה, שהילד שלי ירצה לספר לי, וגם יתחרט על מעשה שהוא עושה מעצמו, וגם תהיה לו יראת שמים? תקראו את המאמר "מדוע הילדים אוהבים ורוצים להקשיב לנו?".

הרבה נחת ושמחה!

יוכי דנחי – ייעוץ חינוכי ותמיכה רגשית לגננות ואימהות, מומחית למשמעת וסמכות Yd0548414745@imahut.org.il