היועמ"ש אביחי מנדלבליט חוזר לשורשיו, ומפתיע: מה אמר לו אביו לפני שנפטר?

במלאת שנה לפטירתה של אמו עדה ז"ל, היועץ המשפטי לממשלה ובני משפחתו פקדו החודש את קברה בבית העלמין ירקון ומיד לאחר מכן את קברו של האב ברוך, שנפטר לפני 15 שנה. 

בקברו של האב נדהמו בני המשפחה לראות כי הוא חולל, וכי מי שעשה זאת ככל הנראה ידע על בואם - שכן לא כך נראה היה הקבר לפני חודשים ספורים, ביום האזכרה לאב. "מי שעשה את זה צריך לרחם עליו", אמר מנדלבליט בראיון נדיר לכתב אייל לוי מ'מעריב'. "אני לא יודע איך הוא יוכל לצאת מזה. מאוד קשה לבקש סליחה ממי שנפטר. זה מסובך מאוד".

בראיון חוזר מנדלבליט לרגעים שבהם החליט לחזור בתשובה, אי שם בצעירותו - צעד שלימים יתברר כחוצץ בינו לבין אביו, שהגיע מבית חילוני. ולמרות חילוקי הדעות על הרקע הזה - בסופו של יום הצליחו השניים לצלוח הכל. "היה לנו קשר מעולה. אני לא אוהב את המילה 'הערצה' אבל זה היה באזורים שבין הערכה להערצה. הוא היה איש חכם, נטול אינטרסים. היו לנו שיחות ארוכות, ותמיד רק בטוב. לא בכוח".

האב לבנו הדתי: "לי חשוב רק דבר אחד - לא לאבד אותך"

כשהתלבט בין לימודי משפטים לגיוס לקרבי בגולני - אביו ניהל עמו שיחות בצורה נעימה אך כזו שמדברת על ההיגיון. "הוא אמר שעדיף שאלמד ושיהיה לי מקצוע, ושאני אתרום למדינה בדרך אחרת. בסוף, בזכותו, נהייתי פצ"ר ואחרי זה היועץ המשפטי לממשלה. הוא הוביל אותי לדרך הזה של עתודה אקדמית, וממש בנה אותי לדברים האלה. האדם היחידי שהייתי מתייעץ איתו בכל דבר וגם היום אני לפעמים חושב מה הוא היה אומר - זה הוא".

ולמרות השיחות המרתקות ביניהם, על דבר אחד הם בכל זאת לא הצליחו לדבר בחופשיות: החזרה בתשובה. "הוא דיבר איתי הרבה, אבל בעניין החזרה בתשובה לא אמר מילה. באיזה שלב זה הציק לי, ושאלתי למה. והוא ענה: 'על דברים שיש בהם שכל והיגיון - אני מדבר איתך. אתה מאמין, ועניין של אמונה אין בו שכל. או שאתה מאמין, או שלא. ראשית, אני לא יודע מי צודק. אולי אתה, אולי אני. שנית, אני לא יכול לשכנע - אז אין טעם לנסות. לי חשוב רק דבר אחד - לא לאבד אותך. אתה תישאר הבן שלי, ואני אשאר אביך. נהיה ביחד ונאהב אחד את השני'".

אחרי חודשים ספורים שוב הרגיש הבן סוג של חוסר נוחות על כך שאביו אינו מדבר איתו על הנושא, ושוב הרגיש צורך לשאול את אביו האם העובדה שהוא עם כיפה וציצית - לא מפריעה לו. "ראיתי, הבנתי ואני מכבד אותך", השיב האב בכנות, אך לעומתו - לאמו זה כן הפריע. "היא כן דיברה, וזה הציק לה. כל הזמן שאלה אותי 'מה אתה צריך את זה? מה רע לך, מה קרה?!".