כשהשליט אינו יודע שהוא שולט

אין שני שליטים נושאים בכתר אחד. לא פלא, אפוא, שכאשר שני בני זוג הם אוהבי שליטה ומחזיקי שרביט, הם יבואו לידי מריבות תמידיות.

אין שני שליטים חולקים כיסא אחד. לא פלא, אפוא, שכאשר שני ילדים במשפחה אוהבים לשלוט, לומר מה לעשות, לחלק פקודות לאחים – היומיום שלהם יהיה כמו חבית חומר נפץ.

הבעיה הגדולה היא שהשליט אינו יודע שהוא שולט, או שאינו מוכן להאמין בכך, כשמיידעים אותו בדבר.

תוכלו לבוא אליו ולומר לו: "ותר לאחיך!  למה שכל פעם אתה תקבל?", והוא יענה: "כל פעם? תמיד אני מוותר לו, פעם אחת שיוותר הוא לי".

ניגשים לאיש ואומרים לו שיוותר לאשתו, הוא מתחיל לזעום: "לוותר? והלא זה מה שאני עושה כל הימים".

שליטים נולדו להיות שליטים. אין בזה פסול, הם מקימים ערים ומולכים על עמים, הם עושים הרבה מאוד מעשים חשובים, אבל אם הם שולטים באמצעות כוחם – הם אינם יודעים לסגת, לוותר, ללכת אל סוף התור או להרכין ראש מול האחר.

איך תוכלו לדעת אם אתם שליטים, עריצים, כוחניים, או שאתם פעם עריצים ופעם ותרנים, פעם מולכים ופעם ממליכים?

שאלו את עצמכם: מה יקרה אם עכשיו יגיע מישהו אליכם ויורה לכם לנסוע בדרך אחרת מזו שתכננתם? האם יש סיכוי שתשמעו בקולו? האם יש סיכוי שיזיזו אתכם מעמדתכם, כשאתם מתכננים איזו קניית נכס? האם אתם מאלו, השואלים, על מנת לקבל תשובה, ללמוד מאחר, לשנות דעתכם?

אם לא – תצטרכו ללמד את עצמכם משהו לחיים: אנשים אינם אוהבים שמושלים ורודים בהם. לא איש, לא אישה, לא ילד ולא ילדה. אף אחד אינו אוהב שמישהו אחר מחליט במקומו כל הזמן.

ייתכן שאתם באמת גברתנים, חזקים, יודעי כל, ומתאימים להיות מלכים. גם שם, בכיסא המלכות, תצטרכו לסגל לעצמכם את התנהגות המובל. המובל אינו מובס. המובל הוא זה, שאף אם הוא חזק ואיתן, הוא יודע גם לשחרר, לקבל, לשמוע, להודות בצדקת האחר, כי זה הזמן, כי זה המקום, כי יש עוד שיודעים את התשובה מלבדו.

אז אם אתה יושב על כיסא מלכות, אם אתה מורה בכתה, אם אתה אב משפחה, אם אתה חבר נאמן או סתם שכן, אם שרביטך בידך, כתרך לראשך, חשוב לעצמך: "אולי ממרום מושבי, אני שוכח את בני עמי?".

אם תחשוב כך, מובטח לך לבנות ארמון נאמן הראוי לך.

אל תחמיצו את הסדנה "מנוחה, תצילי אותי!". חובה להורים שרוצים שיפורים מול הילדים ובכלל. לפרטים הקליקו כאן.