תשמור את השבת הזאת. מי יודע איפה תהיה ביוני?

1. אומרים שבבחירות האלה הפוליטיקאים מנסים לכבוש את האינסטגרם. בינתיים נראה שהאינסטגרם כבש אותם. כבר שבוע קופצת לי בפיד תמונה של גדעון סער יושב במטוס עם הבן שלו דוד, שמחזיק סוכרייה אדומה על מקל. "ממומן", כתוב שם. סער משלם כדי שאראה את זה, ואת זה בלבד. אין שם שום אינפורמציה, רק ילד מתוק. נפתלי בנט העלה תמונה עם שם מפלגתו כתוב בשלג וכתב לגולשים בהתלהבות: "יאללה, תביאו תמונות!".

בערוץ הטלגרם שלו, בין עדכון על איראן למינוי רמטכ"ל, נתניהו השיק השבוע את הסקר: "מה אומרים, יהיה שלג ברביעי?". התשובות היו "בטח" ו"אין מצב". אין אופציה של "מה נסגר איתך, אדוני ראש הממשלה?". כשסיפר בסטורי שלו השבוע על הפעולה של צה"ל בסוריה, הופיע מעליו איור של מטוס מרחף. "חיל האוויר תקף", אמר נתניהו בתקיפות, ולמעלה – אשכרה אנימציה של ערוץ הופ. לא בטוח שמה שיסחף את הצעירים זה פוליטיקאים בני 50 או 70 שמנסים להיות מגניבים באינסטוש כנערה בת 15. ובכלל, הבוחרים הם בני 18 ומעלה. למה להתייחס אליהם כאל בני עשר?

ומנגד, בשבוע כה דרמטי לתעשיית הטלוויזיה, שווה לזכיינים לשים לב לפורמט נוסף: "מירי רגב LIVE בדרכים". לקראת הפריימריז החלה שרת התרבות והספורט לחרוש את הארץ בתוכנית אירוח בהנחייתה, בשידור חי. באור־יהודה אירחה את זאב רווח, בשומרון את יוסי דגן, בבית־שמש את רגב הוד, ברמת־גן את שגית הורוביץ דוברת הספארי, וכן הלאה. כוכבים מקומיים מאילת, טירת־כרמל ועכו כבר קיבלו אצלה אלפי צפיות ושיתופים, ויש גם פינות. במסגרת "שיחה מפתיעה" היא שוחחה ביום שישי עם אמא שלה, מרסל, שנתנה מתכון לחמין. רגב כמובן יודעת היטב מה היא עושה. גם בעידן הלייק, יש מקום של כבוד לצ'פחה. בפרט כשהיא עצמה משודרת בחי בפייסבוק.

2. ד"ר עליזה בלוך היא סלבריטי. ראיתי זאת במו עיני ביום שני בערב, בתיאטרון ירושלים. המחזמר המרהיב של "ריגל הפקות" יצא להפסקה. בכל שנה מעלות כמאה נשים ונערות חרדיות אמריקאיות מופע מושקע למען עמותת "ציר חמד". אלפי נשים צופות בו בישראל, ואז השואו יוצא לסיבוב הופעות בלונדון, אנטוורפן, מנצ'סטר, ציריך ועוד. נשים מהקהל עומדות בתור להצטלם ולדבר עם בלוך. אני מצטרפת ושואלת את ראש עיריית בית־שמש מה שלומה.

"מהיום שנבחרתי ועד עכשיו, זה עבורי יום אחד ארוך", היא מחייכת. אני שואלת אם היא באה הנה הערב לנוח, לראות הצגה, והיא עונה: "לא, זו עבודה. רוב הקהל ורוב השחקניות פה הן מבית־שמש. חרדיות אמריקאיות. יש לנו שכונות שלמות כאלה. הן לא צריכות לנדוד לירושלים. באתי ללמוד את השטח, כי בקרוב נניח אבן פינה לאולם תרבות משלנו.

