מנוחה פוקס
הסתכלנו עליו ולא ראינו אותו. חלפנו על פניו, ולא שמנו לב שהוא שם
איפה הוא היה כל השנים? הסתכלנו עליו ולא ראינו אותו. חלפנו על פניו ולא שמנו לב שהוא שם
- מנוחה פוקס
- פורסם ג' שבט התשע"ט |עודכן
(צילום: shutterstock)
בהיותי מורה, אהבתי לראות את התלמידות "נשפכות" להפסקה. תוך שנייה אפשר לראות מי חברה של מי, מי פופולארית ממי, על מי לא מוותרים כאן ומי נחשבת לאוויר. כן, כך ממש. מי נחשבת לאוויר!
כל אחת מזנקת ממקומה, ניגשת לחברותיה, למקובלות הכיתה, לחרוצות הכתה – ורק לא לבודדות הללו, שנשארות נטועות במקומן, כאילו הן סתם עפר ואפר, כלום ואפס.
כיועצת, אני מסבירה להורים מה לעשות עם ילדים כאלה, אבל בחיים – לא רק ילדים נתפסים בהתבודדותם המייסרת, כי אם גם מבוגרים.
ביציאה מהכותל המערבי הן ישבו בשורה ארוכה. כל הקבצניות המוכרות האלו. מיהרתי לעיסוקי, חלפתי על פניהן כמו רוח והצלחתי להגיע החוצה בשלום. רק כשהייתי שם, בחוץ, נזכרתי לשאול את עצמי: האם לא מן הראוי היה לגשת, לחייך מול פניהן, ולהגיש לכל אחת מהן איזו מטבע?
איך עברתי ולא ראיתי? איך חלפתי ולא הבחנתי?
קשה לשים את עצמי ממש במקום של האחר, אבל אנחנו יכולים לנסות להבין ללב האחר, למכאוביו, למסכנותו ולהתבודדותו שנכפית עליו.
גם במשפחה, אפשר לראות את הילד שלא מוצא את מקומו. הוא תמיד שקט, נחבא אל הכלים, מובל, הולך בתלם, וכאילו אינו רוצה קשר עם איש. כל כך הרבה פעמים אנו עוברים ליד ילד כזה ולא מתייחסים. למה להתייחס? אם הוא בעצמו אינו יוצר קשר, כנראה שאינו רוצה. והילד המופנם הזה נשאר שם, בפינת החדר, בזווית הבית, מביט בכל אלו שסביבו ונפשו יוצאת להיות כמותם, מסתכל על אחיו ושואל את עצמו ללא קול: למה אני שונה מהם? מדוע הם כל כך מוצלחים? כל כך מוכשרים? כל כך קלילים? ואני כלום!
הוא ממשיך לשבת מן הצד, שקוף ושקט.
לאחר שנים, הוא נישא, יולד ילדים, ופתאום משתנה לחלוטין. פתאום הוא נפתח כמו פרח, מטפל בילדיו, בתינוקות הקטנים, בבני בית הספר, באלו, שצועדים לישיבה. ואז מגלים שעלי הכותרת יפהפיים, ושהצמח, שפעם לא נראה לעין, עולה ומטפס.
איפה הוא היה כל השנים?
הסתכלנו עליו ולא ראינו אותו. חלפנו על פניו ולא שמנו לב שהוא שם.
בואו ניקח על עצמנו לראות את אלו שאחרים אינם רואים אותם, את הילדים הנחבאים במעמקי עצמם, את המבוגרים שאימצו לעצמם את דרך השתיקה ואת האילמים שקול להם ולא ידברו. כל אלו מחפשים מקום בקרב בני עמם, ובזכות כאלו שיראו אותם – הם גם ימצאו את מקומם.
בואו נהפוך את האוויר למשהו ממשי. בואו נהפוך את האפס למאה. בואו נשים לב לכל אלה שאיש לא ישים לב אליהם מלבדנו.
אל תחמיצו את הסדנה "מנוחה, תצילי אותי!". חובה להורים שרוצים שיפורים מול הילדים ובכלל. לפרטים הקליקו כאן.