10 עובדות על הנביא יחזקאל ועל ספרו המופלא

1. יחזקאל בן בוזי הכהן היה נביא שניבא בסוף תקופת הבית ראשון ולאחר חורבנו.

2. על פי התאריכים המצוינים בספר, יחזקאל ניבא עשרים ושתים שנה: מחודש תמוז בשנה החמישית לגלות יהויכין, שש שנים לפני החורבן, ועד לראשון בניסן בשנה העשרים ושבע לגלות יהויכין, שש עשרה שנים לאחר חורבן הבית הראשון, שחרב בשנת 586 לפני הספירה.

3. יחזקאל גלה בגלות יהויכין שנקראת גם 'גלות החרש והמסגר' על ידי בבל. הוא התגורר ליד נהר כבר שבבבל ושם ניבא ליושבי הגולה וכן ליושבי ירושלים, כאשר צווה לשגר את נבואותיו בכתב לתושבי ירושלים, כדי שישמעו וישובו אל ה'. על פי המסורת קבור יחזקאל בכפר אל-כפל שבעיראק.

4. מנבואותיו המפורסמות של יחזקאל הן, מראה "מעשה מרכבה" שמתאר על דרך הסוד את המתרחש בשמיים ואת דרכי ההנהגה של ה'. חזון ידוע אחר הוא "חזון העצמות היבשות", המתאר את גאולת עם ישראל. בנוסף, התנבא יחזקאל בפרקים רבים בספרו, על מבנה בית המקדש השלישי לעתיד לבוא.

בנבואתו על חזון העצמות היבשות, היה יחזקאל בין אלו שזכו להחיות מתים. תחייתן של העצמות היא סמל ומשל לתחית עם ישראל מתוך הייאוש הגדול והעמוק, שהקיף את כל בית ישראל לאחר חורבן הבית וגלות יהודה מארצו.

יחזקאל מתאר כיצד רוח ה' מוציאה אותו ממקומו ומניחה אותו בתוך בקעה מלאה עצמות אדם יבשות. על שאלת ה': "בן אדם, התחיינה העצמות האלה?", משיב יחזקאל: "ה' אלוקים, אתה ידעת".

ה' מצווה את יחזקאל לנבא: "הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם, רוּחַ--וִחְיִיתֶם. וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר, וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר, וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ, וִחְיִיתֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'".

כאשר מסיים הנביא את נבואתו – "וְהִנֵּה-רַעַשׁ, וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת, עֶצֶם אֶל-עַצְמוֹ. וְרָאִיתִי וְהִנֵּה-עֲלֵיהֶם גִּדִים, וּבָשָׂר עָלָה, וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר, מִלְמָעְלָה; וְרוּחַ, אֵין בָּהֶם".

בשלב זה מצווה ה' את יחזקאל לנבא שוב: "מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ, וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה, וְיִחְיוּ. וְהִנַּבֵּאתִי, כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי; וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ, וַיַּעַמְדוּ עַל-רַגְלֵיהֶם--חַיִל, גָּדוֹל מְאֹד-מְאֹד".

5. לאחר המחזה המופלא, מסביר ה' ליחזקאל כי אין זה אלא משל וסמל לתחיית בית ישראל: "הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה; הִנֵּה אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ--נִגְזַרְנוּ לָנוּ. לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר ה' אלוקים הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה' בְּפִתְחִי אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם, וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם--עַמִּי. וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל-אַדְמַתְכֶם; וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה' דיברתי ועשיתי".

תנו רבנן: "בשעה שהפיל נבוכדנאצר הרשע את חנניה, מישאל ועזריה לכבשן האש, אמר לו הקב"ה ליחזקאל: 'לך תחיה מתים בבקעת דורא"; רבי אליעזר אומר: "מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם, ואמרו שירה ומתו. מה שירה אמרו? 'ה' ממית בצדק ומחיה ברחמים'. רבי יהושע אומר: שירה זו אמרו: 'ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל'.

במסכת סנהדרין מובא: "רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: 'מתים שהחיה יחזקאל עלו לארץ ישראל, ונשאו נשים והולידו בנים ובנות'. עמד רבי יהודה בן בתירא על רגליו ואמר: 'אני מבני בניהם והללו תפילין שהניח לי אבא מהם'.

ומי הם אותם מתים שהחיה יחזקאל? אמר רב: 'אלו בני אפרים, שמנו לקץ של הגאולה מגלות מצרים, וטעו בחשבון ויצאו לפני הזמן היעוד ונהרגו'. שמואל אומר: 'אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים'. רבי ירמיה בר אבא אומר: 'אלו בני אדם שאין להם לחלוחית של מצווה'. רבי יצחק נפחא אומר: 'אלו בני אדם שחיפו את ההיכל בשקצים ורמשים'. (סנהדרין צב, ב)

6. אחת מנבואותיו הוא הפסוק המופיע בהגדה של פסח: "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ; וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי. רְבָבָה, כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי, וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים:  שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה".

7. נבואה מפורסמת נוספת היא אודות שיבת עם ישראל לארצו וטהרתם: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן-הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַתְכֶם. וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים, וּטְהַרְתֶּם:  מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל-גִּלּוּלֵיכֶם, אֲטַהֵר אֶתְכֶם. וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן, מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם, לֵב בָּשָׂר. וְאֶת-רוּחִי, אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וְעָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ, וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם. וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם; וִהְיִיתֶם לִי, לְעָם, וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹוקים".

8. יש הבדל בתוכן נבואותיו לפני החורבן ולאחריו: עד לחורבן הטיף יחזקאל לפני יהודי הגולה על חטאיהם. הוא טען שחטאיהם הביאו לגלות ולשעבוד, והזהיר מפני חורבן שלם ושיעבוד קשה יותר, אם לא יחזרו בתשובה.

כירמיהו, שניבא באותה תקופה בארץ-ישראל, טען יחזקאל שמקדש ה' לא יספק להם הגנה אוטומטית, שנביאי השקר מעוררים תקוות שווא ומטעים אותם, ושאין לתכנן תחבולות מדיניות כנגד בבל.

9. לאחר החורבן חדל יחזקאל מנבואות התוכחה והפורענות ונבואתו היא נבואת נחמה: על שיבת הגולים למולדת, על בניין הארץ ובניין המקדש, ועל עתידו של עם ישראל בארצו, לאחר הגאולה. 

10. בפרקים לח-לט מתאר הנביא את מלחמת גוג ומגוג, ומציין כי למלחמה זו שתי מטרות עיקריות:

האחת מיועדת לגויי הארץ: "וְהִתְגַּדִּלְתִּי, וְהִתְקַדִּשְׁתִּי, וְנוֹדַעְתִּי, לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים; וְיָדְעוּ, כִּי-אֲנִי ה'". וכן: וְאֶת-שֵׁם קָדְשִׁי אוֹדִיעַ, בְּתוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא-אַחֵל אֶת-שֵׁם-קָדְשִׁי, עוֹד; וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי-אֲנִי ה' קָדוֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵל".

השניה מיועדת לעם ישראל:  "וְיָדְעוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כִּי אֲנִי  ה' אלוקיהם  מִן-הַיּוֹם הַהוּא, וָהָלְאָה".