"אם לסכם את העשייה עד כה במשפט אחד: אנחנו מנסים להנחיל שפה חדשה. בדיוק היום דיבר איתי חבר אופוזיציה על הקצאת קרקע. הוא שאל אותי איך אפשר בכל זאת, מה אפשר לקמבן. אמרתי לו: אז מה אם אתה באופוזיציה? מגיע לך ואתה תקבל. הכל שקוף. אני עובדת מאוד קשה כדי לשכנע אנשים שלא צריך לעבוד קשה. לא צריך פרוטקציות. די לניגודי אינטרסים, האינטרס שלנו הוא שכולם יקבלו. מה זה משנה שהוא באופוזיציה? כבר נפגשתי עם שר האוצר ועם שר החינוך, והייתי היום בפגישה במשרד התיירות עם השר יריב לוין. הסברתי להם שאני רוצה מלונות בעיר, לכולם. לחילונים ולחרדים. בלב השכונה החרדית למשל, יש פוטנציאל גדול. יש שם המון שמחות, בר מצוות, שבתות משפחתיות. אנשים צריכים מלון כזה. שוב, זו לא איזו טובה למגזר החרדי. לא קומבינה. זה אינטרס שלי ושל משרד התיירות שמלון כזה יפרח.

"סיימנו שולחן עגול בנושא היי־טק בעיר. עשינו השבוע יום ניקיון ענק. עובדי עירייה, חיילים, ילדים, נשים מבוגרות, כולם יצאו לאסוף זבל. גם אני. אספנו 3,000 שקיות זבל מכל בית־שמש! מפחיד לחשוב איפה כל הזבל הזה היה עד היום. אבל גם כאן, היה מי שאמר לי בזלזול: 'סליחה, בשביל מה אני משלם ארנונה? שאני אנקה?'. צריך לחנך את התושבים. העירייה תנקה, אבל זו גם אחריות שלך, אדוני".

צלצול קורא לקהל לשוב לאולם. זה מה שהספקנו רק בהפסקה קצרה אחת. "אם נצליח", היא אומרת לי לפני שהמסך שוב עולה, "זה אומר שכל ישראל תצליח".

3. שבת בבוקר, בית כנסת "בית יעקב," באטלנטה, ג'ורג'יה. הרב אילן פלדמן עולה לדוכן בסוף התפילה לשאת דרשה. החברים בקהילה שבה התארחתי הסבירו לי שכדאי להטות אוזן, מדובר בנואם־אמן. אז הקשבתי.

"בתורה אנחנו מקבלים תמיד ציווי 'לשמור את השבת'. רק שבת אחת, את השבת הקרובה. לא כתוב בתורה 'ושמרתם את השבתות'. צריך להתייחס לכל שבת מחדש כאל מתנה שמקבלים בפעם הראשונה. אל תהיו רובוטים, אומר לנו משה. אנחנו לא סתם שמים שוב את הפלטה והולכים לבית הכנסת, אלא מקבלים על עצמנו בכל פעם את המחויבות הזו מההתחלה.

"הרבה פעמים בחיים אנחנו עובדים על אוטומט. זו הייתה הגישה של פרעה לעולם הרוח. הכל קבוע מראש, הכל סטטי. לכן משה אומר לו בפרשת בֹא משפט חשוב מאוד: 'ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה'. פרעה, אנחנו לא כמוך. אנחנו פתוחים לחידוש, לרוחניות, אנחנו רוצים לצאת למסע ולא יודעים מראש לאן ה' יוביל אותנו.

"אמרתי פעם את הרעיון הזה לפני קבוצת צעירים לא דתיים, ואחד מהם ניגש אלי ואמר: הרב, אתה חושב שצריך להתייחס לכל שבת בנפרד? עכשיו דצמבר, ויש לנו חתונה משפחתית ביוני, בשבת בצהריים. אני חייב להגיע, וזה כרוך בחילול שבת. אז החלטתי שאין טעם לנסות לשמור שבת מעכשיו, כי ממילא ביוני אני אחלל שבת. לפי הגישה שלך, אני צריך לשמור כל שבת בנפרד. נכון, אמרתי לו. תתחיל. תתחיל ותראה שאתה משתנה, שאתה מתפתח. לך תדע לאן תגיע. אתה יוצא למסע שבו אתה לא יודע הכל מראש. מי יודע איפה תהיה ביוני.

"אני אומר את זה גם לעצמי: למה אני כל כך מקובע? למה אני לא פתוח לחוויות חדשות, שהן כמובן במסגרת ההלכה והתורה? אם נחיה חיים שבהם הכל כתוב ומתוכנן וידוע מראש, מעכשיו ועד יום מותנו, עדיף למות כבר עכשיו".

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".