בכיו של הרך הנולד נמהל ביללות האמבולנס: ראיון מרגש ומלא הודיה עם האב שהתמוטט

שום דבר לא הכין את דניאל (33) ומור (28) ג'ראד לאירוע שהתרחש יומיים לפני ברית המילה של בנם הבכור. ביום שישי לפני כשבועיים, דקות אחדות לפני כניסת השבת, התמוטט דניאל ואיבד את הכרתו.

זעקות הבכי של התינוק בן 6 הימים נמהלו באזעקות האמבולנס שהזעיקה היולדת המבוהלת. כך החל המאבק על חייו של דניאל: במשך שלושה ימים שהה בטיפול נמרץ בבית החולים איכילוב כשהוא מונשם וחסר הכרה. בעוד שהרופאים נלחמים על חייו נערכה לבנו בכורו ברית מילה, במעמד שהיה לא צפוי ומותח: חייו של אבי התינוק היו בסכנה מוחשית.         

דניאל זוכר במעורפל את הרגעים האחרונים לפני שהתמוטט: "אני סובל מאסטמה, ולא הרגשתי טוב. היה לי קוצר נשימה, אני זוכר שחשתי מחנק והתמוטטתי. רעייתי הזעיקה עזרה ראשונה. מכאן והלאה אני לא זוכר כלום. התעוררתי ביום ראשון בצהריים, בחלוף שלושה ימים, מסביבי היו אנשים במחלקת טיפול נמרץ. לא הבנתי איפה אני נמצא, זה היה הלם. מור אשתי הייתה לידי, ודבר ראשון שאלתי אותה על הברית של הבן שלצערי לא נכחתי במעמד. באופן טבעי, ברית בלי אבא זה מעמד עצוב, אבל אנחנו מקבלים את זה באהבה ורואים חסדי שמיים". דניאל הוא חולה אסטמה מגיל צעיר. במקרה האחרון הוא לא הספיק לקבל מענה רפואי בזמן, כך שהוא קרס והתמוטט. "זה מאוד מלחיץ", הוא מודה.

"ברגע אחד מבינים שהחיים יכולים להתהפך לכאן או לכאן. שום דבר לא מובן מאליו". בעוד דניאל היה שרוי במצב קשה, אלפי אנשים שהמקרה נגע לליבם התפללו להחלמתו. "ביום רביעי שעבר השתחררתי מבית החולים ואני מודה שהמקרה הזה שינה לי את הפרספקטיבה על החיים. הבנתי שקודם כל יש לנו הרבה סיבות להיות שמחים בחיים. לפני שזה קרה לי היו לי, כמו לאנשים רבים, כל מיני דברים מלחיצים בחיים. אחרי שקורה דבר כזה, כשאתה מבין שיכולת להחזיר את נשמתך לבורא, מסתכלים על המעלות של הדברים, על הדברים החיוביים.

"המסר שמהדהד לי בעוצמה הוא שצריך לנצל את הזמן נכון ולהודות על מה שקב"ה עושה אתנו. החיים יפים. כמובן שזה מחזק את האמונה, אני מבין כמה רחמים יש לקב"ה. הרי זה עניין כל-כך שברירי - יכולתי למות עוד דקה אם לא הייתי מקבל עזרה רפואית מאיחוד הצלה ולא היה מגיע אליי חמצן. אני מודה לקב"ה, קיבלתי את החיים במתנה".  

דניאל ראה לראשונה את בנו אחרי ברית המילה: "כשראיתי אותו בפעם הראשונה אחרי הברית התרגשתי מאוד. אין ספק שזה היה מפגש עוצמתי. הורי לקחו את המקרה מאוד קשה, אומנם עכשיו אני בסדר, אבל ההורים עדיין מתאוששים מהחוויה הלא קלה שעברה עליהם". 

דניאל ומור מבקשים להודות לעם ישראל על התפילות והחסד: "בכל פעם שיש צרה ליהודי, עם ישראל מראה לנו כמה הוא מאוחד, וכמה ערבות הדדית יש בינינו. היו אנשים שקראו תהילים, היו כאלה שהקדישו שיעורי תורה, והיו כאלה שפיזית הגיעו לעזור ולסייע. זה מחמם את הלב. אני יודע שהשם שלי הגיע להרבה קבוצות ווטסאפ, מהדרום ועד הצפון. ההיענות הייתה מדהימה. אני מתגורר בבניין לצד שכנים חרדים. כל הבניין התארגן בשבת כדי לקיים תפילות באחד מבתי הכנסת. אני יודע שבמצב כזה של סכנת חיים – רק תפילות מועילות".

