מדוע לעיתים הלב אטום ולא מרגישים את יד ה’? תובנה נפלאה מפרשת השבוע

בהמשך לדברינו בשבוע שעבר אודות שלילת הבחירה מפרעה כפי המשתמע מן הפסוקים, וכדברי הרמב"ם בהלכות תשובה כי 'אפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה מרצונו ובדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שעשה'. כך גם כותב הרמב"ן בפרשת וארא בפירושו הראשון (ז' ג' - ומקורו במדרש רבה ועי' גם ברש"י שם).

נפתח את המשך הדברים בתשובה לשאלת קורא נבון, בהתייחס לדברנו כי גם לדעת הרמב"ם השלילה היא רק על אפשרות החזרה בתשובה כפי שברור מלשונו 'שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שעשה'. ועל כך באה השאלה הרי דברי הרמב"ם מבוססים גם ובעיקר על האמור בפרעה, ושם מדובר על המשך החטא ולא רק על מניעת התשובה, פסוקים מפורשים מדברים על כך שהכבדת לב פרעה היא שהביאה אותו לא להיכנע ולהמשיך בסירובו.

התשובה לשאלה זו, איננה רק תשובה פרשנית לסוגיה בפרשת השבוע, אלא גם יסודית מאד בתפיסת החיים.

חישוב מסלול מחדש

אדם שחוטא וחוזר וחוטא בוודאי נדרש להפסיק זאת גם בלא להיכנס להגדרה של 'חזרה בתשובה' אולם כדי להצליח לשנות את דרכו עליו לחשב מסלול מחדש, ולעלות על נתיב אחר!

החוטא נכנס למציאות של עבירה גוררת עבירה, ולעיתים אם 'עבר ושנה נעשית לו כהיתר'. כדי לצאת ממצב זה שיביא אותו כמעט בוודאות להמשך דרכו הרעה, הוא צריך להיכנס למהלך של תשובה ולהסתייע בכח הטהרה המובטח לבאי התשובה.

תשובה היא שינוי דרך, עליה על מסלול המוביל לכיוון הנכון – אל הבורא ורצונו!

לכן כשמדברים על מניעת התשובה ממי שחטא רבות (וכאמור במאמר הקודם לדעת רבים זה רק בגויים) זה יכול בהחלט לגרום לוודאות כמעט מוחלטת שהוא ימשיך לחטוא במיוחד כשמדובר בפרעה שהרשיע והחציף כלפי בורא עולם וכל ישותו היתה התנגדות וסירוב לקבל את שחרור עם ישראל.

כל זאת בהתייחס לשיטת הרמב"ם הנזכרת, ומכאן לשיטות נוספות.

מסך על העינים או על הלב

לא הכל מסכימים עם פרשנותו של הרמב"ם אודות הכבדת לב פרעה, ואף הרמב"ן שהביא דעה זו כפירוש אחד מציע רעיון אחר – שגם לו יש השלכה לחיינו, ואולי נקדים את המאוחר ונפתח במה שנוגע כמעט לכל אחד ואחת.

לא אחת במשך החיים נתקלים בסיעתא דשמיא או בהשגחה פרטית מיוחדת, לפעמים גם אדם שאינו שומר תורה ומצוות נמצא במצוקה וקורא לאלוקיו ונענה. הצפי לכאורה שהארת פנים זו תשפיע עליו – עלינו – להיות טובים יותר כל אחד באשר הוא...

והנה החיים ממשיכים, במקרה הטוב מודים להשם – אבל לרוב לא משתנים וגם אם כן השינוי מתמוסס מהר. איך זה יתכן הרי האדם ראה את יד השם? הוא התפלל בחליו ונענה, הוא ביקש סייעתא דשמיא וזכה להארת פנים, ואיך זה לא משפיע?

התשובה על כך היא שדווקא כדי לשמור על הבחירה יורד מסך על האירועים וכביכול מסתיר את המשמעות, אולי השכל היבש קולט אבל הלב כבד, 'כבד לב פרעה'!

אצל פרעה ניתן להבין את הרעיון ביתר שאת. לא רק שהוא ראה יד ה' וגם כשרצה לא יכול היה להכחיש לגמרי ומספר פעמים הודה בכך. יתר על כן, הלחץ של המכות היה אמור להכניע אותו טוטאלית, העם מוכה וסובל וגם הוא אינו נמלט מכך, גם ביתו שורץ צפרדעים, גם גופו שורץ כינים ענקיות וכשהוא גומר להתגרד מהן ומתבצר בביתו מן הערוב, שבה מכת שחין ומייסרת אותו ואת כל הסובב... לא ניתנה לו הפריבילגיה להעלם מסבל העם כדרכם של עריצים...

ואם כך, אילו לא היתה הכבדת לב – היתה זו שלילת הבחירה, והרי הערך העליון של החיים היא הבחירה, דווקא מחמתה הכביד ה' את ליבו – הוא לא שלל ממנו את היכולת לקבל את הציווי להוציא את בני ישראל – רק שלל ממנו את כח הכפיה ועוצמת ההשפעה של המכות ושל הגילוי האלוקי המוחשי!

פרעה הקטן שבליבנו

גם לנו יש פרעה קטן בלב... וכמו שאומר האריז"ל 'פרעה' אותיות 'הערף' – האבר המסמל את העקשנות ואי הנכונות להשתנות. כאמור פרעה יכול להשתנות ולא רוצה אז מונעים ממנו את הכפיה (המטרה של המכות איננה לכפות אותו אלא להראות מי השולט בכוחות הטבע).

כאשר אנחנו לא רוצים לראות, נח לנו לעצום את העיניים – מאפשרים לנו גם זאת, ואנחנו ממשיכים לחיות בין הַמְּצָרִים, בתוך הַמְּצָרִים – ולא רואים את האור והאמת...

בכל דור ודור ובכל יום ויום, חייב אדם לראות את עצמו כאילו עליו לצאת ממצרים ומן הַמְּצָרִים - ולנסות לאתחל מחדש את ההסתכלות שלו, לחשב מסלול מחדש – וכן – לחזור בתשובה... כי ,כאמור לעיל ,תשובה איננה להפסיק לחטוא אלא לחשב מסלול ולעלות על הנתיב הנכון! הוא יכול כי יש בחירה!