לגדל ילדים בקדושה בלי מילים

בגלל שהיום הוא יום הילולת הצדיק ר' ישראל אבוחצירא, הקרוי בבא סאלי, רציתי לשתף אתכן בחוויות ילדות שלי, מה זה עשה לי שאבא שלי היה מקורב מאד לצדיק גדול, וכיצד אנחנו ההורים יכולים להשפיע קדושה ואמונת חכמים על הילדים שלנו רק מהמעשים שלנו.

נולדתי בעיר נתיבות (עיר מגוריו של הבבא סאלי), ואבא שלי היה מקורב מאד לבבא סאלי עוד בהיותו רווק.

הוא היה מקורב כל כך, שהוא היה חוגג אצלו חגים ומוזמן לשם בשבתות, וכמובן שכשהיה רוצה להגיע ולהיכנס – הוא היה נכנס, בכל פעם שהוא היה צריך ורוצה.

אני זוכרת את עצמי, מגיל קטן מאד, שומעת מאבא שלי כל הזמן סיפורים על הבבא סאלי, כשאנחנו יושבים סביב שולחן שבת – אבא מספר סיפורים על הבבא סאלי, וכשהוא מספר – הוא חי את הרגעים הנצחיים שהוא חווה שם.

 ואני, ילדה קטנה, הרגשתי וחוויתי, ואני חיה את זה עד היום.

תחשבו מה זה עושה לילד, שאבא שלו מספר לו סיפורים על צדיק גדול, והאור נדלק לו בפניםונוצצות לו העיניים.

זה לא סתם סיפור על "כיפה אדומה" או "מעשה בחמישה בלונים". כל ילד אוהב שאמא או אבא מספרים  לו סיפורים, אבל אני לא זוכרת שום סיפור שסיפרו לי בילדות ולא את ההתלהבות הזו שסיפרו לי. אני זוכרת סיפורים על הבבא סאלי, ועד היום, כשאנחנו מגיעים להורים לשבת, הילדים שלי – הנכדים של סבא –שומעים גם הם סיפורים על הבבא סאלי.

אני לא זכיתי לראות את הצדיק הגדול הזה, אבל אני מרגישה מחוברת לדמות הזו וקשורה אליה, כי הרגשתי את זה בדם.

למדתי מהניצוצות בעיניים של אבא שלי מהי אמונת חכמים, מה זה כבוד חכמים ומה זו תמימות יהודית אמתית. למדתי להעריך את הערך של המצוות, כי שמעתי מאבא שלי את מה שהוא ראה. הוא ראה איך הבבא סאלי מקיים מצוות, מה חשוב  ומה פחות, איך להתייחס לכל אדם בכבוד ובאהבה גם אם הוא לא אדם עשיר או מכובד.

בכל ערב ליל הסדר היינו מחכים בכיליון עיניים שאבא ילבש את החולצה של הבבא סאלי, שקיבל ממנו במתנה.

"אתם יודעים מה זה?", אבא היה אומר, "זאת חולצה של הבבא סאלי". הוא לא היה צריך להוסיף דבר, הרגשנו וראינו על הפנים את ההתרגשות והשמחה שהוא זכה לה....

בכל שנה היינו נוסעים לטיול משפחתי לצפון. לא לצימרים, לא להליכה בנחלים ולא לבתי מלון. היינו נוסעים לקברות צדיקים, נוסעים לפנות בוקר לצפון הרחוק מנתיבות לקבר ר' שמעון בר יוחאי, לאר"י הקדוש, לחוני המעגל, לר' יונתן בן עוזיאל, לרבי מאיר בעל הנס. בין לבין היינו עוצרים בדרך ליד כל קבר צדדי שאני חושבת שרק אבא שלי מכיר...

אני וכל אחי חיכינו בכיליון עיניים לטיול הזה, ועד היום, כשאנחנו מעלים זיכרונות, אנחנו מתרגשים מחדש, זה היה הכיף שלנו, כן! כן! לנסוע רחוק, לנשק ולהתפלל בקברות צדיקים.

היום, כשאני אמא לילדים שלי ואצלי זה זורם בדם, זה עובר גם אליהם.

הם מטיילים איתי כמעט מידי ראש חודש בין קברות צדיקים פה בירושלים, וכשאני שואלת סתם ביום רגיל מי רוצה לבוא איתי לקבר שמואל הנביא (שקרוב מאד למקום מגורינו), הם קופצים בשמחה!

בלילה לפני השינה אני מקריאה להם סיפור מסיפורי צדיקים, שיירדמו בקדושה עם מחשבות טהורות, וגם להם זה יזרום בדם.

כבוד חכמים הוא כבוד התורה. אנחנו יכולים ללמד תורה את הילדים שלנו בכל מיני דרכים, גם בלי מילים – רק עם מעשים.

אז אני מנסה ומשתדלת להעביר לילדים שלי את ההתלהבות שזכורה וחקוקה לי מאבא, ובגלל שזה פנימי ועמוק – הילדים שלי מרגישים את זה וחיים את זה.

את התמימות הטהורה ואמונת החכמים שיש לאבא שלי אני לא תמיד מצליחה להעביר להם. זה משהו שהם צריכים לראות ולחוות בעצמם.

כשיש אפשרות לקבל ברכה מרב גדול, לנשק לו את היד, אפילו להצטרף להלוויה של תלמיד חכם – אני משתדלת שזה יקרה.

זה אחד הדברים החשובים שיגרמו לילדים שלנו לגדול בקדושה ובטהרה. תחשבו על זה...

יהי רצון שזכות הצדיקים תגן בעדנו, ונזכה לביאת משיח צדקנו ולתחיית המתים, ואז נזכה להסתופף בצלם. אמן!

יוכי דנחי – ייעוץ חינוכי ותמיכה רגשית לגננות ואימהות, מומחית למשמעת וסמכות Yd0548414745@imahut.org.il