מה עושים כשהדיבור הורס במקום לבנות?

אני נשואה 3 שנים. בעלי הביא אתו מהבית שלו שפה שלא הכרתי. הוא  מדבר בצורה שנראה כאילו לקוחה מהרחוב. משתמש במילים שאני לא משתמשת בהן, וגם בסלנגים לא נעימים. אני טוענת שהביא אותם מהבית שלו, כי יש לו אחים שמדברים כך. כשאני מסתכלת אחורה אני יודעת שראיתי את זה גם לפני החתונה, אבל אז זה לא הפריע לי כל כך. למה דברים שלא הפריעו לי קודם, פתאום מפריעים לי כל כך? אני רוצה לציין שהוא בעל טוב ואבא נהדר, וחוץ מזה אין לי תלונות.

המשפט האחרון נתן לי להבין שאת יודעת לראות בבעלך גם את הטוב, וזה נפלא ומקל על ההתנהלות.

את אינך אוהבת שימוש במילים לא יפות, ואני כמובן מבינה זאת. היום, הסלנגים של הרחוב שולטים גם בבתים טובים, ואת לא חפצה בהם. ייתכן שעכשיו מפריע לך הדבר, כי אולי כבר יש לך ילד בן שנתיים שמתחיל לחזור על מילים, ואינך מעוניינת שייכנסו לביתכם מילים רעות מבחינתך.

כיוון שאת אומרת שבעלך בעל טוב ומבין, הייתי מנסה לדבר אתו ישירות על הדבר. גם אם עשית זאת עד עכשיו, נסי באופן שונה. אמרי לבעלך שהילד או הילדה שומעים ולומדים. אמרי לו שאת סומכת עליו ובטוחה שיצליח לשמור על פיו. שאלי אותו אם היה רוצה שתזכירי לו באופנים שונים את בקשתך.

אל תאמרי לו שהוא הביא את זה מהבית, שהאחים שלו מדברים כך, שהכול בגלל שהוריו שלחו אותו ללמוד במקום שבו למד. את כל אלו אל תאמרי בשום פנים. אלו משפטים פוגעים, שרק יביאו אותו להתנצח.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

אני רווקה בת 23. יש לי בעיה קטנה שאני מנסה להתגבר עליה ולא מצליחה. בשעת לחץ, למשל בראיון עבודה או בפגישה, אני מאבדת את הלשון, אף על פי שאני מכינה את עצמי. כמה שמתקדם יותר - אני נפתחת יותר, אבל בפגישה ראשונה אני משאירה רושם שלילי. אחרי הפגישה אני יודעת שלא הייתי אמיתית, כי עם החברה הסובבת אותי אני פתוחה וחברמנית, אבל עם אנשים זרים אני הופכת לביישנית בצורה שקשה לשלוט עליה.

כשאת מגיעה לסביבה חדשה, ראיון עבודה או פגישה, מתלווה לכך מחשבה של איך יגיבו? מה חושבים עלי?

מחשבה טורדנית זו לא מאפשרת את התנהלותך הטבעית והספונטנית, ובהכרח מולידה לחץ שיתכן ומורגש בבטן, בראש וכו'. כמו כן היא מונעת ממך תגובה מתוך מחשבה צלולה ושיקול דעת ומייצרת אפילו חוסר תגובה.

תגובות אלו זרות לך ונראה לך כאילו שתי ישויות בתוכך, כי עם החברה הסובבת אותך את חברמנית ופתוחה. ההסבר נעוץ בכך שכשאת מגיעה למקום מוכר את לא עוסקת בליצור רושם ראשוני חדש. מקומך הבטוח כבר שמור לך שם, ולכן התנהלותך היא אמיתית וספונטנית. זאת בניגוד לתגובותייך במקום חדש.

חשוב להבין כי ככל שישנה בניה של זהותי העצמית לאור מה שאני חושב שהחברה מצפה ממני - כך אני מחמיץ את האני האמיתי שלי.

חשוב שתבססי בתוכך הרגשות של הערכה עצמית, בטחון ודימוי עצמי. התמקדות ביכולותיך ובהצלחותיך תסייע להעצמתו של ביטחונך העצמי, ותבהיר לך את ערכך בעיני עצמך.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך)

* * *

אנו משפחה בת חמישה ילדים, בטווח גילאים 6-14. הילדים שלנו רבים הרבה... הבנו שזה שכיח. הבעיה היא, שאצלנו יש אלימות מילולית קשה מאד, לצערנו. האחים מקניטים ומעליבים מאד זה את זה, ופוגעים ודורסים בלשונם ללא התחשבות. מה עושים?

מריבות בין אחים אכן קיימות בכל משפחה, מי יותר ומי פחות. הכל סביר ומובן ברגע שהעניין בשליטה. אך ברגע שהמריבות מגיעות עם החרפה של אלימות מילולית, העלבות והקנטות בין האחים, האווירה בבית נפגמת ועכורה, והעניין מחייב התערבות והצבת גבולות, מאחר שאנו אחראיים לחינוכו של הילד ולריסונו לשפה ראויה ולדיבור בדרך ארץ, וכן אחראיים לצד הנפגע, שהאלימות עלולה לחבל בנפשו ולפגוע בדימויו העצמי. הכרחי לשוחח עם כל ילד בנפרד ועם כולם ביחד, על שינוי קו בבית, ולהבהיר באופן שאינו משתמע לשני פנים כי אין מקום בבית שלנו לדיבורים מסוג זה. חשוב לעקוב ולהזכיר. רצוי לגייס את הבוגרים, להסביר להם את החשיבות של הדוגמה האישית שלהם כלפי אחיהם הקטנים ואת הנחת שהם גורמים לכם בדיבור רגוע וראוי. רצוי מאד לשבח לעיני כולם ילד שמשתדל להתגבר על עצמו בשעת כעס.

במקביל, כדאי להרבות אהבה בבית, להכחיד דיבורי ביקורת ולהרבות בדיבורי חיבה.

כדאי להשתמש ולהצמיד לשמו של כל ילד אפיון טוב, ליצור מן "סטיגמה" חיובית. להחדיר ולהרגיל את האחים לחשיבה ולמלל חיובי זה כלפי זה.

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)