בזכות התודה: הרופא יצא המום מהניתוח 'הסרטן נעלם. לא צריך כימותרפיה'

פעמים רבות בחיינו הקב"ה מנסה ללמד אותנו את השיעור הזה של ההודיה מכל מצב שעובר עלינו, ולפעמים - אנחנו פשוט לא קולטים את זה, ולקב"ה לא נותרת ברירה אחרת אלא לצעוק את זה חזק יותר. 

וכשזה קורה, לא פעם הצעקה מכאיבה לנו. 

שיעור התודה שהקב"ה מנסה ללמד אותנו מכל מצב שעובר עלינו בנפש הוא אולי קשה, אך הוא חובתנו כיהודים. למעשה, זו כל המהות שלנו כיהודים, ובלי התודה - בכל מצב ועל כל התמודדות שהיא - אנחנו כמו נוטים ממסלול הטוב שהקב"ה ברא עבורנו .

וזה בדיוק מה שהבינה זהבית ונק כשנודע לה שהיא חולה במחלה הנוראית. "חזרתי מותשת אחרי פגישה עם פרופסור, שבמהלכה הוא בישר לי כי עליי לעבור ניתוח בן שבע שעות, שבו יכרתו את רחמי, יכרתו את השחלות, ויתחילו עם טיפולי כימותרפיה בחלל הבטן".

באותו מפגש גם הודיע לה הפרופסור כי המעי הגס שלה אינו מתפקד, וכי היא תצטרך להיות עם שקית מיוחדת שתתפקד במקום המעי, למשך חצי שנה.

"חזרתי הביתה מהפגישה כשבלבלי החלטה נחושה להתחיל לעשות התבודדות כפי שהיא מבוארת בספרו של הרב שלום ארוש 'בגן האמונה'", מסבירה ונק. 

"אמרתי תודה על כל מה שיש בחיי, ופתאום הרגשתי שיש לי הרבה"

על פי המבואר בספר, ההתבודדות - שאותה יש לעשות מדי יום - מורכבת משלושה חלקים:

החלק הראשון והפותח את ההתבודדות הוא שלב התודה. 

החלק השני הוא חשבון נפש עם עצמנו, ובקשת סליחה על חטאינו ומעשינו הקלוקלים. 

ואילו החלק השלישי הוא פשוט להתפלל. 

"אני זוכרת שישבתי בבית והתחלתי מהשלב הראשון שהוא ההודיה, אך למעשה, מה שקרה בפועל הוא שנשארתי רק בחלק הזה של ההתבודדות - הודות לעוצמות האדירות שזכיתי להן בעקבות ההודיה. אמרתי תודה על כל מה שיש בחיי, ופתאום הרגשתי שזו אחת הפעמים היחידות שבהן עצרתי את המירוץ שבו הייתי מצויה, הסתכלתי על כל האוצרות שלי ואמרתי עליהם תודה. הודיתי על הוריי, על בעלי, על ילדיי... הבטתי לאחור על חיי, ופשוט נפעמתי והתרגשתי שכל חיי תמיד הכל היה לי טוב, תמיד זרם, תמיד הצליח. כשראיתי שיש לי כל כך הרבה על מה להודות, פתאום נפל לי האסימון שיש לי חיים פשוט מדהימים".

השמחה שהציפה אותה באותם רגעים הייתה עוצמתית ברמות מטורפות. "כשאדם חווה משבר וחי כל כולו את הקושי - הוא שוכח את כל הטוב שיש לו בחייו וההודיה בעצם גורמת לו להתמקד במה שכן יש, בטוב שיש בחייו. ההסתכלות הזו מגדילה את הטוב, והרע מצטמצם אוטומטית ונדחק לקרן זווית. אז בנאדם באמת יכול לחוש ולחיות את היש, החיובי והאופטימי, וזה מה שקרה לי בהתבודדות הזו".

(מימין: זהבית ונק)

הרופא יצא המום מהניתוח - "הסרטן נעלם, לא צריך כימותרפיה"

ואז הגיע הרגע להודות על עצם הגורם שהביא אותה להתבודדות הזו לכתחילה, ופתאום, מה שלכאורה אמור היה להיות קשה - הפך לקלי קלות. "באותם רגעים, מעוצמת ההבנה כמה השם הוא טוב, הבנתי שאין רע ממנו ופשוט הודיתי לו מכל הלב על המחלה. הבנתי שהוא באמת עשה הכל לטובתי".

עצם ההודיה על המחלה גרמה לה פתאום לקבל כוחות יש מאין לניסיון הקשה הזה, והיא הרגישה כאילו הנס כבר קרה. "קיבלתי כוח על טבעי של ביטחון בבורא עולם, ביטחון שנובע מידיעה שיש לי על מי לסמוך כי כל חיי הוא נתן לי רק טוב. ואז הבטתי לשמיים ואמרתי בביטחון מוחלט: בורא עולם, אתה הבאת את המחלה, ואתה תיקח אותה. אתה עשית אותי חולה, ואתה תרפא אותי. בשבילנו זה סרטן, אבל בשבילך שבראת את כל העולם - זו שפעת. אז לי יש שפעת. 

"לקחתי את שק הפחדים, החרדות והדאגות שהיו לי - ופשוט השלכתי אותו על השם ואמרתי לו שמעכשיו הוא דואג במקומי כי עלי זה גדול. והוא באמת תפס את הסל שלי, כי באותו רגע, הפחד שלי פשוט נעלם כלא היה".

ונק המשיכה ללכת לבדיקות, אך הפעם הרגישה שהקב"ה "שם לי יד על הראש, והולך איתי לכל בדיקה ובדיקה". אחרי כל בדיקה קיבלה על עצמה ונק עוד ועוד קבלות ברוחניות, עד ליום הניתוח. או אם תרצו - יום הישועה הגדולה שבו לא רק היא ראתה את מי שהאמינה ובטחה בו עין בעין - אלא גם הפרופסור הגדול שטיפל בה. "נכנסתי לניתוח, ובמקום להיות בו שבע שעות - הרופא יצא אחרי שעה וחצי כולו המום - הסרטן נעלם כלא היה, ולא צריך שום כימותרפיה ושום כריתה של אף איבר. בזכות התודה - לא רק שקיבלתי כוחות על טבעיים להתמודד עם המחלה, אלא גם זכיתי לניסים גלויים וישועות נפלאות. אמרתי תודה - ונושעתי".

לסיפורה המלא של זהבית ונק, לחצו כאן.

למשלוח סיפורים למדור התודה שלנו פנו למייל shira@htv.co.il