ערבות הדדית – חוסנה של החברה החרדית

בני הזוג, שהתקרבו ליהדות, הקימו בית בישראל לפני כשנה. הם הכירו דרך אתר "שבע ברכות" של הידברות. כיום הם מתגוררים בבני ברק, כאשר דניאל הוא אברך כולל.

"בתור חוזר בתשובה, הזדמן לו להכיר את הפנים היפות של החברה החרדית ביתר שאת", אומר דניאל. "אני מודה שלא הייתי רגיל לכזאת ערבות הדדית. זה מדהים. כשהייתי מאושפז במהלך השבת, השכנים שלנו הלכו מבני ברק ועד לאיכילוב כדי לעדכן את אשתי שהייתה בבית עם התינוק. זה היה קידוש השם גדול. הצוותים הרפואיים היו בהלם מההתנהגות שלהם, מהאכפתיות ומהנכונות שלהם לטרוח כל-כך בשביל הזולת. מלבד זאת, השכנים פונים אלינו ומציעים עזרה עם אוכל וקניות. אני מודה שהופתענו לטובה. זה חוסנה של החברה החרדית שיש בה ערבות הדדית, אם זה בתפילות ועזרה פיזית. עד היום, למרות שכבר חזרנו לשגרה, כל יום השכנים מציעים עזרה לשמור על הילד או סיוע בהכנות לשבת".    

אחר שהתאושש מעט, ביקש דניאל להודות לחובשי הצלה, שמיהרו להגיע לביתו והצילו את חייו. מתנדבי הצלה איציק בנזימן, יחזקאל גולדרייך, מאיר רוטנשטיין ויוסי ברויער, התרגשו מבקשתו של דניאל, ואכן הם נפגשו. דניאל ביקש לשמוע מהם מה התרחש בדקות הקריטיות. מתנדבי הצלה תיארו בפניו את שארע, שיתפו איתו את תחושותיהם מהמקרה וסיפרו לו על ההיענות הגדולה שהייתה בתפילות לשלומו.

עוזר פארמדיק איציק בנזימן: "כשהגעתי למקום טיפלתי באברך שהיה עם כשל נשימתי חמור, מחוסר הכרה ולא מגיב. התחלתי בסיוע נשימתי שייצב את מצבו. אני יכול לומר שיש מקרים בודדים שמרגישים שממש מצילים חיי אדם – זה אחד מהם. דניאל פונה לבית החולים איכילוב, ומאחר שאני מתנדב שם ביקשתי שיקבלו אותו בצורה הכי טובה שאפשר. המפגש איתו לאחר מכן היה אחד הדברים המרגשים שזכורים לי בתקופה האחרונה. לראות אדם ששהה במצב של כשל נשימתי חוזר לאיתנו - רק מחזק משמח ומרגש. רק להודות להשם על הניסים הגדולים שאנחנו רואים יום יום".   

דניאל מציין שהאירוע גרם לו להעריך אחרת את היותו אברך כולל ואת גודל הזכות ללמוד תורה ולקיים ומצוות: "כשאתה מבין שהחיים הם לא לנצח  הרבה דברים משתנים. אתה מסתכל בצורה עמוקה יותר על הדברים, ורואה את החיים אחרת לגמרי. היום, כשאני הולך ללמוד תורה, אני מעריך פי כמה את הזכות ללמוד. בעיני זאת גם זכות גדולה לקיים מצוות, זה לא מובן מאליו. כל רגע שיש לנו אנחנו צריכים לנצל נכון, ולשמוח. התלונות על רגעי הקושי מתגמדות לעומת החסד שהקב"ה עשה איתי. אני ב"ה הולך על הרגליים ומתפקד רגיל ככל האדם. אחרי שהתעוררתי כמה ימים לא יכולתי לקום, הייתי מרותק למיטה. זה היה מלחיץ. אומנם שמחתי שהתעוררתי אבל פחדתי שלא אחזור לעצמי, ב"ה לקח לי יומיים, ואילצתי את עצמי לקום וללכת. ב"ה חזרנו לשגרה ואנחנו מודים לקב"ה על הכל".